השקט הנפלא

חזרנו מכמה ימים באמסטרדם.
היא לא העיר הכי יפה. היא לא העיר הכי תוססת. אין בה אוצרות קולינריים (חוץ מהצ'יפס הנפלא…) אין בה אתרי חובה היסטוריים או קסם אדריכלי. אבל היא העיר הכי אהובה עלי בעולם. אין עוד מקום על פני הכדור שחזרתי אליו כל כך הרבה כמו לאמסטרדם.
אני אוהב את העיר בגלל האנרגיות הטובות. השקט. השלווה. אמסטרדם היא ההיפך מהבזאר הים תיכוני הרועש והצבעוני שישראל היא חלק ממנו. מיפלט שפוי בים של רעש.
היכולת להנות בזמנך הפנוי מלא לעשות כלום היא גדולה נשגבת. לשבת שעות בבית קפה על קפוצ'ינו או כוס בירה ופשוט לבהות ברחוב שמולך. עם כל כמויות האנשים שברחוב העיר שקטה להפליא. אין צעקות מכל עבר, אין צפירות מכוניות קצרות רוח. מלבד החשמליות שחוצות מידי פעם את הרחוב כולם מסביבך רוכבים על אופניים. האופניים פשוטים, צנועים.
למי שרגיל לראות בישראל ילדים בני חמש עם אופניים שעולים כמו משכורת ממוצעת בחברת החשמל זה נראה מוזר. אפילו סגפני. אבל באמסטרדם לא צריך יותר. המדינה עשירה. ואולי דווקא העושר הזה מביא את האנשים לשמוח בחלקם. להסתפק במה שיש ולא להיות חלק מהטירוף הקפיטליסטי. המון חנויות קטנות ומתמחות- היעדר כמעט מוחלט של קניוני ענק.

הצניעות הזו מרגשת אותי. האנרגיות מופנות להנאה מהחיים הפשוטים ולא לצריכה מטורפת חסרת רסן. כנראה שהסכרים שמקיפים את המדינה מסייעים בבלימת השגעון הצרכני…
הבתים קטנים, צנועים ומטופחים. גם מרפסת בגודל של מטר רבוע (ורובן כאלו) תקושט בפרחים. אין צורך בשתי מכוניות. יש זוג אופניים שכל החיים מתנהלים עליו. עליהם נוסעים לעבודה, עליהם לוקחים את הילדים לגן. לכל אופניים יש קישוט אישי. לאחד זר פרחים, לאחר סלסלת פירות מפלסטיק. מקסים.

והשקט הנפלא. אלוהים. כמה שקט.
הסתובבנו בסופרמרקטים גדולים בלב העיר. המון אנשים מסביב ושקט מוחלט. אני מחזיק שקית ניילון ואת הרשרוש שלה שומעים בצד השני. איך הגדירה זוגתי – "דממת בית לוויות". אף כרוז היסטרי לא צורח בווליום מטורף : עכשיו!!! מבצע במחלקת הבשר!!! עוף בשקל!"
לא כל אחד אוהב את השקט הזה. אני כן. השלווה הזו עושה לי טוב בנשמה.

את אמסטרדם בולעים ברגליים. הולכים ברגל קילומטרים רבים במישור הכל כך נוח להליכה. אין עליות וירידות בדרך. הכל שטוח. מידי בוקר ירדנו לבית הקפה השכונתי. תשע בבוקר והכל מסביב מתעורר לאט. בייגל חם מצופה זרעי פרג עם שכבת חמאה עבה וכוס לאטה ליד. מה צריך יותר?
רואים את האנשים ברחוב הולכים או מדוושים לעבודתם. בשקט. בלי לחץ. הרוגע שולט.
נפלנו על מזג אוויר מושלם. קיצי, שמיים כחולים. בילינו את אחד הבקרים בפארק ירוק ויפהפה. ההולנדים מסביב סגדו לשמש. נשים חינניות פרשו שמיכה על הדשא, פשטו בגדים ונותרו בחזיה ותחתונים. מתמכרות לחמה המלטפת.
וגם ילדים היו שם. שקטים ורגועים. בפארק הירקון אתה שומע את צרחות הילדים וההורים מקצה לקצה. וכאן – הילדים שקטים, יושבים ליד ההורים או משחקים זה עם זה בשקט. אף אחד לא מרעיש. הצליל היחיד הוא המים הזורמים מהמזרקה. פשוט מדהים.
לא ערכתי מחקר מדעי – אבל אני מאמין שכמות צרכני הריטלין בקרב הילדים בהולנד היא אפסית. הם לא מתמודדים עם כמות הסחות הדעת והרעש שתוקפות מכל עבר את הילדים בישראל. פלא שישראל הפכה למעצמת הפרעות קשב?….

מכיוון שלא מדובר כאן בפוסט תיירותי אלא בפוסט של טזוטה – הרי שברור לכם שבתמונה שמעל הפיסקה הזו השוקולדים הם בצורה של איברי מין כולל ואגינות (בצד שמאל של התמונה). והעסקתי את עצמי במחשבה איך יצרו את תבנית הואגינה שלתוכה יוצקים את השוקולד ומי היתה המודל….
ובלי או עם קשר- איך אפשר שלא לדבר על הנשים ההולנדיות?!
זה הכל ענין של טעם. כל גבר וטעמו בנשים. הנשים ההולנדיות הן בדיוק הטעם שלי. פנים עדינות, בהירות עור, בהירות שיער, חטובות אך לא אנורקטיות והכי חשוב – חייכניות וידידותיות. אני לא חושב שנתקלתי בנערה/אשה הולנדית עם מבט זועף/צונן. פשוט נהניתי להביט מסביב ולראות אותן מכל עבר…במיוחד במזג האויר החם שהיה…כשמרביתן לובשות מכנסוני ג'ינס קצרצרים…אחד המראות האהובים עלי.

לחובבי גבינות כמונו הולנד היא גן עדן. ביקרנו בחנויות מתמחות, נסענו לחוות היצרנים. טעמנו מכל סוג ומילאנו מזוודה באינספור גבינות טעימות. והמחירים?…..ליצרנים בארץ יש הרבה מה ללמוד ולהוזיל…

לא הכל היה מושלם בנסיעה הזו. החטובה שאיתי חוותה התקף חרדה בטיסה הלוך ובנוסף סבלה מורטיגו ביומיים הראשונים והסתובבה מרבית הזמן הזמן זעופה, חסרת סבלנות וסובלת, מה שהדאיג והעציב אותי. חברתנו לוקי קיבלה מחזור בדיוק ביום הראשון….וטזוטה שלכם מצא עצמו עם שתי נשים מקסימות אך דואבות…הולך על ביצים ונזהר שלא לתת למי מהן סיבה לדקור אותו בשנתו…
למרבה השמחה האנרגיות של אמסטרדם פעלו היטב…הורטיגו חלף, המחזור נספג ומפלס האלכוהול עלה. טזוטה נשאר בחיים כדי לספר…