שמונה ימים
חחחחחחחחחחחח….חיחיחיחיחי…..הגמד בטייטס הירוקים צחק בקול גדול ודחף את פרצופו ישירות מול פני.
"אתה הולך להנות טזוטה…..חיחיחיחיחי……"
הסתכלתי בו ולא הבנתי מה הוא רוצה.
"אתה הולך לבלות שבוע במיטה עם האשה הכי סקסית שתמיד רצית!!! חיחיחיחיחי" המשיך הגמד לקפץ מולי תוך שהוא נושף עלי בריח מוזר של סיגריות וגופרית.
הסתובבתי במיטה וניסיתי לסלק אותו מעל פני בתנועת יד מהירה אבל הוא כבר נעלם.
החדר היה חשוך. הצצתי בשעון שעל השידה. שלוש לפנות בוקר. כל הגוף כאב לי. לא היה לי כח לקום מהמיטה. היה לי קר מאד אף שהרדיאטור פעל במלוא העוצמה. הרגשתי שאני קודח מחום.
הצצתי בזוגתי שישנה לידי. היא היתה ערה. משהו מוזר נראה בעיניה.
"מתוקה שלי"…..הושטתי לה יד. היא הסתכלה בי במבט בוהה ואמרה בקול חלש: "הגויאבות של סבתא מחפשות דירה להשכרה".
שמתי יד על מצחה. גם היא קדחה מחום.
************************************
עשר שעות מוקדם יותר. חזרתי מהעבודה קצת עייף ועם צריבה חזקה בגרון. מידי פעם נבחתי איזה שיעול. לא משהו רציני. אספתי את החטובה מהמשרד ונסענו הביתה. זוגתי סחבה כבר שבוע של שיעולים קלים פה ושום עם קצת כאב גרון. שום דבר שסטרפסילס לא פותר.
בלילה עוד הספקנו להתכרבל מול הטלויזיה עם כוס תה חם, הרגשנו טוב והלכנו לישון.
עד שלוש לפנות בוקר.
***********************************
שום דבר לא מכין אותך לחוסר האונים המוחלט שהשפעת מביאה אותך אליו. למרות שחליתי בשפעת אינספור פעמים במשך חיי, החרא הזה שנוחת בלי רחמים מתעלל בי כל פעם מחדש. הפעם זה לקח שמונה ימים ועדיין יש שאריות.
חולשת הגוף, החום, ההזיות. אי אפשר לישון עם חום גבוה. ואצלי החום מטפס בעליצות ל 40 מעלות בקלילות מפחידה. הדרך היחידה להוריד חום כזה היא עם קומפרסים של סמרטוט קר על הראש ופרקי הידיים. וזה קררררררר!
והרי כשיש חום קר לי בטירוף…אבל אסור להתחמם. ואני שבימים כתיקונם מתקלח במים רותחים ששולקים את גופי, חייב להתקלח כעת במים פושרים.
והפעם חטפנו שפעת זוגית. שנינו יחדיו. כך שגם הטיפול שלנו זה בזו הופך להיות מוגבל….
כשחוטפים שפעת מתרחשים בבית כמה שינויים מאד בולטים. כל הבית נראה כמו מחסן של סופרפארם אחרי פריצה. עשרות קופסאות פתוחות של כדורים פזורות בכל מקום, ששה-שבעה בקבוקי סירופ נגד שיעול, עלוני אזהרה זרוקים בשטח לאחר נסיון נואש לקרוא בהם, המיטה נראית כמו גיבוב של שמיכות שונות בערימה.
הפריט הדקורטיבי הבולט ביותר הוא הטישו. מליוני טישואים משומשים בערימות ענקיות על הרצפה לצד המיטה. במבט מהצד חדר השינה נראה לבן כמו לאחר סופת שלגים.
כוסות חד פעמיות עם תה ולימון מצטברות בכל מקום פנוי.
השידה שלצד המיטה, שבימים רגילים יש עליה רק מנורת לילה וספר או שניים, היא עתה חמ"ל רפואי לכל דבר וענין: מדחום, חפיסת אקמול, כוס תה, בקבוק מים, סמרטוט לח לראש, בקבוקון סירופ, כדורי מציצה, חפיסת טישו. אין מקום לשום דבר נוסף. אפילו הטלפון מונח על הרצפה…
נבואתו של הגמד הירוק מההזיה מתגשמת במלואה. יותר משבוע אני במיטה. לצידה של האשה שאני הכי אוהב. אבל שנינו נראים ומרגישים כמו שני סמרטוטים. אף אדום ודולף. שיערנו סתור. משתעלים ויורקים ליחה בכמויות מחרידות, מדברים שטויות כשהחום עולה, רועדים בצמרמורת משותפת.
והכי קשה זה הלילות הלבנים. פשוט אי אפשר להירדם. שעות ארוכות של שכיבה במיטה עד שהגוף זועק. אבל איך אומר הרופא? אין מה לעשות. תשכב עד שזה יעבור. זה יקח שבוע לפחות.
מידי פעם החום קצת יורד….ואז אני נצמד לזוגתי, מושך את גופיית השינה שלה ומצמיד אותה לגופה. משחק עם הזווית עד הנקודה שרואים הכי טוב את מיתאר שדיה.
"איזה מניאק"….היא מנסה לחייך בעיניים נפוחות ומבריקות מחום, בקישוט של אף מקולף מרוב קינוח. "מתעלל בחסרת ישע"….
"בה בהב בה בה בה דא דא דא גגגג" אני עונה. כי בינתיים הגמד הירוק חזר לבקר אותי.
נושאים: סיפורים מהחיים | 8 תגובות »
27 בינואר, 2013 בשעה 14:11
תרגיש טוב ..
לפחות הגמד מציע לך משהו טוב לשתות ?
(אקמולי לא נחשב)
27 בינואר, 2013 בשעה 15:56
תודה
הגמד המנוול גם קמצן בנוסף לכל…
28 בינואר, 2013 בשעה 22:08
יחיחי ….העיקר שאתם מרגישים טוב עכשיו ..זוג פולנים!
1 בפברואר, 2013 בשעה 19:11
אני חושב שהדבקת אותי דרך האינטרנט.
גם אני וראסטינה שנינו חולים עכשיו..
1 בפברואר, 2013 בשעה 21:52
אוי…… איזו באסה
תשתדל לא לחלום על גמדים בטייטץ!
תהיו בריאים!
2 בפברואר, 2013 בשעה 20:41
מה קורה? החלמת כבר מהשפעת? אני מקווה שכן.
ד"א, התחסנת?
3 בפברואר, 2013 בשעה 14:38
היי ג.
רשמית החלמתי…חזרתי לעבודה וכמעט לנורמה…
אבל כמו שכל מי שחטף שפעת יודע, ישנם ספיחים שממשיכים ללוות אותך כמה שבועות אחרי "ההחלמה" כמו שיעול טורדני ועייפות…לוקח זמן לגוף להתאושש…
אני לא התחסנתי. יש לי טראומת חיסון מלפני כמה שנים. יום אחרי שהתחסנתי חטפתי את השפעת הנוראה ביותר בחיי. מאז נשבעתי שלא אתחסן…
4 בפברואר, 2013 בשעה 12:50
גם אני מאלה שלא מתחסנים.