סיר הבשר

לפני כמה ימים ילדה קטנה ואלמונית עשתה לי את היום.
אחרי סיבוב בקניון שארחיב עליו בהמשך, התיישבנו החטובה ואני במסעדת בשרים סמוכה לארוחת ערב מהירה. זוגתי הלכה על סלט עוף- שזו מילה נרדפת לכלום ואני לקחתי משהו סימלי- המבורגר 300 גרם עם צ'יפס.
אני קרניבור- אתם יודעים. כל מה שלא בשר לא נחשב לאוכל. אני שונא את האוכל בחג שבועות. אין לי בעיה עם גבינות ואני מנשנש בכיף גבינות מופלאות ליד יין או בירה- אבל לא כארוחה. לא מסתדרות לי ביחד המילים "ארוחה" ו "חלבית". זו פיקציה. אין דברים כאלה. אני נחרד מהרעיון של "לאכול משהו בבית קפה". בית קפה זה לא מקום לאוכל. לקרואסון וקפה כן- לסנדביצ'ים מטופשים- לא. אני אוהב בשר ואוהב אנשים שאוהבים בשר…
בעודי נוגס בתאווה בבורגר שלי הגיעה משומקום ילדה. בת שבע, אולי שמונה. דקיקה כמו קרקר. היא היתה עם אחיה הקטן. הדלפק היה גבוה מדי עבורה ולכן היא טיפסה על כסא בר, התיישבה ופנתה לגריל מן בלי שום גינונים מקדימים:
"אני רוצה שווארמה. בלאפה".
הבחור המופתע לקח לאפה ושאל מה למרוח. היא החלה לתופף באצבעותיה על הדלפק והמשיכה:
"רק בשר! שים הרבה חומוס, בצל, חריף והמווווון עמבה. בלי סלט ובלי כלום! רק בשר!".
זוגתי ואני הבטנו זה בזו ופשוט צחקנו. הייתי מבסוט ממנה. ילדה כלבבי. התחשק לי לרוץ למשרד הפנים ולאמץ אותה למשפחה.
הבחור מהשווארמה הגיש לה את הלאפה וכולנו הסתכלנו בתדהמה איך היא שואבת את הלאפה בביסים ענקיים כאילו יושב שם נהג משאית עם כרס בירה ולא ילדונת…
כן ירבו כמותה בישראל…..
ולמה נזכרתי בילדה הזו עכשיו?
היינו בסופשבוע בצימר ברמת הגולן. עכשיו זו עונת הקטיף ונסענו לקטוף דובדבנים ופירות יער ליד הישוב אודם.
זה נחמד. אתה משלם בכניסה, מקבל סלסלה, נכנס לבוסתן ענק מלא בעצים ושיחים ומתחיל לדלג ביניהם כמו כיפה אדומה בדרך לזאב. בשטח מותר לך לאכול כפי יכולתך- ישר מהעץ, וביציאה שוקלים את מה שקטפת ואתה משלם על זה. עסקה הוגנת.
בעודי זולל דובדבנים מתוקים וקוטף בבעתה בפקודת זוגתי כל מיני פירות קטנים ומוזרי צורה שאני לא מכיר (ידעתם שיש הרבה סוגים של פטל וכל מיני תותי עץ שנראים כמו זיהום מוגלתי או התפרצות של הרפס?) חשבתי על סטארט אפ דומה.
יש קטיף פירות. למה שלא יהיה קטיף בשר? בילוי אולטימטיבי לקרניבורים.
תחשבו רגע. לפי אותו רעיון של קטיף- אתה בא לקטיף, משלם בכניסה ומקבל סכין קצבים וסלסלה. נכנס להאנגר ענק ובמקום עצי פרי יש מסביבך עמודים ענקיים של אנקולים שעליהם תלויים חצאי פרות וכבשים. יער של בשר.
אתה מסתובב עם הסכין וחותך להנאתך את הנתחים שאתה אוהב. ישירות מהפרה. בצדדים פזורים מתקני גריל ענקיים ולוחשים ואתה מניח עליהם את מה שחתכת- מכין וזולל. עד סבב הקטיף הבא.
אם בכל זאת נשאר לך כח ו"קטפת" עוד בשר מחצאי הבהמות התלויות – אתה מניח בסלסלה ומשלם ביציאה לפי משקל.

ועכשיו נחזור לסיבוב בקניון בשבוע שעבר. הצטרפתי לחטובה למסע חיפוש אחר חולצות. כתבתי בעבר כמה בלתי אפשרי לאשה מעל גיל 15 למצוא בגדים מתאימים ברשתות האופנה השונות. כך שעבורה, האירוע הוא סיוט לא קטן, ובצדק.
מבחינתי, עצם נוכחותי באירוע בעייתית מהיבט אחר. יש לחטובה שלוש סיבות בלבד למה היא מעוניינת שאצטרף אליה לשופינג:
א. לשמור ליד דלת תא ההלבשה.
ב. להחזיק לה את התיק כשהיא מסתובבת ומודדת.
ג. לשמש כולא ברקים לתסכולים כשהיא לא מוצאת מה שחיפשה.
סעיף ג' הוא קשה במיוחד.
אם אני שואל מישהו מה דעתו על בגד ו/או איך הוא יושב עלי- זה בגלל שאני צריך חוות דעת אובייקטיבית- שיכולה להיות דומה או שונה משלי.
אצל החטובה זה עובד הפוך.
היא מודדת משהו. בזמן המדידה פניה חתומות כמו של שחקן פוקר. אין מושג אם היא אוהבת את זה או לא.
ואז היא שואלת אותי מה דעתי.
אם אנו אומר שזה יפה - הלך עלי. היא פוצחת במונולוג ארוך שהשורה התחתונה שלו היא כמה אני חסר טעם, טיפש, לקוי ראיה ולא מבין כלום באסתטיקה.
אם אני אומר שזה לא יפה – הלך עלי. היא פוצחת במונולוג ארוך שהשורה התחתונה שלו היא כמה אני חסר טעם, טיפש, לקוי ראיה ולא מבין כלום באסתטיקה. אה, ועוד דבר קטן- היא גם מאשימה אותי במשבר הכלכלי באירופה, בקריסת יוון וברצח ארלוזורוב.
זה הענין וזו העסקה. דעתי לא נחשבת כלל במערכת השיקולים שלה. אם זה ימצא חן בעיניה היא תקנה – ואם לא אז לא. זה שהיא שואלת אותי לא קשור לרצונה לדעת מה אני חושב. שלא תטעו. זה ריטואל שמטרתו היחידה לזכך את קבלת ההחלטה שלה אחרי הוצאת קיטור עלי.
אז כשהיא מסתובבת בחנויות בגדים- אני מעדיף להסתובב בחנויות אחרות… ככה נפגשים אחרי שהיא עשתה את זה לבד וממני נחסך נאום התביעה לפני גזר הדין.