עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

פוסט מורטם

22 במרץ, 2013 מאת

השבוע קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מוכר. הקול באוזן שאל אם אני הוא אני, וכשעניתי בחיוב הזדהה בשמו ושאל אם אני זוכר אותו.
הייתי מופתע. האיש היה פעם סוג של חבר שלי. אבל הפעם האחרונה בה נפגשנו או שוחחנו היתה לפני כ 25 שנה. מאז נפרדו דרכינו. התחתנו, הקמנו משפחות, עברנו לגור בערים אחרות. הקשר התמוסס.
הוא דרש בשלומי, סיפר שקיבל את מספר הטלפון שלי ממכר משותף, שאל מה אני עושה היום (כאילו שחיפוש קצר בגוגל לא היה מגלה זאת…) וניסה לנהל סמול טוק. לגשש משהו על שמירת קשר.
שיחות כאלו לא גורמות לי להרגיש בנוח.
אני לא טיפוס ששומר על קשר. מודה ועוזב.
אני גם לא טיפוס שאוהב לחדש קשר וגם לא אוהב כשמחדשים איתי קשר.
לא עושה לי כלום לפגוש באיזה אירוע מישהו/י שלמדנו או עבדנו יחד לפני הרבה שנים, לא היינו בקשר מאז ופתאום עקב המפגש יש לו רצון לחדש קשר.
כשאני מסיים פרק בחיי- כל פרק – אני חותך את הקשר עם האנשים. פשוט הופך דף.
אין מקום בחיי לדמויות מהעבר "סתם כך" אלא אם הן יוצאות דופן והתחברתי איתן בקשר עמוק. ואין הרבה כאלה.
זה ככה מבית היסודי היסודי דרך הצבא, הלימודים ומקומות עבודה שעברתי בחיי.
אני בקשר עם חבר אחד בלבד מבית הספר היסודי, מישהי אחת מהצבא (…זוגתי) , אפס חברים מהתיכון, אפס מהלימודים, אחד בלבד ממקומות עבודה בראשית הדרך, אפס עובדים/שותפים עסקיים שלי לשעבר.
זוגתי החטובה טוענת ספק בצחוק ספק ברצינות שאם חס וחלילה נתגרש היא יודעת שלא אשמור אפילו איתה על קשר…
אני לא מסוגל להבין את אלו שעוזבים מקום עבודה, כבר שקועים במקום אחר אבל שנים אחר כך עוד שומרים על קשר וחיים את המקום הקודם…כולל רכילויות.
אני אוהב את החברים האמיתיים שהצטרפו לאורך השנים ממפגשים והצטלבויות חיים. אני לא מאלו שגוררים את אותם החברים מ"מוסדות עבר" לאורך כל חייהם – לא משנה מה השתנה מאז.
הם עלו על רכבת חיי בנקודת זמן. חלקם לתחנה או שתיים, אחרים נוסעים איתי יחד עד היום ויש שנבעטו מהקרון תוך כדי נסיעה.
אנשים, חברים, הם חלק מזמן ומקום. מסטטוס- נפשי, כלכלי, מקצועי, אישי.
אנשים מתפתחים אחרת. בקצב שונה ובעוצמות שונות. אחרי עשרות שנים הכוסית של הכיתה עלולה להיות בטטה וולגרית והילד הביישן והשברירי עשוי לחלוש על אימפריית נדל"ן.
לא כל מי שהתאים להיות חבר שלי בגיל 15 מתאים להיות גם בגיל 30 .
לא כל מי שהיה לי איתו כיף בגיל 30 כיף לי איתו גם בגיל 40 .
לפעמים דווקא חברים חדשים מתקופות מאוחרות הם אלו שמתאימים לי יותר. איך אמרתי קודם? זמן ומקום.
ולא פעם אני רואה סביבי כל כך הרבה אנשים שחיים את העבר. נרעשים למפגשי מחזור, ששים לכל קשר בפייסבוק עם מישהו שהיה בכיתה המקבילה בשנות השבעים, נלהבים מפגישה אקראית עם מישהו מהטירונות. מנסים לחדש קשרי עבר בעדינות של דובי קוטב.
יש הרבה אנשים שאוהבים לחיות בעבר. שעון הזמן שלהם קפא לפני 30 שנה ומאז הם תקועים שם. חיים את כל החיים עד אז. לא דקה אחת מעבר. במוסיקה, בגיבורי תרבות, בטכנולוגיה, בחברים.
נוסטלגיה? פתטיות? איזור נוחות? אני לא יודע. לאחד זה נראה כך- לאחר זה נראה אחרת. אני מאלה שדיפדפו קדימה. העבר מת ופחות מעניין אותי.
ולכבוד מה היתה כל ההקדמה המייגעת הזו לכם?
כי חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאני לא רוצה חיים אחרי המוות. אני מעדיף את החידלון המוחלט. לדעת שאחרי מותי אין כלום. אני שוקע בשינה נצחית וזהו.
דווקא בגלל שאני לא טיפוס ששומר על קשר ומבחינתי העבר הוא עבר שכבר עבר, אני נחרד מהמחשבה שאם (חס וחלילה…טפו טפו) יש חיים אחרי המוות, אתם יודעים מה זה יעשה לי לדעת שאני הולך לפגוש ולחיות לנצח (לנצח??!!) עם כל כך הרבה דמויות מעברי שכבר חשבתי שהעברתי דף ושכחתי מהם?
כל כך הרבה טיפוסים ששמחתי שנפטרתי מהם כשהקשר נותק ואני לא צריך לראות אותם יותר. אחרים נסעו לארץ רחוקה. אחרים מתו.
ופתאום אחרי המוות אני אגיע לאיזה עולם (הבא..) שבו כל הדמויות הללו יקיפו אותי שוב? יבקשו את קרבתי, יספרו לי חוויות, יגרמו לי לשוב להבין לי למה לא סבלתי אותם אז.
משחק מילים יוצא מזה….דווקא כשאתה נפטר (מהחיים) – אתה מגלה שלא נפטרת…(מהאנשים).
זה יהיה כמו בעטיפת התקליט סרג'נט פפר- רק בסיטואציה הפוכה…
אלוהים ישמור. עדיף כבר לחיות לנצח ;-)

נושאים: פילוסופיה בגרוש | 8 תגובות »

8 תגובות

  1. מאת jake :

    טזוטה איזה פואטיקה הבאת פה..
    "העבר הוא עבר שכבר עבר"
    "עלו על רכבת חיי לתחנה או שתיים"
    בסוף שלמה ארצי עוד ילחין פוסטים שלך חחחחחחחח

  2. מאת tazuta :

    :-) היי JAKE
    לפעמים אני קם במצב רוח פיוטי…

  3. מאת ג :

    דווקא יש חברים מהבית-ספר שנעים לפגוש שוב גם בגיל 40+. יש אחד כזה, גאון פולני, שהרמתי לו טלפון לפני כמה ימים והיום חזר אליי. אני לא זוכר אם הוא ד"ר לפיזיקה או שיש לו רק תואר שני. חוץ מזה, הוא גם יודע הרבה שפות וגם מתרגם.
    לעומת זאת, חבר אחד שהכרתי במילואים והיה מאגניב, והייתי אתו בקשר עד לפני זמן לא רב, נהיה סתם יוצמח ופאתט, עד שהורדתי אותו מהחיים שלי כמו אספלנית ניד שעירה.

  4. מאת tazuta :

    היי ג.
    יש כמובן מקרים יוצאי דופן אבל ברמה העקרונית לא מעניינת אותי מערכת קשרים שמתחדשת אחרי עשרות שנים של נתק…
    קרו בינתיים כל כך הרבה דברים בשני הצדדים, שמפגש מחודש עוסק לרוב רק בעניני עבר ובהעלאת גרה של זכרונות במקום להמשיך קדימה…ואני מעדיף את הקדימה על האחורה…
    אבל זה אני…לא בהכרח משקף עמדתם של אחרים.

  5. מאת bitch87 :

    אני לרוב אוהבת נוסטלגיה וגם אנשים נוסטלגיים …דווקא עם האנשים העכשויים אני מנסה לא לשמור על קשר חחחחחחח

  6. מאת tazuta :

    BITCH – מעניין שבדיוק אתמול בלילה נזכרתי באקס (?) חברה שלך לשעבר … ש_ _ _י .
    את לא רוצה לדעת באיזה הקשר…

  7. מאת bitch87 :

    חלמת על סיליקונים שמשתלטים על העולם ומתפוצצים על עוברי אורח אקראיים .?

  8. מאת tazuta :

    חחחחחחחחחחח BITCH …
    היית קרובה.
    ישבנו במסעדה אתמול בלילה ונכנסה מישהו שנראית בדיוק כמו ש***י בעוד 20 שנה, עם בלוני הסיליקון, שפתי הברווז והכל…

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות