עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

הזקן והמגרש

6 בספטמבר, 2011 מאת tazuta

"אתה חייב לבוא איתי לפגישה הזו- כחבר" אמר לי הלקוח. "תעזור לי לא להשתגע. דבר כזה לא ראית".
הלקוח שלי מקים מפעל חדש. לצורך זה הוא מחפש לרכוש שטח של כמה דונמים באיזור מתאים ולבנות עליו.
הוא מצא את מגרש חלומותיו. במיקום הנכון, בגודל הנכון. יש רק בעיה אחת. בעל הבית לא מוכן למכור. רק להשכיר. והלקוח שלי מתחרפן מזה. זה בדיוק מה שהוא צריך – ואי אפשר לקנות. בעל הבית אפילו לא מוכן לנהל משא ומתן.
עד כאן הכל סטנדרטי. כמעט.
המגרש שייך לאחד, מוישלה. אז הלכנו לבית שלו. לפגישה. הדלת נפתחה באיטיות, וקיבל את פנינו ישיש נרגן עם ידיים רועדות. מוישלה.
בטרם אמשיך – יש כמה פרטים חשובים להשלמת התמונה: מוישלה חגג לא מכבר יום הולדת 87 . הוא אלמן ערירי בלי יורשים.
הזקן גרר כסא ביד רועדת והתישבנו. ריח כבד של טחב מילא את נחירי. ליד הכסא עמד בלון חמצן מחובר למסכה.
"בשביל מה הבאת אותו?!!" גער בקול סדוק בלקוח שלי תוך שהוא מצביע עלי.
חייכתי ועניתי לו : "אדון מוישלה, כדי שביחד ננסה למצוא דרך לקנות את השטח שלך".
מוישלה נופף כלפי באצבעו, הצמיד את מסכת החמצן לפיו, לקח שתי נשימות ונחר בבוז: "אני לא מוכר! אמרתי לחבר שלך!! אתה רוצה להשכיר- בבקשה! לא רוצה- תלך!".
שוב חייכתי. "אבל למה אתה לא רוצה למכור? זה כמה מליונים טובים, קח את הכסף ותחיה בשקט….."
לא הצלחתי לסיים את המשפט כשמוישלה פצח במונולוג צעקני: "אתה יודע איזה מקום טוב זה? אתה יודע כמה זה יעלה בעוד 10 או 15 שנים??? פי עשר מהיום, אז אתה רוצה שאני אמכור לך עכשיו? חשבתם שאני פראייר!! אני מחכה עוד עשר שנים ומוכר כמו שצריך!!!

נושאים: סיפורים מהחיים | 3 תגובות »

3 תגובות

  1. מאת YםYם :

    זה מה שנקרא אופטימיסט

    (חוץ מזה בטח לא חסר לו כסף)

  2. מאת tazuta :

    :-) הבחור חושב קדימה…

  3. מאת bitch87 :

    יש זקנים כאלה מעצבנים

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות