יום עבודה
חבל מאד שהיה לה מחשוף עמוק. אני לא מאמין שאני אומר את זה. היא אינטיליגנטית, משעשעת וגם יפה. אבל המחשוף הפריע לי להנות מכל זה.
עצרו. אין צורך לבדוק את הלוגו של הדף. לא טעיתם בבלוג. אתם עדיין בבלוג שלי.
אני יודע שלשמוע אותי מתבטא כך על מחשוף זה כמו לשמוע את הרב הראשי מתמוגג מקבנוס של נקניקי מזרע.
אבל זו האמת. מזמן לא הייתי בכזה קונפליקט אופטי-תודעתי כמו עכשיו.
הלכתי לפגישת עבודה ראשונה עם מישהי שצריכה לעבוד איתי על פרויקט חדש. נציגת הלקוח.
כשהיא קמה לקראתי לא הבחנתי בה. ראיתי רק זוג ציצים ענק – קאפ DDD מוצק ושזוף מביט בי מתוך גופיה. מאחורי זוג הציצים הסתתרה צעירונת חמודה. שמתי לב רק במבט השלישי. היכרנו, קשקשנו קצת והתישבנו מול הלפטופ.
יש לה זוג שדיים שלא ניתן להתעלם ממנו. כל תזוזה שלה- הם רוטטים מול עיני, נלחצים ונאבקים בגופיה כמו מבקשים להתפקע החוצה. גם היא, חצי מהזמן רק מושכת בקצות הגופיה שלה , מנסה לרסן אותם- בחוסר הצלחה. יש להם חיים משל עצמם.
הסבתי את מבטי. תקעתי אותו במסך ודיברתי איתה שלא בפניה. היא מסתכלת אלי ומדברת- ואני מביט למסך המחשב ומשיב לה. כיף לדבר איתה. היא שנונה, חכמה וקולחת. אני שוכח לרגע מהמצב, מסב את מבטי לפניה ושוב- כל מה שאני רואה זה ציצים. כל מה שמסביב נעלם. האמת שהרגשתי רע עם זה. מה, אני כל כך רדוד ודפוק שמישהי על רמה עובדת איתי ואני לא מסוגל להתרכז בשום דבר מלבד הציצים שלה?
כשאני תקוע מול הציצים שלה כל הדיון הופך לרעש לבן. הלכה פגישת העבודה.
נתתי צ'אנס נוסף. עברתי לשבת מולה, הזזתי את המחשב הצידה והתחלנו סמול טוק על החיים ובכלל. הכרחתי את המבט שלי לנוע מהמצח שלה עד הסנטר. זה הטווח. לא מילימטר יותר. גיליתי לראשונה שזה כואב פיזית למנוע מהעיניים להתרוצץ בחופשיות.
אבל היא לא פסל. היא זזה. נשענת לכיוון השולחן להביא את הנייד שלה, מתכופפת אלי לשמוע מקרוב משהו שאמרתי ומתעכבת… ואז- היא נעלמת. מתאדה מהרקע ושוב אני מוצא עצמי משוחח עם ציצים.
דילמה. מבחינתי אני יכול לבהות בשדיה עד הלילה. אבל כידוע, מבט במחשוף מוגבל מטבעו לשברירי שניה ולא יותר. וחוץ מזה- יש לי עבודה לעשות.
קשה. קשה. קשה מאד.
נושאים: סיפורים מהחיים | 9 תגובות »
17 באוגוסט, 2011 בשעה 19:03
טזוטה אני חושבת שיש בגדים שלא מתאים לבוא לעבודה.אם יש לבחורה חזה גדול והיא רוצה להבליט אותו בגופיה אז זה סבבה בערב כשהיא יוצאת לבלות.אם היא לובשת משהו כזה לעבודה שלא תתפלא שכולם מתרכזים רק בזה ולא בה.
17 באוגוסט, 2011 בשעה 21:44
מחשופים מסיחים דעת של גבר,אין מה לעשות.
18 באוגוסט, 2011 בשעה 0:26
אתה נורמלי ולא שטחי
אם יש חזה ענק במחשוף מול הפנים שלך גם אני כאשה לא יכולה להתעלם ומסתכלת.זה בולט
אני בחיים לא יבוא לעבודה עם מחשוף כזה
18 באוגוסט, 2011 בשעה 7:15
כמו כל דבר בחיים….הכל זה ענין של מינון
21 באוגוסט, 2011 בשעה 8:47
אני מגיעה למשרד,לא במחשוף וזה לא מפריע לבוס שלי לנעוץ מבטים לעבר הציצים שלי.גברים.
21 באוגוסט, 2011 בשעה 13:01
ציצים,ציצים תרדוף.חחחח….
21 באוגוסט, 2011 בשעה 16:26
שושו… יש לציצים השפעה מגנטית על גברים… זה משהו מולד..
22 באוגוסט, 2011 בשעה 20:07
טזוטה, אני מאד נהנית לקרוא את דעותיך.
תוכל לפרט כל פרט במח של גבר סטרייט כאשר ציצים בוהים בו?
ממש, מלפני הטראנס ועד רגע אחר כך…בתודה
23 באוגוסט, 2011 בשעה 10:27
שלום אנונימית…תודה על הפרגון.
לשאלתך…אנסה להגדיר:
אין משהו רציונלי בתגובה של גבר לציצים. (אם זה גבר שאוהב ציצים- לא כולם כאלה…).
זה סוג של אינסטינקט שפועל אוטומטית. אתה רואה מחשוף- שדיים מציצים ממנו, והעיניים מייד נסחפות לשם.
השאיפה הטוטלית היא למצוא את הזווית ממנה רואים דרך המחשוף כמה שיותר שד, לכמה שיותר זמן ומכמה שיותר צדדים…כמובן שמידת האושר גדולה באם מושא ההסתכלות הוא נטול חזיה
איך אמר המשורר: "מה שיותר עמוק יותר כחול"…
ותוך כדי מתחיל תהליך של עיבוד המידע שבו מתחוור אם מדובר בציצים טבעיים או סיליקון (בעעע..).
במקרה של סיליקון (לפחות אצלי..) המבט מייד מוסב משם ולא חוזר.
הצפיה בציצים משמחת לב. פשוט עושה טוב לנשמה…..אולי אשווה את זה לנשים שרואות תינוק זר חמוד בעגלה ואוטומטית רצות לעשות לו קוצי מוצי…כאינסטינקט.
היה מחקר מדעי אמיתי שהוכיח שגברים שבוהים בציצים מידי יום מאריכים חיים ובריאים יותר מאחרים!
לא כל הנשים מודעות לעד כמה צפיה בזוג ציצים יפים עושה לנו את היום.