בחירה

הבחירה החופשית, לתפיסתי, היא המשמעות האמיתית בכל מערכת זוגית. בכל סיפור אהבה.
אירועים טרגיים יותר או פחות שעלו לכותרות לאחרונה ועסקו באהבות שהסתיימו ומה שקרה מסביב הביאו אותי לחשוב- כמאמר המשורר ש.ארצי.
******
פתטי, עצוב, לעיתים אף מגוחך, לראות גבר או אשה מנסים להחיות בכח אהבה שחלפה. להחזיר אהוב שכבר המשיך הלאה בחייו. מתחננים לקבל בחזרה מישהו שויתר עליהם.
טבעי שבקשר רומנטי ישנם רגעי משבר. ברור שלעיתים במשבר צריך לשקול מחדש. להתרחק קצת. לעשות חושבים. גם ביחד. גם לבד.
אבל ברגע שאחד הנוגעים בדבר קיבל החלטה ללכת- כאן זה צריך להסתיים ומהר. גם אם צד אחד סבור שהאחר טועה. תן לו לטעות. תן לו לשלם את מחיר טעותו (בהנחה שאכן טעה). עזוב אותו/ה לנפשו.
קורע לב לראות בני זוג שנוקטים באלימות מסוגים שונים כדי לנסות ולמנוע את הפרידה. כואב לראות מישהו/י שמנסה לאחוז בבן/בת זוגו באמצעים מטורפים או קיצוניים כמו מעשי כשפים ו"שחור" למיניהם כולל חול מבית קברות, דם של מחזור, אוזניים של שפן ומה לא.
נורא בעיני להחזיק את בן/בת הזוג במערכת "יחסים"  דרך איומים והפחדות, תלות כלכלית, סחיטה רגשית, תחנונים, הטרדות ולחץ.
מה הטעם במערכת זוגית שאמורה להיות בנויה על אמון ואהבה המוחזקת באמצעים מלאכותיים?
מה נכון בזוגיות מבוססת מאזן אימה?
האם זה כיף להתעורר בבוקר ליד מישהו/י שאתה יודע שלא בחר בך, אלא נמצא איתך מחוסר ברירה? בגלל אילוצים כלכליים? פחד? בגלל הילדים? מתוך רחמים עליך?
האם טוב לחיות בשקר?
הרי האושר הגדול הוא הבחירה. לדעת שיש לנו אינסוף אלטרנטיבות בחיים- ומכולן בחרנו ואנחנו ממשיכים לבחור זה בזו. זו המחמאה הגדולה ביותר שניתן לתת לבן/בת זוג.
אני רוצה לדעת שבת הזוג שלי בוחרת בי כל יום מחדש.
אני רוצה שבת הזוג שלי תדע שאני בוחר בה כל יום. שוב.
אני רוצה זוגיות שבה אני מחייך כשאני רואה את זוגתי מתעוררת לצידי בבוקר. ואני רוצה שגם היא תרגיש כמוני.
וביום שזה לא יהיה כך אני אקום ואלך. ודבר לא יעצור אותי. לא כסף, לא פחד, לא משפחה.
לא אבקש לשקול, לא אנסה לשכנע.
******
בזוגיות ארוכה יש גם רגעים קשים. יש שחיקה. יש שיגרה. יש עייפות.
אז מה?
אם יש אהבה, אם יש תשוקה, אם יש חברות, אם יש הערכה -לומדים לאתגר גם את זה.
ואם זה לא מסתדר? אם מרגישים שהאהבה מתה ואין יותר כלום בקשר?
אז מפרקים את החבילה. בהבנה, בהפנמה, בהשלמה. בכבוד הדדי.

זוגיות היא עבודה קשה. יומיומית. מתישה. סיזיפית. אבל אם עושים את העבודה הזו ברצינות- היא מתגמלת הכי טוב בעולם. אולי אני נשמע תמים. אולי נאיבי. אבל זו תפיסת עולמי.