עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

על ראש הגבעה עומדת פרה

13 בספטמבר, 2011 מאת

איך יש למדינת ישראל את התכונה המטומטמת, הפרובינציאלית והאגוצנטרית לדחוף את עצמה גם למסיבות שהיא לא מוזמנת אליהן.
לא כל דבר שקורה בעולם קשור בנו. האובססיה לחפש בכל ארוע המתרחש על הגלובוס וברחבי הקוסמוס את "הנקודה הישראלית" או "הקשר הישראלי" היא כנראה סוג של הפרעה אישית קולקטיבית.
יש פתגם ערבי שאומר: אם ראית גוש חרא מוצק על הקרקע – אל תזיז או תשבור אותו עם מקל. מן הסתם תוכו עדיין לח ויפיץ את סירחונו לסביבה.
יותר מדי ארועים במעט מדי חודשים הציפו את התכונה המטופשת הזו במלוא עליבותה.
סתם דוגמא- בתחילה השנה התרחשה הפיכה במצריים. לראשונה אחרי עשרות שנים הסתובבו מאות אלפים או מליונים בכיכר תחריר ומחו כנגד עניני פנים. ישראל לא הוזכרה ולא היתה חלק בשיח ה"מהפכני" של ההמונים בכיכר, לשם שינוי.
אבל, אנחנו הרי מוכרחים לדחוף את עצמנו בכח לראש הגבעה. אז בכיכר תחריר בכל זאת מישהו העלה את ישראל לראש הגבעה. אנחנו. עיתונאים ישראלים הסתובבו ודחפו מיקרופונים למוחים, ומה שאלו אותם?…….כמובן. על ה"נקודה הישראלית" בעניין. למה לעזאזל? למה? איזה מזל שלסוריה אנחנו לא יכולים להכנס. כי אחרת כבר היה מסתובב שם איזה כתב ישראלי חרוץ ודואג לערב אותנו במחאה.
טורקיה למשל זה עוד סיפור. עזבו את ההתקפות הארדואניות על ישראל, שמן הסתם משדרות לחץ גדול שלו. בואו לא נדבר על מה שקשור בנו. הטורקים מאיימים על קפריסין שאם תתחיל להפיק גז מהקידוחים מול חופיה הם יתערבו כי יש מחלוקת למי שייך השטח.
בקידוחים אמנם שותפה חברה ישראלית כחלק מקואליציה עסקית אמריקאית. אז מה. זה לא העסק שלנו. זו לא המסיבה שלנו- שר פעם אהוד בנאי. ומה אני שומע באינספור תוכניות האקטואליה? איזה דיונים מתנהלים שם?
מה ישראל צריכה לעשות בסיפור הקפריסאי, ואיך ישראל צריכה להגיב…. נו, באמת.
על ראש הגבעה עומדת פרה ישראלית. מטרה נוחה שמכניסה את האף לקלחות לא לה.
זה מזכיר לי משהו. לפני כמה שנים עבדה אצלי מנהלת פרויקטים מתלהבת. היא היתה מסוג האנשים שחייבים להתערב בכל דבר. אז היא היתה מגיעה לנהל פרויקט אצל לקוח. פרויקט תוכנה.
ברקע, בחצי אוזן היא היתה נחשפת למשל למלחמה פוליטית/ארגונית בין מנהל הכספים למנהל היצור. במקום להתמקד במה שעבורו שובצה, תוך פחות משעה מאז הגיעה לארגון (לנהל פרויקט תכנות להזכירכם…) היא היתה עמוק בלב הסכסוך. חלק ממנו.
פתאום הייתי מקבל טלפון נזעם מהלקוח להגיע לישיבת חירום כי אנחנו לא בסדר במשהו. לתדהמתי הייתי מגיע ומגלה שאנחנו- שבכלל לא קשורים לענין ואין לנו מנדט לעסוק בו, הפכנו להיות מרכז הסכסוך בין שני מנהלים בארגון על תקציב רכישת מכונת יצור והתקבענו כמטרת החיצים עוד טרם הבנתי איך ולמה לכל הרוחות, נקלענו לזה…
אחרי כמה מקרים כאלו הבנתי שמבנה אישיות כזה לא ניתן לשנות והיא כבר לא ניהלה פרויקטים…
בכלל, מדינת ישראל מזכירה לי לול תרנגולות. תרנגולות הן תמיד בלחץ והיסטריה. תעברו ליד לול ותצעקו "בווווו" – תוך שניה תראו את התרנגולות דורסות זו את זו בהיסטריה תוך קרקורים מחרישי אוזניים.
ככה אנחנו כעם. כל דבר מכניס אותנו לתזזית היסטרית. קור הרוח נעלם. אפילו מחאה חברתית חשובה וצודקת כל כך, מקבלת כותרות ולוגו גרפי מיוחד "נלחמים על הבית". כותרת ולוגו שחשבתי ששמורים לימים שבהם כוחות איראניים על טנקים ידהרו ברחובות תל אביב. זו הזנייה תקשורתית של הרעיון, שלקחה מצרכים סותרים כמו צדק, רוע, מחסור, כאב, מניפולציה, אמת, חרדה ואינטרס ורקחה מהם סלט שמחטיא את מטרתו. הפגנות זוכות לערבי שידורים מיוחדים שדוחים כל סדר יום אחר, "כתבינו פרושים בנקודות השידור" , "חדרי מצב" ושאר ירקות חגיגיים. הקצנה מוגזמת שמסיטה את תשומת הלב מהעיקר- לטפל. מהמהות למעטפת. עד כדי גועל נפש ומיאוס. חז"ל אמרו פעם- אם מצאת דבש- אל תאכל ממנו יותר מידי- כי לבסוף תיגעל ממנו. אני חושב שסיקור עניני, פחות מתלהם, היסטרי ו"חגיגי" היה עושה למחאה הזו הרבה יותר טוב. התקשורת עשתה למחאה הזו מעשה בלעם הפוך. באה לברך ויצאה מקל(ק)לת. אבל אנחנו לול.
אני חושש שזה חלק נוסף בתהליך האבולוציוני המסוכן שהופך אותנו מאומה רציונלית לאומה אמוציונלית.
מה שהביא את מדינת ישראל להישגים חסרי תקדים בכל קנה מידה מערבי ב 60 וקצת שנים זה הרציונל, התחכום וקור הרוח. די להביט סביב ולראות לאן מגיעות אומות ועמים בני מאות שנים שמונעים על ידי אמוציות: עולם שלישי עתיר משברים כלכליים וחברתיים.
חלק ממה ששמר על שפיותו של העם היהודי לאורך ההיסטוריה על אף שבכל דור ודור קמו עלינו, הם ההומור, הציניות והרציונל.
"שלום עליכם", בשביס זינגר ועגנון הם רק חלק מאוצר שנינות, הומור עצמי וציניות.
לא יזיקו חוש הומור ומידה של ציניות גם לראש הממשלה. במקום להתגונן כל הזמן ברצינות תהומית בפני התקפות – אולי צודקות ואולי לא צודקות, עליו, על זוגתו, על מדיניותו, שישתמש קצת בהומור עצמי. בציניות. שישתף פעולה. שיתנדב להופיע בתפקיד עצמו בתוכניות סאטירה כמו 'ארץ נהדרת' ולצחוק על עצמו ועל אשתו שם. אין דרך טובה יותר להתמודד עם, או לנטרל לחלוטין ביקורת ארסית מאשר ציניות בריאה.
ואסיים בבדיחה עתיקה שמתקשרת לנושא הפוסט:
בבית הכנסת שמו לב לעובדה שזקן המתפללים, יהודי בן 97 נוהג תמיד לשבת במקום צנוע בירכתי בית הכנסת למרות שמוצע לו מקום של כבוד בשורה הראשונה ואף מסרב בעקשנות לעלות לתורה או אפילו לעמוד ליד ארון הקודש.
ביום אחד גברה סקרנותו של הרב, והוא שאל את היהודי הקשיש מדוע הוא מסרב לעלות לתורה.
"אני לא רוצה שבשמים ישמעו את שמי, ויגידו – מה ? הוא עדיין בחיים ????"  היתה התשובה.

נושאים: המדינה | 10 תגובות »

10 תגובות

  1. מאת hello :

    hi there…
    your analogy to a hen house…was fitting in more ways than one…
    I think you overlooked a very important point…in that a hen house (while justifiably hysterical) serves a purpose.
    the purpose of the chicken coop on 3D is a means to harvest food for the coop manufacturer.
    chickens are provided food and shelter and even vitamins to fatten them up…so as to eventually monger them to the hungry connosoir.
    what say you when comparing the Human predicament to the ones chickens have endured?

  2. מאת bitch87 :

    ענק הסיום! :)

  3. מאת אחותך הגדולה. :

    ניתוח נכון וחכם של המצב שלנו. במיוחד אהבתי את הבדיחה בסוף….

  4. מאת גיליגן :

    אתה מצביע על בעיה אמיתית שהיא הההיסטריה.כל דבר אצלנו היסטרי ממשחקי כדורגל של הנבחרת ועד הכל.מדינה שלמה צריכה רגיעון.

  5. מאת DOMI :

    אנחנו עם שדוחף את עצמו תמיד אם זה תור בסוםרמרקט או במועדון,עם של נדחפים

  6. מאת tazuta :

    ל HELLO – השאלה היא האם התרנגולות מודעות למצבן בלול ולסופן העגום, או שלמזלן הן חיות את הרגע…

  7. מאת tazuta :

    BITCH מה הענינים??? התאוששת??

  8. מאת tazuta :

    גיליגן- אולי שווה להוסיף רגיעון למי המוביל הארצי :-)

  9. מאת bitch87 :

    כןןן :)

  10. מאת eran :

    טזוטה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    ביבי או היועצים שלו כנראה קוראים בבלוג שלך
    הוא מוציא בבחירות האלו סירטונים מצחיקים שהוא מיסתלבט על כל הירידות עליו ועל אשתו בתקשורת
    בדיוק מה שהיצעת לעשות לפני הרבה שנים
    חחחחחחח

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות