פרנויית פירות

נהייתי פסיכי כשאני נכנס להתקלח. אני כבר לא יודע אם אני במקלחת או בדוכן שייקים טרופי.
יש שם אינספור בקבוקי סבון נוזלי ושמפו למיניהם, שבטח יוצרו במפעל פריגת.
שבעת המינים הגיעו לאמבטיה שלי.
נוזלי רחצה שמכילים יותר פירות ממה שיש בשוק – רימון, מלון, אבטיח, תפוח, אפרסק, קוקוס, דובדבן, שקדים, תה ירוק, לימון, אשכולית, תפוז, פפאיה ויש עוד….
אין לי סבון אחד שעשוי מסבון ומריח כמו סבון.
השמפו שאני משתמש בו מכיל קפה וכישות  (איזו גאונות- עשו שמפו מהבירה שלפני ומהקפה שאחרי).
ועכשיו שוכן בקבוק חדש על שפת האמבטיה. נקטר תאנה. לא סתם תאנה – נקטר.
וזה אחרי שלקח לי שנה להבין שזו לא טעות שיש שם נוזלי רחצה שמכילים חלב ודבש ואפילו יוגורט.
יוגורט? להתרחץ עם יוגורט?   יוגורט זה לא הנוזל החלבי, שכשהוא נשפך עלי אני הולך לשטוף אותו ממני – עם סבון ?
כשאני מתקלח ומריח את עצמי בא לי לתת ביס. עד כדי כך בילבלו אותי.
מה השלב הבא? למה רק פירות? למה לא סבון מקישואים? שמפו חצילים ? אומרים שמלפפונים טובים לעור, אז קדימה.
זה מזכיר לי שיש נייר טואלט ריחני. בשביל מה? מאיפה בדיוק אני אמור להריח אותו? מילא טישו ריחני – זה לאף, למרות שלרוב אני משתמש בו כשהאף שלי סתום.
פעם היתה לי טראומה, כשזוגתי החטובה רכשה לשירותים מטהר אוויר בניחוח שוקולד.
האסוציאציה שנקשרה בין ניחוח השוקולד לחדר השירותים היתה כה עזה, שכשניסיתי לאכול שוקולד תמונת האסלה עלתה לנגד עיני וצלילי ניאגרה נשטפת הלמו באוזניי. לא נגעתי בשוקולד עד שהמטהר הארור לא סולק משם .

לכל דבר בחיים צריך שיהיה המקום שלו. אוכל זה אוכל וטואלטיקה זה טואלטיקה.
זה גם מצב לא מאוזן – הוא חד סיטרי- מזון לטואלטיקה ולא להיפך.
אולי יקום שף חדשני ויצירתי שיכין פרפה נקה 7 או סורבה דרמפון.