עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

האיש שלא ידע לשמוח

17 בספטמבר, 2011 מאת

צוקרמן היה זועף ושתקן. בכל שעה משעות היום בהן שהה בבית, יכולת לראות אותו יושב באותה תנוחה, באותה הכורסא. כמו חלק מעיצוב הבית.
כשכבר היה פוצה את פיו, דבריו היו מונולוג נרגן וקודר. היתה לו ביקורת על הכל ועל כל אחד. מעולם לא הצליח להיות שבע רצון משום דבר. זה לא טעים, זה מלוח מדי, זה מתוק מדי, זה ארוך מדי, זה קצר מדי, זה חם מדי, זה קר מדי.
צוקרמן היה איש ישר שחיפש את הצדק ואת האמת. ומעולם לא מצא. איך אפשר להיות מאושר כשאתה מבלה את כל חייך בחיפוש מה לא בסדר ורואה רק את חצי הכוס הריקה. הדסוננס הזה הפך אותו לאדם קשה. מר. עקשן. לא תמיד הגיוני. שהאמין בללכת עם הראש בקיר. גם כשנעתר להפצרות אשתו לאכול משהו, עשה זאת עם הבעה של "אני עושה לכם טובה שאני אוכל".
הוא היה האיש שלא ידע לשמוח.
כשפגשתי את צוקרמן לראשונה הייתי חייל, והוא היה באמצע שנות הארבעים של חייו. בערך בגיל שלי היום. לא ידעתי אז שהמפגש הזה יהפוך אותו לחלק מחיי למשך עשרות שנים. שנהפוך למשפחה. לא ידעתי אז שנתחבר ונדע לאהוב זה את זה. הפתיע אותי שהוא אהב אותי כל כך. האהבה שלי אליו שילבה הערכה לצד כאב. אכזבה לצד רחמים. דמותו החידתית סיקרנה אותי. כי היו רגעים בהם הוא היה הופך ברגע לאדם אחר. משוחרר, שמח ומלא חיים. רגעי האלכוהול.
צוקרמן היה אלכוהוליסט.
הדואליות הניגודית בין איש המשפחה שקם בבוקר ויוצא מטופח לעבודתו, מעולם לא החסיר יום ופירנס את משפחתו בכבוד ובאחריות, לאלכוהוליסט של הלילה, ששותה עד דלא ידע היתה מדהימה.
ביתו הבכורה חוותה שנים עתירות רגעים קשים שחישלו אותה. זה לא קל בגיל 10 או 12 להשאר ערה ולהמתין לשובו של אבא שיכור מהמסבאה השכונתית, לקבל אותו מתנדנד, לגרור אותו למיטה, לחלוץ את נעליו ולוודא שהוא נרדם.
הבת עשתה זאת כי האמא היתה כבר מיואשת. שבורה גופנית ונפשית. הרימה ידיים. העדיפה לישון ולא להתמודד עם המחזה הקשה מידי לילה.
צוקרמן היה אדם טוב לב. נדיב ועוזר. ידו תמיד פתוחה לתת בלב רחב למי שהזדקק. מעולם לא סירב לבקשת עזרה או תמיכה שהגיעה אליו.
הוא היה האיש שלא ידע לשמוח.
מבע פניו תמיד היה קשוח, עצור, אצור. הוא לא נתן לעצמו לשמוח.
אבל בני אדם זקוקים לשמחה. זקוקים לצחוק, לשחרור. וגם צוקרמן בתוכו הרגיש את זה. ידע שהוא צריך את זה. ולא היתה לו דרך להשתחרר כל עוד הוא היה בשליטה. כשהוא היה בהכרה מלאה, פיכח, מוחו לא אפשר לו.
והוא מצא את הפתרון. את המעקף. כוסית אחת. ועוד כוסית. ועוד כוסית.
וצוקרמן, כמו קלארק קנט- היה הופך לסופרמן. כמו נולד מחדש היה מתרומם מכורסתו הקבועה, מכניס קלטת של מוסיקה יוונית לרדיו-טייפ הישן, מגביר לווליום מחריש אזניים ומתחיל במסיבה. פניו הקשוחות התרככו. מידי פעם היה נותן קולו בשיר הזה של פרנק סינטרה, רוקד, צוחק, ואפילו היה אוכל משהו בלי לקטר…
כל לילה היה חווה את המהפך הזה. מאיש עצוב לאיש שמח.
אבל זה היה אושר זמני ומזוייף. שמחה מלאכותית. כימיכלית ומאולצת. השפעת האלכוהול פגה, וצוקרמן היה חוזר לסגירות, לעצב.
האיש שלא ידע לשמוח ביזבז את חייו.
העקשנות, חוסר הרצון להתפשר, חוסר היכולת להשלים, לזרום עם העולם, גזלו ממנו אנרגיה. אני לא יודע לומר אם חוסר האושר שלו היה מולד או נרכש. אני רק יודע שלו היה אדם יותר שמח- גופו ונפשו לא היו קורסים. מה הוא הרוויח מתפיסת עולמו הנוקשה? מה יכולים ללמוד מזה האחרים? שהדרך בה בחר הביאה לו חיים טובים יותר?
צוקרמן מת לפני שנים אחדות. עשרות שנים של אלכוהוליזם קשה גמרו לו את הכבד, את הגרון. מחלות שונות ומשונות תקפו אותו, עד שהסרטן השתלט על כולו. שנותיו האחרונות חלפו ביסורים עד שנפרד מן העולם בגיל שישים וקצת. איש עצוב וכואב שחווה יותר תסכול מסיפוק.
הפוסט הזה מוקדש לו באהבה רבה. אישיותו האניגמטית חסרה בחיי. אני מוצא את עצמי יושב פעמים רבות בביתו, בכורסא שלו "במקום הקבוע" . מסתכל על העולם מנקודת המבט שלו ומנסה להבין. אני למדתי ממהלך חייו בדיוק את ההפך. לדעת לשחרר ולהשתחרר. לא לחפש את האוטופיה. להנות מהדברים הקטנים שסביבנו. לדעת לשמוח. לצחוק. גם ברגעים הקשים. ובלי כימיכלים. מקסימום איזה צ'ייסר קטן פה ושם…

נושאים: סיפורים מהחיים | 18 תגובות »

18 תגובות

  1. מאת DOMI :

    התרגשתי מאוד.כואב.היה צריך אלכוהול כדי לברוח מהעצב.

  2. מאת ריקרדו :

    פוסט נוגע. מרים כוסית לזיכרו של האיש!!

  3. מאת ראסטה :

    מה שמדהים אותי בעיקר , זה כל הסיפורים וכל האנשים שפגשת..
    יש הרבה מה ללמוד מהפתיחות הזאת שלך..

  4. מאת bitch87 :

    אני דווקא לא זוכרת אותו ככה . אני זוכרת אותו בתור הסבא הרזה ,עם הריח טוב של הגילוח והשיער המסודר שהיה דואג להביא לי שוקולד בכל הזדמנות…כל אחד לקח ממנו משהו . אם הוא היה חי אולי היתי יכולה לשבת איתו על איזה צייסר וסיגריה….אגב,משקראתי "צוקרמן" היתה לי הרגשה שזה עליו …כתבת יפה

  5. מאת tazuta :

    ריקרדו- אני מצטרף לכוסית הזו!

  6. מאת tazuta :

    ראסטה- אני חושב שזה משום שאני אוהב בני אדם וער מאד לניואנסים מעל ומתחת לפני השטח בחייהם של האנשים שבמחיצתם אני מעביר את ימי בעולם…

  7. מאת tazuta :

    BITCH – אמרת נכון.
    ממרחק הזמן כל אחד לוקח משהו אחר מדמויות בחייו. תוצאה של סוג האינטרקציה, גיל, נקודת זמן ונקודת יחוס.
    הזכרון שלך לריח ולשיער כל כך מדויק ומדגיש עוד יותר את הדואליות של האיש. אין לי ספק שהוא מאד היה נהנה לרדת איתך על איזה צ'ייסר :-)
    אפרופו אלכוהול…. אם את בערב החג סביב אותו השולחן שאנחנו נהיה… יש למה לצפות…

  8. מאת ראסטה :

    זה לא רק זה…
    זה סוג אחר של נוכחות בחיים ובתוך הארוע עצמו

    זה תמיד נשמע כמו סיפורים מארץ רחוקה ,בזמן אחר.

  9. מאת hello :

    לשתות בשביל לפלס דרך לאושר זה זכות של האינדיוידואל.
    האושר הזמני..עד שהורידים מטוהרים מהאלכוהול, מאפשר לאישה או לאיש לתת בטוי לרגשות חסומים בתת מודע…ואז הנפש משוחררת.
    הסטיגמה של אלו הבוחרים באורך חיים זה לא במקום.
    הם צריכים סימפטייה

  10. מאת איילת :

    פוסט נוגע.לא כולם יודעים לראות מעבר לסטיגמה.תודה טזוטא,ריגשת אותי.

  11. מאת יהודית :

    כולם רוצים לשמוח אבל לא כולם יכולים נטורל.לא יודעת אם טוב או רע ככה

  12. מאת david :

    ווואו.נגע ללב מה שאתה והתגובה של BITCH דיברתם פה (סליחה שאני מתערב :-))
    היא ראתה את צוקרמן בעינים של נכדה מול סבא וראתה משהו שונה ממה שראו אחרים וזה כל כך טבעי ונוגע.

  13. מאת tazuta :

    ראסטה..אני מנסה תמיד להעביר את עומק התחושה והחוויה. אני מאד שמח לראות שזה מצליח להגיע :-)

  14. מאת tazuta :

    HELLO – כמו כל דבר בחיים- זה הכל שאלה של מינון. אסור להגזים בשום דבר.

  15. מאת tazuta :

    איילת- תודה. שמח לשמוע.

  16. מאת tazuta :

    DAVID היי…. זה בסדר שאתה מתערב….הדיון פתוח :-)
    וזה נכון. כל אחד יכול לראות את אותו אדם בדיוק – אבל להתרשם ממנו אחרת כתוצאה מנקודת המבט ו/או האינטרקציה שיש לו איתו.

  17. מאת Helpall :

    the act of autopleasuring as witnessed practiced by men of faith…is the answer

    Shattering stereotypes left and right…
    So I am surfing at an internet café in the holyland…as an elderly man in jewish garb…enters inconspicuously.
    Looking around, he finally settles at n adjacent terminal…whilst adjusting the screen so it faces him exclusively.
    He then proceeds to cloak his person…with traditional uniform dawned by orthodox believers.
    Upon noticing him shaking, I took a peak to see what images were broadcast from his monitor which were none other than…tits and ass…of fresh face gentiles.

  18. מאת tazuta :

    HELPALL – אני חושב שמה שעשה הברנש זה טבעי ונורמלי…..העיקר שלא יהיה צבוע :-)

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות