הפועל החרוץ

מי שראה אותי בימים האחרונים היה בטוח שקפצה עלי הזיקנה בבת אחת.
אני כפוף, הולך לאט, ושערי הלבין בין לילה.
בשבוע האחרון אני עסוק בעבודות שיפוץ ותחזוקת הבית.
הגב כפוף מהמשאות שאני סוחב, השיער לבן מליטוש הסיד מהקירות והתקרה ואני הולך לאט כי יש לי התכווצויות שרירים בכל הגוף.
החלק הקשה היה קשור בגג. אנחנו גרים בבית פרטי עם מרפסת גג על כל המבנה. אני כידוע לא מחליט כלום בבית, ולכן כשבמהלך השנים החטובה החליטה להפוך את הגג לגן פורח, עתיר בעציצים, דקלים ועצי פרי – שיתפתי פעולה.
לשתף פעולה זה אומר לסחוב שלוש קומות במעלה המדרגות עציצי בטון ששוקלים יותר ממני ולהעלות למעלה גם שקי אדמה – שהרי עציץ הבטון צריך להתמלא במשהו.
אבל זה היה פעם. היה יפה ונחמד אבל החזיק מעמד שנתיים, ואחרי שנתיים החטובה החליטה שזהו זה. היא לא רוצה יותר עציצים על הגג. זה לכלוך, זו תחזוקה מעצבנת. צריך להעיף הכל.
למען הפרוטוקול אציין ששנתיים זה בדיוק פרק הזמן שלקח לי להתאושש פיזית ונפשית ממבצע העלאת כל הגן הפורח הזה לגג…
בחורף האחרון הגג היה מוזנח. הפסקנו לטפל. הדקלים יבשו ומתו, עצי הפרי נשרו ולא צימחו כלום. (לא ברור לי אגב למה הדקלים כל כך מפונקים. כשהם במדבר ואף אחד לא משקה אותם הם גדלים יפה מאד ודווקא על הגג שלי עם פינוק, השקיה וגשמי זעף הן מתייבשים. אבל זה כבר נושא לפוסט אחר).
ובמשך כל החורף ידעתי שיגיע היום בו מה שעלה למעלה- יצטרך לרדת למטה.
וזה קרה השבוע. בטמטומי חזרתי מהעבודה בשעת צהריים לוהטת. הפשלתי שרוולים, חבשתי כובע רחב שוליים, לקחתי מעדר וערימת שקי פלסטיק והתחלתי לרוקן את העציצים הענקיים מהצמחיה ומהאדמה שבתוכם. למעלה מעשרים שקים רוקנתי, חלקם מלאים חול, חלקם שברי עצים. כוס אממממאאא שלהם.
זה לקח כמה שעות עד שמיכלי הענק התרוקנו והגיע הקינוח. להוריד את עציצי הבטון הללו למטה.
אני ניגש לעציץ ומסתכל עליו. הוא מגיע לי למותניים, בקוטר שישים סנטימטר ושוקל כמו גלגל שווארמה בתחילת יום.
אבל קטן עלי. יש רק ששה כאלה…
אחד אחד חיבקתי אותם והורדתי במדרגות בזהירות. להזכירכם- רק שלוש קומות. מזיע, מתנשף ומקלל בשקט.
אבל ידעתי שאסור להפסיק. אם אעצור אפילו לרגע הגוף שלי לא יתן להמשיך. אז המשכתי על אוטומט…
היו רגעים שחשבתי שאני נופל במדרגות ועציץ תפלצת מוחץ אותי לקול צרחותיה של החטובה. הצרחות אגב זה לא בגלל שנמעכתי למוות אלא למראה הדם המשפריץ לכל עבר ומלכלכך את הקירות. פולניות חושבות קדימה.
בסופו של דבר הצלחתי לסיים את זה. כל העציצים ירדו. מה שזבל הלך לזבל. עכשיו נשארו השיפוצים הקטנים בתוך הבית…
שמתי עלי את בגדי הפועל (תחתוני בוקסר וגופיה), דאגתי לא להתגלח יומיים כי יותר סקסי פועל עם זיפים ואני משוטט עם דלי סיד, שפכטל ושאר כלים משונים, מגרד, סותם סדקים וצובע. אם הייתי בסרט פורנו כבר מזמן חטובתי היתה מגיחה מחדר השינה בלבוש תחתון סקסי אוחזת כוס יין ומציעה לי לצאת להפסקה. אבל אני חי במציאות, והמציאות שהיא מסתובבת בבית במכנסי שלושת רבעי שהיו פעם שלי ועם חולצת הטריקו מהבת מצווה שלה ומטאטאה בעצבנות כל בדל לכלוך שנוצר תוך כדי עבודה תוך שהיא נועצת בי מבטים מאשימים ומנידה ראשה בצער.