הפולחן

נסעתי לפגישה עם לקוח חדש. חניתי בחניה הגדולה שבקדמת הבנין המפואר ונכנסתי פנימה. עסק מצליח. כל הבניין שייך להם.
בלובי ניצב פסל גדול של גבר מביט קדימה. סוג של פורטרט על חצי גוף עליון.
יצאתי מהמעלית והלכתי לכיוון הדלפק. התקבלתי בחיוך והמתנתי בפינת האורחים. הסתכלתי מסביב. על הקירות תלויים ציורי שמן גדולים שצוירו ביד אמן. הרבה מאד ציורים. לכולם מסגרת יוקרתית, עבה ודומיננטית שהקיפה כל ציור וממעל תאורה רכה ומדויקת מבליטה כל פרט. מראה מעורר יראת כבוד.
משהו מוזר. לקח לי כמה עשרות שניות עד שקלטתי.
ציור אחד היה של אציל מימי הביניים, לבוש בגדי ג'נטלמן ורכוב על סוס. בציור אחר, מלאך עטור כנפיים שולח ידו לתינוק בעריסה. ציור נוסף היה של גלדיאטור מרשים עוטה שריון וחרבו נעוצה באריה למרגלותיו. עוד ציור שקלטתי בזווית העין הציג גבר אנגלי בבגדי רכיבה עומד לצד שתי עלמות חן בשמלות קרינולינה. ליד דלפק הקבלה היה תבליט עץ ענק, מגולף ומרשים. פני גבר מביטות בנחישות קדימה.
אך הציור שהפתיע היה קיטש במיטבו. הרקע- מערב פרוע. מלחמת האזרחים בארה"ב. כרכרה ענקית מוקפת בקהל משולהב. על הכרכרה עומד קאובוי, עם כובד רחב שוליים וכל הטרראם ומנופף בידו להמונים המשולהבים.
בכל הציורים, תווי הפנים של הגבר היו זהים. זהים זה לזה וזהים לתווי הפנים של פסל הפורטרט בלובי.
זה אותו האיש. אדם אחד מצוייר ומפוסל בכל היצירות הללו.
לא הספקתי להפנים את זה וכבר נפתחה מולי דלת המשרד ומתוכה יצא הלקוח החדש לקבל את פני, ידו מושטת בחיוך.
פאק! זה הפרצוף שלו! האיש הזה מילא את כל המשרד שלו בתמונות ובפסלים של עצמו!
בתוך המשרד חיכו עוד כמה הפתעות. פסלוני זכוכית בדמותו מונחים על השולחן, תחתיות לקפה עם תמונתו. לרגע לא ידעתי מה לעשות עם הכוס שלי. לא נעים להניח אותה על פרצופו של זה שיושב מולך…
מעולם לא נתקלתי בסוג כזה של פולחן אישיות. אני עוד לא יודע אם זה יותר מוזר או יותר מפחיד….
ימים יגידו.