עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

שלושה סולואים

12 בפברואר, 2012 מאת

לבד בחו"ל. חוויה שונה לגמרי מנסיעה עם בני זוג או חברים. זה רק אתה ועצמך.
אנגליה. לונדון. 24 שעות פנויות בלי שום דבר מיוחד לעשות. הפעם לא בא לי לנסוע למרכז העיר ההומה, לאותם מקומות שהייתי בביקור הקודם עם החטובה. עכשיו זו גיחה קצרצרה.
התאכסנתי במלון חביב בשכונת קנסינגטון. חדר קטנטן. מיטת יחיד וקומקום על הרצפה. לא הייתי שם אף פעם והאיזור סיקרן אותי. תשע בבוקר ואני מודד מדרכות ברחוב השקט שרק החל להתעורר. הולך לאט. נושם אוויר קר, ידיים בכיסי המעיל, פונה לרחוב קטן עתיר מסעדות הודיות. רכב מסחרי גדול חונה על חצי מדרכה ליד אחת מהן. דלתו האחורית פתוחה. מהרדיו באוטו בקעו צלילי גיטרה מוכרים.
התיישבתי על חומת אבן סמוכה והבטתי בצעיר בריטי סמוק פנים שפרק ארגזים של עופות על המדרכה. בחור הודי צנום הגיע עם עגלה קטנה ולקח פנימה את מה שיהיה עוד מספר שעות צ'יקן טיקה לתפארת. ובינתיים, ג'רי גרסיה שר מתוך הרכב את 'סניור'. הפתעה נעימה של בוקר. המשכתי ללכת שעות ארוכות. נכנס לסמטאות קטנות ומנסה ללכת לאיבוד. מקשיב לרחוב. נושם ריחות. בולע מראות. מידי פעם מתיישב על ספסל בגינה ציבורית עם קפה בכוס קרטון. מתמזג.
באותו הלילה, קצת אחרי חצות, כמה שעות לפני הטיסה חזרה, עוד טיילתי ברחובות קנסינגטון. סופג את השקט. דממה מוחלטת. יש קסם מוזר בטיול רגלי לבד. בעיר זרה, במדינה זרה. לפעמים קצת מפחיד.
******
הולנד. אוטרכט. הכי לא אמסטרדם שניתן להעלות על הדעת. עיר שלווה ומשעממת. הכל אפור. בשעת אחר צהריים חשוכה, לבדי, צועד בגשם זלעפות בחזרה למלון במרכז העיר. רטוב וקר.
רעש הגשם פסק באחת עת נכנסתי ללובי וצעדתי במהירות למעלית שהובילה אותי לחדרי בקומה ה 11. שכבתי שעה באמבטיה חמה. נותן לשרירי הגוף מרגוע. בערב הכל סגור ושומם. אין בית קפה פתוח לרפואה ברדיוס סביר.
בשעת ערב מוקדמת עליתי לבר המלון, בקומה האחרונה. הבר היה אפלולי וכמעט ריק. שני יפניים או סיניים בחליפות שחורות ישבו על הספות בפינה ודיברו חרישית. גבר קשיש ישב ליד שולחן קטן וקרא עיתון.
ישבתי על הבר. התחשק לי ג'ק דניאלס. מתקתק. הברמן הצעיר אמר שאין. אמרתי לו שאם אין שיביא איזה ויסקי שבא לו. אז הוא מזג לי ג'ים בים. בכוס רחבה. מלאה בכמות נדיבה. כנראה לצ'פר על הג'ק החסר. וגם כוס מים.
מזגתי קצת מים לויסקי ולקחתי לגימה גדולה. הרגשתי שלווה. לא הבחנתי כשהיא עמדה לידי. רק כשהיתה ממש קרובה הרחתי את הבושם שלה. היא התיישבה על הבר לצידי. בידה כבר אחזה כוס יין לבן. לא ראיתי שהזמינה. הייתי שקוע בעצמי. היא חייכה אלי והיטתה לכיווני את כוס היין. חייכתי בחזרה ועשיתי מחווה דומה עם הכוס שלי.
'אתה בודד כאן?' ספק שאלה ספק קבעה. היא השתמשה במילה בודד. LONELY .
'לא, אני לא בודד. אני לבד עם עצמי'. היא צחקה ושאלה מה ההבדל. הסברתי לה. בחנתי אותה. אשה יפה בשמלת ירוק בקבוק סולידית. מחשוף צנוע. שיער אסוף ועגילים כסופים צמודי תנוך.
היא הבחינה במבטי הסוקר ושוב, ספק קבעה ספק שאלה 'אתה כאן לעסקים'.
חייכתי והנהנתי. היא הרכינה את ראשה לעברי, הסתכלה לי בעיניים ואמרה בשקט. 'אני אבלה איתך את הלילה וזה יעלה לך רק 200 יורו'.
הבטתי בה וחייכתי. 'הגוף שלי כאן. אבל הלב שלי לגמרי אצל אשתי'. היא חייכה אלי חיוך יפה. ליטפה את כתפי והלכה לשבת ליד שני היפניים. או הסיניים, שקיבלו אותה במאור פנים.
******
גרמניה. האנובר. תשע בערב. מעט מאד אנשים על הרציף בתחנת הרכבת. קר מאד. לראשי כובע גרב ולידיי כפפות צמר. אני לא רגיל לקור הזה וכל נשימה צורבת. הרכבת מגיעה בדיוק בזמן והדמויות הספורות מהרציף נבלעות בקרונות. זו הרכבת מהאנובר להמבורג. ברכבת חם ונעים. אני לבד בקרון. גדול, מרווח ומפואר. וכולו שלי.
הרכבת נוסעת. חושך בחוץ. מידי פעם הירח מבצבץ ומאיר. הנוף חדגוני באופן קיצוני. יערות מושלגים. רק זה. ואני דבוק לחלון. מביט מהופנט בצמרות העצים עמוסי השלג שחולפים במהירות מול עיני. הכל לבן. טראנס ויזואלי.
כעבור כשעה, אולי יותר, הרכבת מאיטה ועוצרת בתחנת ביניים. שקשוק קרונות. קול גברי מתכתי מדקלם ברמקול משהו בגרמנית. הסאונד הזה, והנופים הכל כך מוכרים מסרטי שואה למיניהם מעבירים בי צמרמורת. מעלים ממעמקי הקיבה תחושת מועקה.
והנה יש לי אורחת בקרון. גרמניה מבוגרת וממושקפת עולה לקרון הריק. בוחנת אותו ומחליטה להתיישב במושבים המקבילים לשורה שלי. מולי. מן הסתם נעים לה יותר לשבת ליד מישהו.
הרכבת ממשיכה בדרכה ואני ממשיך להיות דבוק לשמשת החלון. לאותו נוף עצים מושלגים. הגרמניה מוציאה ספר, מדליקה אור קטן מעל המושב ומתחילה לקרוא. עוד שעה זלגה לה ומהחלון אני כבר רואה תחנת רכבת ושלט – המבורג. עוד כמה דקות חולפות.
הרכבת עוצרת ואני יורד ממנה. הגרמניה עדיין שם. אני היחיד שירד מהקרון. כבר שעת לילה מאוחרת. רכבת אחרונה עומדת לצאת עוד רבע שעה.
אני עולה במדרגות מהרציף לאולם. הכל ריק ושומם. בתא זכוכית יושב קופאי במדים. אין אף אחד בסביבה. אני מניד בראשי לשלום. הוא לא מגיב. כמו בובת שעווה. ואולי באמת?
אני יוצא החוצה לרחוב הקר והחשוך. פתיתי שלג נופלים עלי ומלטפים. גרמניה.

נושאים: סיפורים מהחיים | 9 תגובות »

9 תגובות

  1. מאת help :

    TAZUTA, you win Me over everytime I read your random pontifications…on life.
    You are a juxtaposition of sorts…because, as a boobman…you obviously have limited control of your brain…for your blood is drained autonomously to your crotch.
    so that renders you shallow.
    though, I haven't decided yet decided if expressing your libido unabashedly is a good or bad thang…doctor reich (a martyr in orgonon technique) claimed that all psychological issues can be traced direcyly to the suppression of orgasmic energy by the one surviving in a hostile enviornment to Individual Freedoms.
    anyway, I find your observations and funnt anecdotes…enlightening.

  2. מאת ראסטה :

    תענוג. סיפור מסע שהיה יכול להיות בקלות התחלה של סיפור ריגול או זכרון של זקן שמספר את סיפורו לנכדו .

    החזרת אותי בשפתך הציורית לנופים של הולנד האהובה.

    גרמניה יפהפיה ,נוף עוצר נשימה – אך הזכרונות שהיא הותירה על פני הזכרון כבדים מדי מכדי להשכיח אותם בפני הנופים המרתקים שלה.

    כל פעם ששאלנו מישהו איך מגיעים לאן שהוא והיו אומרים לנו -סעו ברכבת.. אמרנו- הו לא..אנחנו לא נופלים לטריק הזה פעם נוספת (-:

    שא ברכה

  3. מאת bitch87 :

    רק 200 יורו …חחחחחחחחח אם כבר גרמניה אין כמו בדיסלדורף! ככ נהננו שם עד ששוטר גרמני עצר אותנו חחחח מה שהיה אירוע כיפי בפני עצמו

  4. מאת tazuta :

    ל HELP – חן חן…. מסתבר שגם כשהדם במח נמצא באיזורים אחרים עדיין נשאר לי משהו בקודקוד :-)

  5. מאת tazuta :

    אחחח…ראסטה…הולנד האהובה. אחד המקומות האהובים עלי בעולם הזה.
    אהבתי את תגובתך לנסיעה ברכבות בגרמניה :-) אצטט אותך בנסיעה הבאה שלי לשם…

  6. מאת tazuta :

    BITCH – מעניין על מה עצרו אתכם בדיסלדורף…
    המצחיק בעניין ה 200 יורו, זה שכשהיא אמרה לי את זה הדבר הראשון שקפץ לי לראש זה איך מכניסים את ה 200 יורו להוצאות בלי שהרואה חשבון ישתולל….

  7. מאת גופי :

    כמו שאמר רסטה למעלה זה סיפור שמביא חשק להמשך.אולי תיכתוב חלק שני? או שבכלל תוציא ספר?

  8. מאת דרודל :

    לא אוהב לבד בחול.
    היתי פעם אחת ונורא ביאס אותי.כל הזמן דאגות בראש.

  9. מאת bitch87 :

    הוא חשב שחברה שלי גנבה פינצטה….גרמנים טיפשים חחחחחח

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות