ריבוע מעוגל

זה היה מאד לא צפוי, אבל התקבל בטבעיות גמורה. לוצ'יאנו פבארוטי עמד על הבמה הקטנה, וקד בענווה לקהל סביבו, שמצידו היה אדיש לטנור האגדי שעמד מולו.
לא חשדתי בכלום. גם לא בעובדה שפבארוטי עמד על במה מאולתרת במרכזו של קניון , מוקף באמהות לחוצות גוררות ילדים מצווחים.
האמת, שגם לא נראה לי מוזר שפבארוטי לבש מכנסיים צהובות וחולצת טריקו לבנה עם הכיתוב "שיפודיית הצומת".
הרגע שבו הבנתי, היה כשהוא פער את פיו הענק ותקע גרפס ארוך ולח, שניחוחות עמבה ושום שעלו ממנו, הגיעו עד אלי- צמוד לבמה.
אז ידעתי שאני בעיצומו של חלום. בתוך החלום ידעתי שאני חולם. ואז התעוררתי.
חלום מוזר וקשה היה לי הלילה. החלום נע בציר זמן בלתי אפשרי ששילב עבר, הווה ועתיד.
השתתפו בו דמויות נשכחות מעברי, כמו הבוס בעבודה הראשונה שלי שנפל על צווארי בחיבוק אוהב, הרוקח מבית המרקחת שבו קניתי קונדומים בנעורי, ואפילו אבי המנוח הגיח להופעת אורח והתלונן על התנודות בבורסה.
מההווה היו בחלום כמעט כל בני משפחתי, חברים, שכנים ואפילו שני חתולי רחוב שאוהבים להסתובב בגינה שלנו, ומהעתיד ראיתי דמויות מסתוריות שלא הכרתי, אבל הן הכירו אותי. חלקן גם היו כוסיות…
המוני אנשים, וכולם חלקו איתי איזה אירוע לא ברור ולא מובן. אין לי מושג מה. או פתיחה חגיגית של משהו, אולי את הלוויה שלי. לא יודע.
לא הצלחתי לחזור להירדם אחרי זה. השעה היתה שלוש לפנות בוקר, וקמתי למחשב לגלוש קצת. רציתי לכתוב את הפוסט הזה בזמן אמת אבל הייתי מטושטש מדי…
בין לבין רקחתי לעצמי בימים האחרונים שוט אלכוהולי נחמד שקראתי לו "פוקושימה".
בכוס שוט של וודקה מוזגים בדיוק בסדר הזה- שני שליש ליקר וניל. כפית ויסקי, כפית אמרטו, ולסיום -כפית של ליקר שוקולד. לא מערבבים! שותים בשוט אחד.
מעניין אם יש קשר בין המשקה הזה לחלומות שלי….