וידוי

אני אדיוט. אני פסיכי.
במו ידי דפקתי לעצמי את הגב. ועכשיו אני מסתובב כבר שבועיים עם גב תפוס וכואב וכתפיים שאני חושב שזזו מהמקום. סיגלתי לעצמי הליכה כמו של פרנקנשטיין. איטית, מדודה ומתנדנדת. בכל פעם שאני מתיישב ומתרומם אני משמיע אנחות קורעות לב ואוזן.
לא יודע מה עבר עלי כשהחלטתי לעשות סדר בארכיון של העסק , אי שם במחסן שבמרתף.
הקלסרים והקרטונים מלאי הנייר יכלו לחכות שם עד קץ הימים. למה לעזאזל הייתי צריך את זה?
בטפשותי כי רבה התחלתי למיין. פתחתי קרטונים, גרסתי, מילאתי שקיות זבל. שעות ארוכות ביליתי במחסן. מתכופף, מטפס, מעמיס, פורק, סוחב. זה חומר דיסקרטי- אז לא יכולתי לשתף בזה מישהו שיעזור.
באותו היום לא הרגשתי כלום. רק למחרת בבוקר, כשבקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.
טוב…אין ברירה. צריך למרוח מישחות.
החטובה מרחה עלי איזו משחה טבעונית חסרת ריח. כמובן שזה לא עזר. אז לא היתה לי ברירה ואחרי כמה ימי סבל נכנעתי ועברתי למשחה "אמיתית" – מה שאומר משחה מסריחה.
אני לא יודע כמה מכם משתמשים או השתמשו במשחת "בן גיי" ודומותיה. הדבר הזה מסריח ברמות שלא ניתן לתאר.
הריח נספג לך בגוף, בבגדים, במצעים ובעומק הנחיריים. אני כבר יומיים לא שם כלום אבל עדיין מריח מנטול בכל מקום שאני נמצא.
לא משנה כמה מקלחות אעשה ובאיזה נייר זכוכית אשתמש לסיבון – הריח נשאר. גם כאב הגב נשאר.
עוד מעט יש לי תור לעיסוי. יש איזה מעסה מומחה שינסה לעזור לי…..נחכה ונראה. הייתי מעדיף מעסה סקסית עם הפי אנדינג…
בלי שום קשר….ישבתי בשבוע שעבר עם חטובתי במסעדה. ויש את הקטע הזה שהמלצר או מנהל המשמרת מסתובב בין השולחנות ושואל אם הכל בסדר…
ואמרתי לזוגתי איזה כיף יכול להיות, אם סתם ככה אני אלך ברחוב, בדרך לאנשהו ואכנס למסעדה כלשהי, שאני אפילו לא סועד בה, אעבור בין השולחנות, אשאל בחביבות את הסועדים אם טעים להם והכל בסדר…אולי אפילו אציע קינוח על חשבון הבית, אסיים את הסיבוב ואצא בחזרה לדרכי….
אתה אדיוט. אתה פסיכי. זה מה שאמרה לי.