עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

צא דיבוק! צא!

1 בספטמבר, 2012 מאת

אני רוצה לשתף אתכם במשהו. עשרות שנים זה מלווה אותי ולא מרפה. אפשר לקרוא לתופעה "הדיבוק המכני".
מוצרים ומכשירים שונאים אותי. שנאת מוות. הם לא רוצים בחברתי, הם לא רוצים לשמש אותי, הם לא רוצים אותי.
הסיכוי שלי בחיים לרכוש מכשיר או מוצר ולא לגלות שהוא פגום או דפוק הוא אפסי.
חצי חיים אני מבלה בהחזרת מוצרים, החלפתם או המתנה במרכזי שירות.
בואו תשמעו סיפורים. לקוראים הותיקים כאן ידוע שאני אספן מוסיקה "כבד" של תקליטים ודיסקים. עוד בילדותי, כשהייתי ניגש לחנות וקונה תקליט, במרבית המקרים כשהייתי מגיע הביתה ושם על הפטיפון הייתי מגלה שבאיזשהו שיר יש קפיצה/דילוג, או משהו שנקרא "חור בתקליט" שגורם לקטע בשיר לחזור על עצמו בלופ.
ואז נאלץ לחזור לחנות עם התקליט, לפעמים לנסוע באוטובוס מרמת גן לתל אביב ולהחליף אותו בחנות.
המצחיק הוא שלרוב הייתי מגיע עם חבר. שנינו קונים את אותו התקליט. התקליט שלו היה תקין- ושלי פגום. אין לזה הסבר.
גם כשבגרתי ועברתי מתקליטים לדיסקים – הבעיה נשארה. דיסקים- שהיו מוצר די אמין יחסית לתקליטים, אצלי היו קופצים ומחייבים אותי לחזור לחנות ולהחליף.
שלא לדבר על מערכות הסטריאו (בחלקים…) שקניתי במשך חיי, או מערכות קולנוע ביתי. הרמקולים הוחלפו בדרך כלל אחרי יומיים לאחר ששבקו חיים, מכשירי DVD לא שרדו את הדרך הביתה מהחנות, רסיבר מתקדם לקולנוע ביתי שרכשתי התגלה כמנגן רק ערוץ אחד ומה לא. אפילו תאורת חוץ לגינה שקנינו לא מזמן- הותקנה רק כדי לגלות שהיא לא עובדת ושוב פירקתי ונסעתי להחליף.
מעולם לא נהניתי באמת מהמוצרים המופלאים שרכשתי. פתיחת האריזה תמיד לוותה בחשש "מה אני עומד לגלות"…
לפני מספר שנים רכשנו טלויזיית LCD ענקית לבית. בכל מה שקשור לטכנולוגיה בידורית אני אנין טעם ורוכש מוצרים מהשורה הראשונה, עם גב חזק של יבואן. גם כאן- רכשתי מותג יוקרתי. המוצר הגיע הביתה, הותקן על ידי הטכנאי. בערב ישבנו לראות טלויזיה. ואז גילינו שהיא משתגעת. אחת לרבע שעה התמונה הופכת להיות מסך קוביות צבעוני שמשתגע דקה או שתיים ומתאפס.
הוזמן שירות. היבואן אמר שהוא שולח טלויזיה חדשה. אפילו לא מתקן. למחרת אכן הגיע טכנאי עם מוצר חדש. פתח את האריזה, חיבר הכל, הפעיל ו….נשמע רעש של פיצוץ מהטלויזיה החדשה…עלה עשן קל.
הטכנאי כמעט התעלף. לאחר שנרגע ושתה מים מלמל- "דבר כזה עוד לא ראיתי".
בשנה שעברה קניתי טלויזיה קטנה יותר לאחד החדרים בבית. הבאתי מהחנות, קדחתי לקיר את מתקן התליה- חיברתי ומה אתם חושבים?…. פס ורוד ועבה חצה את המסך לכל רוחב התמונה. שוב- לפרק הכל, לחזור לחנות ולהחליף.
שלא תחשבו שבמוצרים אחרים זה טוב יותר. מכונת גילוח יוקרתית החזיקה אצלי שלושה ימים בטרם התפגרה ושלחה אותי למרכז שירות באיזה איזור תעשיה שכוח אל. אותה צרה גם בציוד מיחשוב. אני מחזיק מספר הארד דיסקים חיצונים. אף לא אחד מהם הוא המקורי שנרכש. בכל המקרים הדיסק הקשיח המקורי שרכשתי התחיל לחרחר, לקרקש ולהרעיש או סתם למות והוחלף אחרי יום או יומיים. בחנויות בזק סטור אני בכלל לקוח קבוע שבא להחליף ראוטרים שמשתגעים.
מצלמה דיגיטלית מקצועית גם היא החליטה להתחרפן חמש דקות אחרי שפתחתי את האריזה ולהפסיק לפתוח זום אופטי. ואז חוזרים לריטואל….מרכזי שירות, החלפה. לא אלאה אתכם עכשיו בכל המוצרים שמתאבדים אצלי….כל מכשיר שיש לו תקע חשמלי נכנס לרשימה. ולא- אני לא קונה זבל!
אחת הסיבות שגללן עברתי לפני כעשור להחזיק רק כלי רכב בליסינג בחברה שלי היא הדיבוק המכני. בתקופה שהמכוניות היו בבעלות העסק הן סבלו מתופעות מוזרות. אינסוף תקלות מכניות וכל מיני תקלות מחשב מנוע שלא נפתרו. פעמים רבות ראיתי מוסכניקים (במוסך המרכזי!) עומדים חסרי אונים מול רכבים שלנו ומסננים ביאוש- "דבר כזה עוד לא ראיתי". משפט שאגב חוזר על עצמו גם אצל טכנאי המזגנים שלי בכל פעם שהוא מגיע לתיקון.
מאז שעברתי לליסינג- התופעה נעלמה. משמע- הדיבוק נוקם בי רק כשהמוצר בבעלותי. לא כשאני שוכר ממישהו…
אני מנוי שנים ל YES ולפני זה הייתי גם ב HOT – ומעולם לא התקלקל לי כלום…אפילו לא שלט רחוק. נו בטח. זה הרי לא שייך לי…גם זה סוג של ליסינג.
בסוף השבוע שעבר זוגתי משכה אותי לקניון לקנות לי מתנה. טאבלט. הלכנו לרשת רצינית, בחרתי טאבלט מעולה וחזרתי הביתה שמח ומודאג….
ומה אתם חושבים? בינגו.
בבוקר הפעלתי את הטאבלט, ואז גיליתי שיש לו חיים משלו. התפריטים משתוללים ללא מגע אצבע, המסך קופא בלי סיבה, אני לוחץ על דואר ונפתחת גלרית התמונות, לוחץ על מחשבון ונפתח הדפדפן. סיוט. התבאסתי. לא הופתעתי – אבל זה מעצבן.
חזרתי עם המכשיר לחנות. הבחור היה ספקן וניסה בעצמו…קרא לחברו ושניהם כאחד פלטו – "דבר כזה עוד לא ראיתי".
ואסיים בבדיחה אקטואלית.
בעיירה במזרח אירופה מתגוררת משפחה קשת יום. זוג הורים, שני ילדים.
שני הילדים ישנים בחדר קטן ובו שתי מיטות- מימין ומשמאל.
מדי לילה האבא חוזר שיכור מהפאב , נכנס לחדר הילדים, מסיר את חגורתו, פונה לילד שישן במיטה מצד ימין ומפליא בו בהצלפותיו.
וכך כל לילה. רק הילד במיטה הימנית חוטף מכות רצח בעוד אחיו במיטה השמאלית ישן כמו פגר.
לאחר תקופה הילד מהמיטה הימנית החליט להתחכם. הוא הציע לאחיו להתחלף במיטות. האח הסכים. לא היה לו מושג.
באותו הלילה- הילד ישן לראשונה במיטה בצד שמאל ונרדם כמו תינוק. בלי פחד.
אחרי חצות האב חזר, נכנס לחדר הילדים, הסיר את חגורתו וניגש כתמיד למיטה הימנית. לפתע עצר ואמר לעצמו: תמיד אני מרביץ לילד במיטה הזו! מספיק. מהלילה אעבור להרביץ לילד השני….

נושאים: סיפורים מהחיים | 7 תגובות »

7 תגובות

  1. מאת haAni :

    hi tazuta

    could it be because you believe that what is owned by you will misbeehave that you manifest your worst fears?

    yes. from now on, make the pole buy you everything

  2. מאת נירית :

    באמת מעצבן.יכול להיות שהעולם הטכנולוגי נוקם בך :-)

  3. מאת giligan :

    תעבור לליסינג של כל דבר בחיים…….רעיון טוב . תשכור טלויזיות מחשבים…תכניס לדיבוק נוק אאוט חחח

  4. מאת spider :

    באסה……………..זה יותר מצירוף מקרים…

  5. מאת tazuta :

    היי haAni
    אולי בתת מודע….אולי זו קארמה שמלווה את המוצרים שלי :-(

  6. מאת tazuta :

    היי giligan
    LONG TIME …
    האמת שכל מה שאפשר לקחת בליסינג אני לוקח..רק שאין יותר מדי אופציות…

  7. מאת gugu :

    חחח המוצרים מחפשים אותך!!

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות