עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

משהו קטן על הדרך

13 במאי, 2012 מאת

הייתי רעב מאד. אני מכיר את הכביש הזה היטב ויודע שתחנת הדלק הבאה נמצאת בעוד 20 ומשהו קילומטר. זה כביש מהיר, אין משהו אחר בסביבה. והבטן מקרקרת. הדרך חולפת ביעף מול העיניים ואני חושב רק על אוכל….
כמו נס- הבחנתי מרחוק בחורשה עם "קרחת יער" שבמרכזה ניצב קרוואן של גזלן. מזנון דרכים נייד שבאותו הרגע נראה כמו נוה מדבר.
הרגל נשלחה לברקס….האטתי בזהירות, אותתתי וירדתי לחניה הקטנה. יצאתי מהרכב ושמחתי לקרוא את השלט שניצב לצד הכביש : באגט-שניצל-קבב-שקשוקה.
ניגשתי לגזלן, היה שם בחור חביב. חייכתי וביקשתי שניצל. הבחור ענה לי : "חכה קצת. אני לא עובד כאן, רק שומר על המקום. בעל הבית הלך להתפנות".
לא כל כך הבנתי למה הוא התכוון. הרעב לא בדיוק חיובי לתאי המח.
טוב. נחכה. הבטתי מסביבי וראיתי מישהו מתרומם מכריעה בין השיחים בחורשה ורוכס את מכנסיו.
הוא אחז בידו גליל של נייר טואלט ועשה דרכו לקרוואן.
עדיין לא קישרתי.
הבחור עם הנייר טואלט הגיע לקרוואן, נכנס פנימה, לא שטף ידיים. כלום. שם את גליל הנייר על השולחן, לקח בידיו החשופות באגט, בצע אותו במרכזו ושאל אותי "מה למרוח לך".
כאילו שתי דקות קודם הוא לא סיים לחרבן בשיחים, לא שטף ידיים וישר נוגע באוכל של אנשים.
"עזוב…לא בא לי לאכול" אמרתי לו. נכנסתי לאוטו ונסעתי משם. הוא נשאר קפוא עם באגט ביד ומבט מופתע בעיניים.
בדרך חשבתי אם זה טוב או רע מה שקרה. הרי אם הייתי מגיע לשם חמש דקות אחר כך ולא מודע לסצנה- מן הסתם הייתי אוכל בתאבון ואף נהנה (לפחות בטווח הקצר…). כמה פעמים זה קורה לנו ואנחנו אפילו לא יודעים?
אולי צדק זהר ארגוב בשיר "אל נבקש" שבו מופיע המשפט האלמותי: "לפעמים גם מותר לא לדעת הכל"….

נושאים: סיפורים מהחיים | 13 תגובות »

13 תגובות

  1. מאת LovingLife :

    in the states the mentality is soooo farther apart from the mideast whereupon counter folks practically clad themselves in condoms before attending to your particular item.
    it came as quite an awakening to see the slender locals relatively speaking and the food they partake of…where gloves are never applied prior to preparing a meal…is tehre a correlation??

  2. מאת spider :

    אני מאלה שלא רוצים לדעת.אם אדע לא אלך לאכול באף מקום.

  3. מאת שון :

    לך תדע במסעדה אם המלצר ששם תאוכל על השולחן לא גרד בתחת קודם
    מה שלא יודעים לא כואב

  4. מאת ראסטה :

    אם אתה חושב שזה הסוף….
    ראיתי פעם עובד במח' בשר באחד הסופרים הולך עם הכפפות של חיתוך הבשר לשירותים,וחוזר עם הכפפה על אותו יד. אני לא רוצה לחשוב עם איזה יד הוא ניגב ומה נתקע לו בין החרכים של כפפת הברזל ומי קיבל בונוס בבשר שלו..

    וכמות הפעמים שראיתי אנשים אוכלים זיתים ויורקים את החרצנים חזרה לקערה שממנה כולם לוקחים זיתים.. זה הסיבה שאני בחיים לא קונה זיתים פתוחים.

    כן זה מגעיל, אבל אתה התחלת…

  5. מאת bitch87 :

    לא טוב לקרוא את זה בזמן אכילת טוסטטטטטטטטטטטטטט :/

  6. מאת tazuta :

    מחריד מה שראסטה ראה אצל העובד בסופר.
    ראסטה- אני מניח שבשר אתה כבר לא קונה שם…
    אני לא מצפה לסטריליות…זה ברור שלא ניתן להשיגה, אבל יש מינימום של הגיינה שאני מצפה.

    ולשאלת- LOVINGLIFE – כן. זו פונקציה של תרבות לדעתי.

  7. מאת tazuta :

    BITCH – אני מקווה שאת הטוסט הכנת לעצמך…

  8. מאת tazuta :

    שון וספיידר- כשאני הולך למסעדה אני משתדל להדחיק את זה )-:

  9. מאת ראסטה :

    הצנעתי עוד כמה סיפורים כדי לא להגזים , אבל מה שראו עיני לא ראתה שפחה חרופה מימיה…

    בנוגע לציפיה , עדיף שלא.

  10. מאת bitch87 :

    ברור מי יכין יותר טעים ממני ?

  11. מאת רובי, זוכר אותי? :

    פעם, לפני איזה 20 שנה, כשהייתי סטודנט עבדתי בסופי שבוע באיזה מועדון סנוקר בפתח-תקוה. היתה איזה חבורה של לקוחות מניאקים שהיו לועסים גת ויורקים אחר כך את הפיכסה על הקירות של הבית שימוש. פעם בא אחד מהכנופיה וביקש שאני אכין לו באגט, אז במטפח שמתי את האגט בתחת והבאתי לתוכו נאד. להכין באגט זה קטסטרופה כי צריך קודם להפשיר במיקרו ולהוציא אותו חם ולפרוס באמצע. ובזמן ששמים את הבאגט במיקרו הלקוח עומד לך על הראש וכל 5 שניות שואל מה עם הבאגט.

  12. מאת tazuta :

    הרגת אותי!

  13. מאת bitch87 :

    הרג אותך??נראה לי שאת הלקוח הוא הרג חחחחחחחחחחח



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות