ביוצ'קה

איך מספידים בלי לגלוש לקלישאות?
איך נפרדים מדמות ממגנטת שכולם אהבו לאהוב? קשה לי לכתוב את זה. רציתי אתמול ולא יכולתי.
החותנת שלי נפטרה.
לפי הסטריאוטיפ הקלאסי אני אמור להרגיש אחרת. אתם יודעים…. מי אוהב את חמותו?
אבל המצב שלי שונה. אני מרגיש שאיבדתי את אמא שלי בפעם השניה.

הקשר שלי איתה היה שונה לחלוטין מכל מה שניתן לחשוב. התחברנו מהרגע הראשון שנפגשנו, כשהחטובה הביאה אותי הביתה, להציג להורים את החבר שלה.
סוג של אהבה ממבט ראשון. עד היום אני אומר לזוגתי שאמא שלה אוהבת אותי יותר ממנה…
ובעשרות השנים שחלפו הקשר רק התחזק. זכיתי לעוד אמא.
היו לה רק בנות, והיא קיבלה אותי כמו בן. ואני נשאבתי לאהבה הגדולה שהרעיפה עלי והחזרתי לה אהבה במסירות של בן. לא של חתן.
פולניה קלאסית, עם כל השטיקים של הקיטורים והמחלות. סיפרתי לה שכתבתי עליה פוסט שמסתלבט על פולחן הרופאים שלה וצחקנו יחד כשאני מנסה לחמוק מכפכף שהניפה מעל לראשי.
היא היתה באמת נשמה טובה, סבלנית ואוהבת. מלאת חיים ואוהבת את החיים. שותפה שלי לשיחות עסיסיות… 'שני רכלנים'- היתה החטובה קוראת לעברנו בכל פעם שהבחינה בנו מסתודדים…
רק כמה שעות לפני שאמרה שלום סופי, עוד ישבנו אצלה במטבח, זללנו קציצות לוהטות מהמחבת. היומן זימן אותי לפגישה בצפון באותו היום. החטובה הצטרפה אלי ובילינו איתה מבוקר עד ערב. וכולם הגיעו בלי שום תאום מראש. כל הילדים, הנכדים, הנינים. והיא הרגישה מצוין. היתה מאושרת. התרוצצה עם הנכדים. צחקנו זללנו, שתינו. קבעתי איתה לשבוע הבא. שניצלים לצהריים. לא תיארתי לעצמי שכולנו בעצם במסיבת פרידה ואף אחד לא יודע את זה. לא היא ולא אנחנו.
היינו בטוחים שהיא בת אלמוות. הרי פולניות לא מתות. הן רק מתאלמנות.
והיא גרמה לנו להאמין שזה באמת כך. בששים וקצת שנותיה ניצחה את הסרטן. פעמיים.
היא התגברה על שלושה אירועים מוחיים ויצאה מהם לחיים נורמליים פחות או יותר.
שרדה שני התקפי לב והמשיכה לעשן בלי חשבון ולהפריח למוות טבעות עשן בפרצוף. אפילו כיבתה עליו סיגריות.
ואתמול בבוקר נחתה עלינו הבשורה. דום לב.
במשחק השח-מט רב השנים עם מלאך המוות, הוא הצליח לתת לה כמה פעמים שח. לא יותר. אתמול הוא כבר נתן לה מט.
הקציצות שטיגנה שלשום עדיין במקרר. ואני לא יודע אם לנגוס בהן או לא.
אני כאן, בבית שלה. יושב שבעה עם המשפחה. היא אהבה אותי כמו אמא. ואני מתאבל כמו בן.