קללת האשה בשחור

בפעם האחרונה שחמותי הפולניה הקשישה חוותה אורגזמה כפי שחוותה עכשיו, גולדה מאיר היתה עדיין ראש הממשלה. ההסבר לזה יגיע בהמשך.
הכל קשור יחד לאותו אירוע. כבר כמעט חודש שאנחנו מתמודדים עם תוצאת החלטה שגויה לבקר במקום שאסור לדרוך בו. אפשר לקבל או לא לקבל את זה שיש בעוולם אנרגיות רעות. אני אישית מאמין בעין הרע ובאנרגיות שליליות. מה לעשות. כל פעם מחדש היקום מוכיח לי את קיומם של הכוחות הנסתרים הללו. לפני כחודש חזרנו מחופשה באילת. בעיר מתגוררים זוג מכרים שלנו. רון וכלנית. רון הוא קרוב משפחה של החטובה. איש יקר ומוכשר שאנחנו מאד אוהבים. לפני שנים אחדות הוא התחתן עם אשה איומה ומאז חי בתוך סיוט. טרום נישואיו היו לו חיים טובים. אהבות, כסף, מעמד מקצועי, עבודה טובה ויציבה, בית יפה. תוך שנתיים לאחר נישואיו איבד את הכל.
כלנית, זוגתו היא יצור מתוסבך שמחפש את עצמו כבר שני עשורים. החל ממסעות לאשראמים בהודו, דרך אוהלי בדואים בסיני, נישואין ראשונים כושלים בגיל 17, חיי רחוב ואלכוהול בעיירות שכוחות אל, ובשנים האחרונות המסע הביא אותה לחזרה בתשובה והתחרדות.
נפלאות הן דרכי האהבה. עד היום אין לי מושג איך יצור תלוש מהמציאות כמו כלנית לכדה ברשתה בחור מסודר כמו רון.
אולי שרירי ואגינה מפותחים, אולי יכולות מציצה שטרם נכתבו בקאמה סוטרה. לא יודע, אבל זה קרה. כלנית חזרה בתשובה במקביל לנישואיהם. אבל לא חזרה בתשובה הדרגתית, לוגית וחיובית. היא נכנסה לעולם הדת הכי מהר והכי חזק שאפשר- ומאז מגבירה את הקצב. אבל רק בתחום הפולחני והחרדי. הצד של השמחה והכיף בדת לא קיים אצלה. רק אובססיה מטורפת לפולחן , חרמות וכשרויות. ביתם נראה כמו מקדש הינדו. קירות הבית עמוסים בתמונות של רבנים שאת חלקם אני בספק אם היא מכירה. היא מקצינה את לבושה והתנהגותה מרגע לרגע. נראית כמו מורטישה אדאמס בלבושה השחור מכף רגל ועד צוואר, בפיאה הנוכרית השחורה והארוכה שלראשה, אוחזת ספרי קודש בידיה ועושה הצגה של ריכוז.
רון- אדם חילוני ופשרן מנסה לשתף פעולה ולכבד את גחמותיה.
תוך פחות מארבע שנים ואובססיביות דתית היא ילדה שלושה ילדים. גם זה לא הפך אותה לשלמה עם עצמה. היא לא מוצאת מרגוע לנפשה. משגעת את עצמה ואת סביבתה, ובונה על זה שבעלה לא יעז לעזוב אותה כדי לא לפגוע בילדים.
לצאת לעבוד? הצחקתם אותה. היא לא עבדה מימיה ואין לה כוונה להתדרדר לזה עכשיו. כלנית בחרה לחיות חיי דלות ומחסור. היא מתוסבכת מאד וזקוקה לסביבה של חיים רעים כדי להצדיק ולתרץ את הסערות בנפשה. היא הובילה בשקדנות מסלול של חיים אישיים וכלכליים קשים וביטלה כל בדל של חופש, חברים ושמחה. מרבית ימיהם עוברים עליהם בריב, מדון ומצוקות. רון עובד כמו חמור 16 שעות ביום ומנסה לשרוד- בקושי. משכורת אחת לא יכולה לכלכל משפחה, וחיי הזוגיות שלהם הם גיהנום מתמשך של צרות. כשהוא חוזר הביתה בלילה, בקושי עומד על רגליו, היא עוד נוחתת עליו בתלונות ומשימות. פעמים רבות ניסיתי לנהל איתה דיאלוג. לנתח יחד למה המצב כזה ומה ניתן לעשות כדי לשנות- אבל לשווא. היא נועצת בנו מבטים מזרי אימה ובכל משפט שהיא אומרת היא שופכת נהר של מרירות ותסכול.
כולם אגב, אשמים במצב לדבריה. רק לא היא. הרעיון שהיא תצא לעבודה ותעזור בפרנסת המשפחה מצחיק אותה. היא מצפה שמשפחתו המורחבת של רון תפרנס ותממן אותם באופן קבוע ולא מבינה מדוע זה לא צריך להיות כך.
בשנה שעברה ביקרנו אותם בעת חופשתנו והתחרטנו. ביקור כזה לא עושה טוב. אתה נכנס לבית מדכא, שומע וסופג כמויות אדירות של תסכול והאשמת העולם בכל הצרות, ונתקל בקיר אטום שלא רוצה שינוי.
תמיד כשאני יוצא ממנה קורה משהו רע אחר כך. העיניים שלה פשוט מפחידות. היא גנרטור של אנרגיות שליליות.
ידענו מראש טרם נסיעתנו ששוב יש משבר זוגי קשה בין רון לכלנית, ורון החליט לעזוב את הבית ולהתגרש.
החלטתי שאני לא רוצה לבקר אותם בזמן חופשתנו באילת. לא בא לי לחטוף ממנה אנרגיות רעות. אני משתדל להתרחק ממחוללי אנרגיה רעה כמו מאש.
אבל זוגתי נשמה טובה. רצתה לבקר את הילדים המתוקים שלהם, להביא להם מתנות. גם אם המחיר זה לראות את האמא בשחור ולספוג ממנה מנת דכאון. לא רציתי שהיא תלך לבד למקור האנרגיות הרעות ולכן הצטרפתי אליה.
זה היה סיוט. כלנית היתה בשיא מרירותה. עיניה המפחידות ננעצו בנו כמו קרני רנטגן. הרגשתי את מבטה מנסר אותי. דוקר. היא שפכה עלינו ליטרים של מרירות והאשימה את משפחתו של רון התומכת בגירושין. לא שמרתי בבטן את מה שאני חושב ואמרתי לה שזה הדבר הנכון לשניהם. משהו שהיא מאד לא אהבה לשמוע. היא האשימה את כולם , השמיצה את כולנו. נשים, ילדים,גיסים, אחיינים, כמי שחיים את חיינו ,לא מוכנים לבוא לצידה ונותנים גב לרון במקום לשכנע אותו להשאר איתה. היא "איחלה" לכולם "ברכות" שונות ומשונות. עזבנו את המקום בתחושת מועקה קשה. כבדה.
ולא תאמינו מה קרה בחודש האחרון מאז. כל המשפחה הפכה למסדר חולים. כפי שכתבתי בפוסט בחודש שעבר- חזרנו מאילת ישירות לחדר המיון, כשהחטובה סבלה מקשיי נשימה מוזרים שליוו אותה מאז ללא הסבר. מספר ימים לאחר מכן היא חטפה זיהום טפילי במעיים שהשבית אותה למשך יותר משבועיים. באותו השבוע בדיוק, חמותי- אמא של החטובה, נפלה ברחוב ישירות על הפנים,סדקה את היד וכולה אפופת כתמים כחולים.
מספר ימים לאחר מכן, עוד בטרם התאוששה מהנפילה, הפולניה האם חטפה אירוע מוחי. בפעם השלישית, והיא מאושפזת כעת. בשבוע שעבר, בעלה של גיסתי, חטף דלקת מוזרה ברגל שגורמת לו כאבי תופת ומשביתה אותו כבר שבוע, והוא עוד נהג אמבולנס- כך שהוא לא יכול לנהוג עם הרגל… ושלשום- אחייניתי המתוקה עברה תאונת דרכים וניצלה בנס. היא נסעה בצומת כשרכב לא התחשב בזכות הקדימה, נכנס בה, סובב את הרכב שלה והעיף אותו לעמוד. היא בחודש רביעי להריונה ונפגעה קל למרבה המזל. גם היא מאושפזת.
בקיצור- מאז הביקור אצל המכשפה בשחור אנחנו נכנסים ויוצאים מבתי חולים…
ואני חייב לכם הסבר לאורגזמה של חמותי. אז ככה. חמותי, כמו כל פולניה שמכבדת את עצמה, אוהבת מאד בתי חולים. היא מאושרת כשהיא מתאשפזת (ובמהלך חייה היא בילתה המון בבתי חולים). כך היא נמצאת במרכז תשומת הלב. באים לבקר אותה כל היום, מביאים כיבוד, יש מאושפזים במיטה ליד וגם בני משפחותיהם וזה נותן לה קהל גדול ושבוי שהיא יכולה לספר לו שוב ושוב את סיפורי המחלות והאשפוזים שלה שהיא כל כך אוהבת לספר. היא באקסטזה כשיש ביקור רופאים, כולה חיוכים כשהאחות נכנסת לקחת ממנה דם ושתן…ומכשיר בדיקת לחץ הדם… זה אושר גדול. כל אשפוז כזה מספק לה דלק לסיפורים במשך שנתיים, על איך "הדוקטור אמר לי שאני חיה בקושי- איזה חמוד…והאח הרוסי מאד אוהב אותי…הציע לי לצאת איתו…..והאחות הרומניה הכינה לי כוס תה וסיפרתי לה על הנין שלי…" ועוד סיפורים על מה הגישו לאכול בבוקר, בצהריים ובערב…
האמת- זה עדיף ככה. שהיא מקבלת את זה בסבבה ולא הופכת להיות נרגנת ושלילית. גם בפולניות קשישות יש משהו טוב…