עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

אגרול

23 באוגוסט, 2013 מאת

תובנות חדשות/ישנות צפות לי במח.
בשנתיים האחרונות עקבתי בענין אחרי מלחמת האזרחים בסוריה, נפילת מובארק במצרים ומשברים אחרים שמעניינים בעיקר את ישראל.
התובנה הברורה ביותר שתקעה יתד אצלי היא בענין בעלי ברית.
נוכחתי לדעת שמי שעומד לצד בני הברית שלו בעקשנות, נחישות ונאמנות (יש כמובן אינטרסים- אבל זה חלק בלתי נפרד) הם הרוסים והסינים.
כחומה בצורה הם עומדים לצד בשאר אסד הטובח בעמו. תמיכה פסיבית ואקטיבית. לא נותנים לשום גורם על פני האדמה להתערב או להפריע לו ליישם את תפיסתו במחיר דמים נורא.
וכמובן שהם לא נותנים לאף אחד לעשות משהו רציני באמת לאיראן.
אני לא נאיבי. אין כאן אהבה רומנטית. יש אינטרסים ויש עקרונות. וזה בסדר. זה חלק ממשחק היחסים בין המדינות. פוליטיקה קרה.
ארה"ב של אובמה? הצחקתם אותי. מדיניות החוץ שלה לא קיימת ולא מעניינת. ארה"ב שינתה כיוון באופן דרמטי והחליטה להפסיק להיות השוטר של העולם. זו אסטרטגיה של מי שלא בא לו להיות מנהיג העולם החופשי. הוא מבקש להיות נשיא ארה"ב ותו לא. וזו זכותו! בחרו בו לנהל את ארה"ב ולא את העולם.  אבל היא צריכה לעשות משהו….אז בעצלנות מדינית היא מחפשת את המטבע מתחת לפנס בדמות האובססיה חסרת הפרופורציה ונטולת סדר עדיפות עולמי של שר החוץ קרי לפתור את הבעיה הקוסמית הבוערת ביותר- הסכסוך הישראלי פלשתיני. מסביב יהום הסער – הכל בוער וקורס אבל מה שבאמת חשוב זה הבניה בשכונת גילה. הללויה!
פוטין לעומת זאת, עומד לצד בן בריתו במילים ובמעשים. שם זין על מועצת הבטחון ולא נותן לה לזוז לשום כיוון שאינו לרוחו.
לא עושה זאת בהססנות וגמגום כמו האמריקאים בהגנתם על ישראל, אלא באופן חד שאינו משתמע לשום כיוון אחר.
ארה"ב הפנתה גב למובארק, עוצמת עיניים מול אסד, אבל דווקא על בת בריתה (?) ישראל מאיימת/רומזת כל שני וחמישי לעשות "דברים לא נעימים" אם לא נעשה כדבריה. ולא לשכוח שלפי לא מעט פרשנים ארה"ב היא זו שעומדת מאחורי ההדלפות על תקיפות ישראל בסוריה, על ההיערכות הצבאית של חיל האוויר בקזחסטן לקראת תקיפה באיראן וגם הפרסומים על הקשרים המצוינים של ישראל עם הצבא המצרי. הדלפות שפשוט מסבכות את ישראל ועלולות להכריח את הצד השני להגיב. למה "להציק" דווקא לנו? כי זה פשוט קל ונוח. אנחנו שם, זמינים ומתוסבכים.
בכלל- למי שלא יודע, סין מחזיקה בביצים את ארה"ב. ברצותה המשק האמריקאי יקרוס. ממש כך.
לא אכנס לכל הפרטים הכלכליים כי זה בלוג של ציצים ושטויות ולא בלוג פיננסי- אבל חפשו מידע בגוגל ותקבלו את כל התמונה.
הסינים הם הכח הכלכלי המשמעותי ביותר. וככזה הם גם כח פוליטי וחברתי עצום שאצלנו לא מספיק ערים לו.
לא סתם אף אחד בעולם לא מעז להציק להם לא בענין טיבט ולא בענין זכויות אדם. מי הפסיכי שיתעסק איתם? מי רוצה להיות במצב שסין נגדו?
ואני חושב שמדינת ישראל שתמיד הרי צריכה איזה שוגר דדי שיעמוד מאחוריה (תסביך גלותי של צורך בפריץ…) חייבת להפנות מבטה למזרח הרחוק- ולא רק מטעמים מסחריים, ולא בהססנות אלא בגדול.
בריתות מדיניות אינן לנצח ואינן בכל מחיר. בריתות הן נכונות לזמנים מסוימים ובתנאים מסוימים. זה נכון בעסקים, בחברות בינאישית וגם ביחסי חוץ. כשהזמנים משתנים והתנאים משתנים גם הברית חייבת להשתנות. אולי מבחוץ הנהר נראה אותו נהר- אבל זה לא נכון. אלו כבר מים אחרים שזורמים בו.
אולי הברית עם ארה"ב ששירתה אותנו עד כה כבר לא מתאימה למצב הגיאופוליטי העולמי?
אולי ארה"ב אינה המעצמה שנכון להישען עליה בעת הזו? אולי צריך לכרות בריתות נוספות ולא לשים את כל הביצים בסל האמריקאי?
אני לא קובע עובדות- אני רק רוצה לחשוב מחוץ לקופסה. לחשוב אחרת ממה שמובן מאליו כביכול.
אולי הברית שלנו צריכה להיות עם הסינים והרוסים? דווקא עכשיו. בגלל הגז הטבעי. בגלל ההיי טק שכל כך מעניין את הסינים.
אני רואה סימביוזה נפלאה בין ישראל לסין. לא בהכרח משהו חייב לבוא על חשבון משהו אחר. יחסים הדוקים עם סין לא באים במקום יחסים הדוקים עם ארה"ב. אפשר למנן את האינטימיות ביחסי החוץ מול עוד מעצמות. ואם יש ניגוד אינטרסים מידי פעם? אז מתמרנים ומתחמנים. כמו כולם.
למה שישראל לא תציע לסין להיות המתווך בסכסוך הפלשתיני? מי קבע שאירופה וארה"ב הן השותפות ואין בלתן?
בעולם קר ואכזרי של אינטרסים ותפיסת "מה אני מרוויח מזה" אתם באמת חושבים שכשעל כף המאזניים הסיניות תעמוד החדשנות הטכנולוגית והיוזמה הישראלית פורצת הגבולות ומזרימת הדולרים למול פושטי היד המקצועיים וחסרי היוזמה- הפלשתינים – לאיזה צד המאזניים יטו? מאיזה שת"פ ועם מי סין תהנה ותרוויח יותר?
סין היא כח עצום שרק הולך ועולה. בסדר העולמי החדש היא דומיננטית מאד.
זה מוזר לנו, כמערביים שחיים וחולמים ניו יורק ולונדון ומפנטזים בפרובינצילאיות רומנטית להיות שם/כמותן, קשה לנו לעכל שהדומיננטיות העתידית כבר לא רק שם אלא גם (ואולי יותר בעתיד) במקום מוזר אחר שאוכלים בו חרקים וכלבי מחמד.
אבל זו האמת. מוזרה. סין היא הגבינה שהזיזו לנו. ואנחנו צריכים להשלים עם השינוי הטקטוני הזה ולהתאים עצמנו אליו. באסטרטגיה ארוכת טווח- שחושבת איך ואיפה תהיה מדינת ישראל בעוד 30 שנה , 50 שנה או 100 שנה מהיום צריך להפסיק לראות את העולם דרך העבר בלבד.
במועצת הביטחון הוטו של סין והוטו של רוסיה הוא בעל אותו משקל כמו הוטו האמריקאי. אסור שנשכח את זה.
אוהבים אגרול?…

נושאים: המדינה | 6 תגובות »

6 תגובות

  1. מאת bitch87 :

    אולי מספיק עם כל הפוליטיקה הזאת?? טזוטה מתגעגעת לפוסטים השנונים שלך

  2. מאת tazuta :

    bitch… גם זה יגיע בקרוב…
    אני עכשיו בסטטוס ציוני…

  3. מאת CHAMP :

    נכון מאד
    צריך להפוך דיסקט בחשיבה

  4. מאת בת הים הקטנה :

    יש קבעון בחשיבה ואני שמחה שאתה מעלה את זה.
    העולם משתנה וחייבים להתאים את עצמנו למצב ולא לעבר.

  5. מאת tazuta :

    בת הים- אני חושב שזה קורה כי לטבע האנושי יותר נוח "לסחוב" עם הקיים מאשר להשתנות/לשנות..

  6. מאת ג :

    לא אלמן ישראל

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות