פילגוד
רוב התקציב שלי כנער בשנות ה 70 הלך על תקליטים. אין יום שלא הייתי מגיע לחנות התקליטים. תמיד לחנות השכונתית, שם גם עבדתי בחינם מדי פעם, ולפחות עוד פעם-פעמיים בשבוע נסעתי לחנויות הגדולות והמיתולוגיות בתל אביב. בתי המקדש לחובבי המוסיקה.
מעבר לרכישת חומר חדש שהגיע או שנחשפתי אליו, נהגתי לבלות זמן רב מול מדפי "התקליטים המוזלים".
מכיוון שהתקציב שלי היה מוגבל, וכמות התקליטים שרכשתי היתה גדולה, חיפשתי מציאות במדף המוזל. לשם היו מגיעים התקליטים שלא הצליחו מסחרית, וחברת התקליטים הוציאה אותם מהקטלוג והעבירה למכירה במחיר מגוחך.
מה שאפיין את התקליטים המוזלים, היה חור קטן שנוקב בתחתית העטיפה. נהגתי לנבור בערימות שהכילו תקליטים של כל מיני הרכבים ואמנים שמעולם לא שמעתי את שמם ולא הכרתי את המוסיקה שלהם. מידי פעם צדה את עיני עטיפה מעניינת שסיקרנה אותי, ואז הייתי גם מקשיב למוסיקה. לעיתים מזדעזע ומחזיר בשאט נפש למדף – ולעיתים מגלה פנינים, מוסיקה נפלאה, מתאהב וקונה.
ערב אחד בחנות השכונתית נברתי ונברתי ועדיין לא מצאתי כלום שמשך אותי. התבאסתי. נורא רציתי לחזור הביתה עם תקליט.
המוכר שהכיר אותי קלט את הפרצוף שלי. ניגש למדף סמוך, משך משם תקליט והגיש לי.
קח! אמר. אני יודע שלא תתחרט. הסתכלתי בעטיפה. עטיפה פשוטה בשחור לבן. ארבעה גברים שנראים כמו בריונים שכונתיים ובלתי סקסיים בעליל עומדים ברחוב ליד חלון ראווה של ספק חנות ספק משרד. לא החבר'ה שהיית רוצה לפגוש בסמטה חשוכה.
ללהקה היה שם מוזר. דוקטור פילגוד. מעולם לא שמעתי עליהם.
אבל התקליט היה מוזל ועלה כמו חמישית מתקליט במחיר רגיל – אז לקחתי.
הגעתי הביתה. לא ידעתי למה לצפות. לא היה לי מושג מי הם ומה הם מנגנים.
הנחתי את התקליט על הפטיפון, שמתי את המחט במקום ואז זה התחיל.
פרץ של גיטרה מלוכלכת, אחריו נכנסו תופים אלימים וגיטרה בס דומיננטית. ואז התחיל השיר. הסולן נשמע רע. כמו צפרדע על סטרואידים. קשוח, אלים. זה היה השיר Going Back Home .
אין בלהקה הזו מלודיה קליטה. אין קלידים מלטפים. הכי בסיסי שיש. תופים, בס, גיטרה. ולא צריך חוץ מזה כלום.
וכאן התחיל סיפור האהבה שלי עם הדוקטור. שנמשך כמעט ארבעה עשורים. דוקטור פילגוד היא לדעתי אחד מהרכבי הריתם אנד בלוז הטובים בהיסטוריה של המוסיקה. אין להם תחכום ואין התחכמויות. יש קצב, רעש, אגרסיביות. מוסיקה עם ביצים של שור. יש לי באוסף את כל הדיסקוגרפיה שלהם.
הלהקה עדיין קיימת ומופיעה כל הזמן. רק אתמול נכנסתי לאתר שלהם וראיתי את לוח ההופעות שלהם ברחבי העולם שמלא כמעט מידי ערב שנה קדימה. לארץ אין סיכוי שיגיעו….מי מכיר אותם….. נראה לי שאנסה לצוד איזו הופעה שלהם בחו"ל בשנה הקרובה.
נושאים: סיפורים מהחיים | תגובה אחת »

23 בדצמבר, 2011 בשעה 10:32
מעניין, לא זוכר מי ומה אבל אמרו לי עליהם