עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

סיוט מתוק

1 באוגוסט, 2012 מאת

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה בראש בזמן שהחטובה ואני ישבנו במסעדה החביבה עלינו שאחרי כשני עשורים שאנו סועדים בה הפכה ל "מסעדת הבית" שלנו.
זו אחת ממסעדות השף הותיקות והנחשבות. אנחנו אוכלים שם הרבה שנים ובתדירות גבוהה ובמרוצת הזמן הפכנו לידידים טובים של השף.
כלקוחות קבועים השולחן שלנו מורעף תמיד בצ'ופרים ופינוקים און דה האוס. כיף.
אבל מה לעשות, ולפני כעשר שנים הגיש לי השף מנת קינוח חדשה שיצר. סוג של רפרפת מאד טעימה. מתוקה מאד- אבל נהדרת. מאד התלהבתי ממנה, בהיותה חדשנית ומקורית. השף ראה את התלהבותי, התרגש מתגובתי ומאז הלך עלי.
בכל ארוחה שאנחנו שם- ובמהלך העשור האחרון היו אינספור ארוחות כאלה, השף מגיש לי על חשבון הבית את המנה הזו- אבל לא מנה קטנה סטנדרטית, אלא קערת ענק שלא קיימת בתפריט, מלאה עד גדותיה.
אבל איך כתוב במשלי (פרק כ"ה) ? "דבש מצאת אכול דייך –  פן-תשבענו, והקאתו"
אחרי הפעם העשירית הקינוח הזה נמאס עלי. אי אפשר לסיים את הקערה כי זה מתוק מדי. אני לא יכול לבקש ממנו להפסיק להגיש לי את המנה כי הוא יעלב.
אז בכל פעם כשהארוחה מסתיימת אני נושא תפילה קטנה…שאולי הפעם השף ישכח ולא ישלח לי את הקינוח…
אבל לשווא. גם כשאני מזמין קינוח אחר ומתענג עליו- מגיע המלצר מחייך כולו ומניח מולי את קערת התפלצת עם הרפרפת ההיא.
כשאני אומר שלא צריך הוא מסרב לקחת. הוראת השף…
ובא לי לצרוח…די!!!! אני לא יכול לאכול את זה יותר!
אז אני מנשנש מזה, בולע ומתעוות. מנסה לדחוק ולהדביק את התכולה לדפנות הקערה ולפנות מהאמצע, כדי שמרחוק יראה כאילו אכלתי את הרוב. אתם לא מאמינים איזה יצירות ארכיטקטוניות אני מעצב לצורך ההסוואה.
לא נעים להתלונן על דבר כזה- אבל זה הפך לסיוט. סיוט מתוק.

נושאים: סיפורים מהחיים | 6 תגובות »

6 תגובות

  1. מאת artik :

    חחחחחחחח מבין אותך

  2. מאת spider :

    קינוח צריך לאכול קצת.ברגע שזה בא במנות גדולות הלך הכיף

  3. מאת tinkerbel :

    אין לי בעיה לחסל קערות של מתוק…..תביא לי!!!

  4. מאת נירית :

    אוהבת את הציטוט מספר משלי. נכון ומקסים.

  5. מאת YANKI :

    עזוב מתוק תביא בשר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  6. מאת bitch87 :

    עזוב פודינג תביא שוקולד !

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות