ביזנס פוסט מורטום

השבוע שהיתי בבית העלמין לרגל אזכרה לאימי . בתי קברות משרים עלי שלווה. הרי פה יהיה ביתי הסופי והקבוע, אז צריך להתרגל. כאן מירוץ החיים דומם. שקט ורגוע.
יש משהו מרגיע ושפוי בידיעה שבסופו של דבר – נמות.
כשיודעים שמשהו מוגבל וקצוב, לומדים למצות אותו טוב יותר. לומדים לקחת הכל בפרופורציות.
והתחשק לי קפה. אבל לא היה בסביבה כלום.

למה אין בתי קפה בבתי קברות?
בואו נחשבו בהגיון, נעזוב את הרתיעה הראשונית.
אנשים מתקבצים שם, ללוויה או לאזכרה. לא כולם קרובים למנוח ברמה כזו שלא בא להם כלום. רבים אחרים זקוקים לאספרסו שלהם כאן ועכשיו, ואין כלום.

הייתי רוצה לראות את ארקפה סניף קריית שאול או ארומה בית עלמין ירקון.
קפה ג'ו טרומפלדור בכלל יהיה אטרקציה.
דווקא בית קפה במקום בו החיים מגיעים לקיצם, מאפשר להנות מכל טיפה של הקפה, כל עוד נשמה באפנו ללגום ממנו.
פורטיס אמר פעם שהמוות אינו מחוסר עבודה. העובדה שמדובר בתחום שלעולם לא יגיע למיצוי פוטנציאל השוק שלו מספקת הזדמנויות עסקיות בשפע.

כשיושבים שבעה למשל, יש תמיד חוסר ידע וצרכים שונים בתחומים שמעולם לא נתקלת בהם.
פתאום צריך כמות גדולה של כסאות. יש לדאוג למיחם שיספיק לכמות המבקרים, צריך לארגן תפילות, לעשות קניות כיבוד והכי קשה, לפחות במשפחות חילוניות זה מחסור כרוני בגברים למניין. נאלצים לבקש מישהו מהרחוב או מבקשים טובה משכן.
וכמובן – צריך לדאוג לארוחות מסודרות לאבלים, שהרי אסור להם לבשל ולהגיש, ותמיד המלאכה הקשה הזו נופלת על מישהו/י שצריך לעזוב הכל ולנהל את זה.

יש לי רעיון לסטארט אפ…
אני חסיד גדול של אאוטסורסינג- כמעט בכל תחום.
בא לי להקים חברה בשם "שירות סוף הדרך בע"מ" שתספק ערכת אבלים שתכלול את כל צרכיהם של יושבי השבעה.
החל מקייטרינג , דרך מלצר צמוד שילווה את שעות הפעילות- גם במשמרות. החברה תדאג לגברים שיגיעו במועדים קבועים לצורך מניין לקדיש ותספק את כל הלוגיסטיקה החל בכסאות וכלה בסידורי תפילה והסעות לבית העלמין.
יהיו גם שירותי אקסטרא בתוספת תשלום כמו מקוננות, מספר סיפורים מקצועי שיפליג בשבחי המנוח/ה (אם לאף אחד אין מילה טובה לומר עליו) ועוד.