עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

טאו זוטה- הטאו של זוטה 17 – תרבות השפע

11 באפריל, 2011 מאת

אתמול צפיתי בתוכנית מרתקת שהקלטתי מערוץ 8 לפני כמה שבועות. התוכנית עסקה באובססיה האמריקאית לשדיים גדולים וסקרה את ההתפתחות ההיסטורית הזו- השלובה יד ביד עם התפתחות הרפואה הפלסטית. השגעון האמריקאי להגדלת שדיים חוצה גבולות, ניזון ומושפע משטיפת מח תרבותית-כלכלית מרושעת וחולנית.
לא אלאה אתכם בכל מה שהיה שם, אבל היו בה שתי סצנות שהרתיחו אותי.
בסצנה הראשונה- מתראיין רופא מנתח זחוח , כמובן בבגדי חדר ניתוח להאדרת סמכותו, מישיר מבט למצלמה וקובע בבטחון משכנע משפט בנוסח: 'ראיתי המון זוגות שדיים בחיי, אבל כמעט שלא ניתן למצוא זוג שדיים טבעי שיהיה יפה כמו זוג מנותח'…
בלי בושה. במצח נחושה. דברי אלוהים חיים….
כמה מהצופים/ות ידעו לסנן את דבריו של בר הסמכא הרפואי ולנטרל אותם מהאינטרס הכלכלי העצום שיש לו לומר זאת? הברנש מספר באותה נשימה שיש ימים שהוא מבצע מעל 30 ניתוחים ביום ב 3 חדרי ניתוח במקביל. תכפילו את זה בעלות של אלפי דולרים לניתוח ותעשו את החשבון.
בסצנה השניה – המצלמה ליוותה יפהפיה כבת 20 לניתוח ההגדלה.
בשלב האבחון היא הגיעה לרופא, והתפשטה.
נשימתי נעתקה. הקפאתי את התמונה על המסך. ראיתי את זה שוב ושוב ושוב ושוב ולא שבעתי.
הבחורה חשפה זוג שדיים מושלם. מדהים ביופיו. אחד היפים ביותר שראיתי אי פעם, אם לא ה…..
לא גדול- קאפ B , נפלא , בפרופורציה לגוף. חלום.
אפילו הרופא השתנק, ראו שהיה מופתע, ואמר לה שגם עכשיו, בלי הגדלה יש לה שדיים מופלאים. אבל….
אם היא תגדיל- הם יהיו יותר יפים, קבע הבן זונה.
כמובן שהיא הגדילה. ואחרי הניתוח כשהיא הציגה את שדיה החדשים, הם היו זוג כדורי סיליקון סטנדרטי ומכוער.
כסף. הכל כסף. מישהו באמת חושב שבוטוקס, סיליקון בשפתיים ומתיחות פנים פאתטיות בגיל הבלות באמת נראים טוב? רבאק! אנשים נראים כמו בובות שעווה במקרה הטוב וכמו ברווזים במקרה השכיח.
למען האיזון, הביאו בתוכנית לא מעט ראיונות רחוב אקראיים עם גברים בגילאים שונים, ורובם ככולם הצהירו חד משמעית על העדפתם לחזה טבעי וסלידתם מסיליקון.
זה לגבי הציצים. ועכשיו לנושא משלים של תרבות השפע:
ביום שישי האחרון, כמנהגנו, הלכנו לשוק. בכל יום שישי אנחנו מבקרים וקונים בשוק אחר בארץ. בכל פעם שאני בשוק אני נפעם מהשפע שיש לנו. וזה לא טריויאלי.
ריבונו של עולם- מבחר עצום של צבעים, ריחות וטעמים. מכל טוב הארץ ובשפע רב. מבורך. דוכנים עמוסי כל טוב. פירות, ירקות, בשר, מאפים. מה לא. שפע עצום.
אפילו המחירים סבירים מאד, לירק ופרי בעונתו. בישראל, גם משפחה מיעוטת אמצעים יכולה להנות מהטוב הזה, למלא סל גדול של ירקות ופירות ולהאכיל את בני הבית. תודה לאל, אין בארץ הזו רעב. רעב אמיתי יש באפריקה. בעולם השלישי. בישראל יש עוני. אבל אין רעב. אני רואה משפחות נזקקות מתראיינות בטלויזיה כשביד אחת חפיסת סיגריות וביד השניה טלפון סלולרי. גם בימי הצנע של ראשית המדינה לא היה רעב. היתה צניעות, היה מחסור.
ואני חושב על זה שהתברכנו בארץ. ברכה גדולה מאד שלא תמיד אנחנו מבחינים בה. למדנו לקבל אותה כמובן מאליו.
בכנות, כמה זמן אם בכלל אנחנו משקיעים בעובדה שאנחנו חיים ביומיום, שיגרת חיים ש 80% מאוכלוסיית העולם יכולה רק לחלום עליה ? כמה מאיתנו יודעים להעריך את זה? לפני חודשיים היה בארץ מחסור זמני בחמאה. איזה רעש עשינו מזה. ממחסור במוצר אחד. כמה זה הציק.
השפע לא מובן מאליו. אסור לזה להיות מובן מאליו. אנחנו ארץ ברוכה. למרות כל מה שאנחנו חושבים ומתלוננים.
קנינו בשוק צרורות עשבי תיבול רעננים, סוגים רבים של פלפלים, וכששבנו הביתה ישבתי לרקוח את מבחר החריפים שאני מתמחה בו. הכנתי כמות ענקית של צנצנות עם ממרחים רבים: אריסה מרוקאית, אריסה טוניסאית, פלפל צ'ומא טריפוליטאי, סחוג תימני. החטובה כבשה פלפלים צבעוניים בתחמיץ. לכל צנצנת יש כתובת…. משפחה וחברים. איש איש וטעמו.
ואני מכין ומערבב את החומרים בקערה גדולה, ריחות שום טרי וחריף מתערבבים בניחוח צרור הכוסברה שקצצתי, בארומת הכמון הכתוש, יוצק כמויות דמיוניות של שמן זית, מוסיף מלח, טועם ומתבל, וממלמל לעצמי "ברוך אתה אלוהי….על הטעמים והריחות".
אנחנו חייבים להעריך את זה. לדעת שכמו שזה ישנו- כך זה יכול להיעלם. אסונות טבע, מלחמה, בצורת, מחלות חקלאיות, היעלמות דבורים. לא חסרים סיכונים. צריך לחשוב הפוך: הפלא הגדול הוא זה שהכל בעצם מתפקד היטב ויש לנו את הברכה הזו. עם התלות המורכבת והשבירה של שרשרת הטבע, רב הסיכוי שהכל ישתבש. הביטו מעבר לאוקיאנוס.
וכשסעדנו את ארוחת הערב, וכל אותם טעמים משובחים מתערבים לכדי עונג קולינרי חייכתי בתודה. וחשבתי כמה נכונה והגיונית היא ברכת המזון. התזכורת המיידית לכך ששום דבר לא טריויאלי.

"כַּכָּתוּב, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת השם אֱלוהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ"

לפוסט הקודם של טאו-זוטה

נושאים: פילוסופיה בגרוש | 8 תגובות »

8 תגובות

  1. מאת LADY DD :

    כפרה עליך!
    הפעם השארת אותי בלי מילים.

    אמן!

  2. מאת bitch87 :

    סיליקון בציצי זה רע … ראיתי במו עיני לא מעט כולם מכוערים .לגבי מתיחות למה לא ?? קצת זה לא נורא .

  3. מאת tazuta :

    ליידי…….. תבורכי!

  4. מאת tazuta :

    ביצ'… ישר כח על טעמך הטוב….

  5. מאת שיר-שיר :

    טזוטה קבל חיזוק מהיום!!!!! יותר ויותר נשים מוציאות את הסיליקון
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4055333,00.html

  6. מאת ראסטה :

    ראיתי פעם תוכנית על השתלות בלונים באנגליה- עצוב

    אם יש דבר שישר מעלה לי חיוך על השפתיים זה ריח הפרדסים על יד כביש גהה לכיוון מורשה .
    ריח האביב הזה מוציא אותי מכל המחשבות ומפנה מקום רק לנשימה….
    ישר אני עובר לנתיב הימיני ונוסע הכי לאט שאפשר – פשוט מרומם נפש
    מומלץ לכולם לפתוח חלונות ולנשום !

  7. מאת tazuta :

    ראסטה.. ריח הניצנים משכר… אני מייחל שנהנה ממנו עוד הרבה שנים לפני שהפרדסים יפנו מקומם לרבי קומות.

  8. מאת tazuta :

    שיר שיר- אז אולי יש תקוה :-)

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות