משחק הזכרון

ערב תמים. זוגתי ואני סיימנו סידורים של אחר צהריים וקבענו לפגוש את חברתנו שגרה בסמוך לבית הקפה, לנשנש משהו ביחד.
התיישבנו בבית הקפה ועד שהביאו לנו תפריטים ביררתי היכן השירותים וקפצתי להשתין.
היו שם שתי דלתות. פתחתי אחת מהן וקיבלתי מכת אור לעיניים.
תחת לבן וענק היה תקוע מול פרצופי.
התחת היה שייך לדמות שעמדה עם מכנסיים מופשלות, כפופה מעל האסלה.
אל תשאלו אותי למה. אני גם לא רוצה לדעת.
למה אנשים לא נועלים את הדלת לכל הרוחות??
בקיצור, הדמות צרחה בבהלה ואני עצמתי עיניים בחוזקה וטרקתי את הדלת. נעלתי את עצמי בתא הסמוך ובעודי מטיל את מימי ניסיתי לשכוח את מה שראיתי.
יצאתי, הצטרפתי לבנות לשולחן, אבל המח שלי לא נתן לי מנוח.
באופן בלתי רצוני ובלי לשאול אותי, המח התחיל לשחק סוג של משחק הזכרון. ניסיון למצוא התאמה בין התחת הלבן הענק לפנים של האנשים שמסביב. סוג של Vlookup כשאני משמש גליון אקסל אנושי …
עברתי על הפרצופים בבית הקפה. מנסה לעבד גוון עור, היקף מותניים וכדומה כדי לנסות ולהבין למי שייך התחת. קלטתי שזה פסיכי לגמרי והכרחתי את עצמי לעצור…
אבל עד לרגע זה התחת הלבן צרוב לי על הרשתית.