האיש שלא ידע לשמוח

18 תגובות

1. מאת DOMI :
   17 בספטמבר, 2011 בשעה 12:36

   התרגשתי מאוד.כואב.היה צריך אלכוהול כדי לברוח מהעצב.

2. מאת ריקרדו :
   17 בספטמבר, 2011 בשעה 15:04

   פוסט נוגע. מרים כוסית לזיכרו של האיש!!

3. מאת ראסטה :
   17 בספטמבר, 2011 בשעה 16:24

   מה שמדהים אותי בעיקר , זה כל הסיפורים וכל האנשים שפגשת..
   יש הרבה מה ללמוד מהפתיחות הזאת שלך..

4. מאת bitch87 :
   17 בספטמבר, 2011 בשעה 19:58

   אני דווקא לא זוכרת אותו ככה . אני זוכרת אותו בתור הסבא הרזה ,עם הריח טוב של הגילוח והשיער המסודר שהיה דואג להביא לי שוקולד בכל הזדמנות…כל אחד לקח ממנו משהו . אם הוא היה חי אולי היתי יכולה לשבת איתו על איזה צייסר וסיגריה….אגב,משקראתי "צוקרמן" היתה לי הרגשה שזה עליו …כתבת יפה

5. מאת tazuta :
   17 בספטמבר, 2011 בשעה 21:26

   ריקרדו- אני מצטרף לכוסית הזו!

6. מאת tazuta :
   17 בספטמבר, 2011 בשעה 21:32

   ראסטה- אני חושב שזה משום שאני אוהב בני אדם וער מאד לניואנסים מעל ומתחת לפני השטח בחייהם של האנשים שבמחיצתם אני מעביר את ימי בעולם…

7. מאת tazuta :
   17 בספטמבר, 2011 בשעה 21:40

   BITCH – אמרת נכון.
   ממרחק הזמן כל אחד לוקח משהו אחר מדמויות בחייו. תוצאה של סוג האינטרקציה, גיל, נקודת זמן ונקודת יחוס.
   הזכרון שלך לריח ולשיער כל כך מדויק ומדגיש עוד יותר את הדואליות של האיש. אין לי ספק שהוא מאד היה נהנה לרדת איתך על איזה צ'ייסר
   אפרופו אלכוהול…. אם את בערב החג סביב אותו השולחן שאנחנו נהיה… יש למה לצפות…

8. מאת ראסטה :
   18 בספטמבר, 2011 בשעה 14:58

   זה לא רק זה…
   זה סוג אחר של נוכחות בחיים ובתוך הארוע עצמו

   זה תמיד נשמע כמו סיפורים מארץ רחוקה ,בזמן אחר.

9. מאת hello :
   18 בספטמבר, 2011 בשעה 18:38

   לשתות בשביל לפלס דרך לאושר זה זכות של האינדיוידואל.
   האושר הזמני..עד שהורידים מטוהרים מהאלכוהול, מאפשר לאישה או לאיש לתת בטוי לרגשות חסומים בתת מודע…ואז הנפש משוחררת.
   הסטיגמה של אלו הבוחרים באורך חיים זה לא במקום.
   הם צריכים סימפטייה

10. מאת איילת :
    18 בספטמבר, 2011 בשעה 19:41

    פוסט נוגע.לא כולם יודעים לראות מעבר לסטיגמה.תודה טזוטא,ריגשת אותי.

11. מאת יהודית :
    18 בספטמבר, 2011 בשעה 21:58

    כולם רוצים לשמוח אבל לא כולם יכולים נטורל.לא יודעת אם טוב או רע ככה

12. מאת david :
    19 בספטמבר, 2011 בשעה 1:16

    ווואו.נגע ללב מה שאתה והתגובה של BITCH דיברתם פה (סליחה שאני מתערב :-))
    היא ראתה את צוקרמן בעינים של נכדה מול סבא וראתה משהו שונה ממה שראו אחרים וזה כל כך טבעי ונוגע.

13. מאת tazuta :
    19 בספטמבר, 2011 בשעה 11:00

    ראסטה..אני מנסה תמיד להעביר את עומק התחושה והחוויה. אני מאד שמח לראות שזה מצליח להגיע

14. מאת tazuta :
    19 בספטמבר, 2011 בשעה 11:00

    HELLO – כמו כל דבר בחיים- זה הכל שאלה של מינון. אסור להגזים בשום דבר.

15. מאת tazuta :
    19 בספטמבר, 2011 בשעה 11:01

    איילת- תודה. שמח לשמוע.

16. מאת tazuta :
    19 בספטמבר, 2011 בשעה 11:02

    DAVID היי…. זה בסדר שאתה מתערב….הדיון פתוח
    וזה נכון. כל אחד יכול לראות את אותו אדם בדיוק – אבל להתרשם ממנו אחרת כתוצאה מנקודת המבט ו/או האינטרקציה שיש לו איתו.

17. מאת Helpall :
    16 בנובמבר, 2011 בשעה 0:51

    the act of autopleasuring as witnessed practiced by men of faith…is the answer

    Shattering stereotypes left and right…
    So I am surfing at an internet café in the holyland…as an elderly man in jewish garb…enters inconspicuously.
    Looking around, he finally settles at n adjacent terminal…whilst adjusting the screen so it faces him exclusively.
    He then proceeds to cloak his person…with traditional uniform dawned by orthodox believers.
    Upon noticing him shaking, I took a peak to see what images were broadcast from his monitor which were none other than…tits and ass…of fresh face gentiles.

18. מאת tazuta :
    16 בנובמבר, 2011 בשעה 15:57

    HELPALL – אני חושב שמה שעשה הברנש זה טבעי ונורמלי…..העיקר שלא יהיה צבוע

השארת תגובה