תחיית המתים
משהו הסיח את דעתי בעודי מתפלל הבוקר שחרית בחדרי במשרד. כשהגעתי בתפילת שמונה עשרה לברכה "מחייה המתים" עצרתי לרגע, ועד כמה שזה לא לעניין, חלפה במוחי מחשבה מוזרה שהצחיקה אותי.
האם באמת כדאי לנו שתתקיים תחיית המתים?
במקביל לחזרתם הצפויה לחיינו של דמויות יקרות לנו, תתקיימנה דילמות קשות ומשעשעות כאחת עם שובן של דמויות פחות חביבות או כאלה ששמחנו להיפטר מהן… רק מהשמות שעולים לי מהשרוול אפשר למלא את אצטדיון רמת גן.
קחו למשל זוג נשוי שנים רבות, וכתוצאה ממותם של מספר בעלי עניין נפתרה עם הזמן בעיית "איפה עושים את החג". הכל כבר הסתדר והתקבע במשך שנים, אין יותר ויכוחים "צד שלי- צד שלך" והכל סבבה.
ואז פתאום החמות חוזרת לחיים. ולא רק היא. גם הסבתות משני הצדדים. והדודות המכוערות.
זהו. הלך על השקט. אני כבר רואה את הצרחות בין הכלה לחמותה שתאשים אותה שיצאה לרקוד שעה אחרי הלוויה… "את שמחת כשקברו אותי!!!" תוהו ובוהו. מהומה ובלגן… עולם של ריב ומדון בלופ אינסופי.
אני לא רוצה לחשוב על פוליטיקה. יחזרו לתחיה אנשים שוועדות חקירה האשימו לשווא וירצו לסגור מעגלים, יחזרו מנהיגים מן העבר וירצו לתפוס את מקומם בהנהגה הנוכחית…. אולי ארלוזורוב יגלה סוף סוף מי רצח אותו.
תחשבו על ראשי משפחות פשע שנרצחו ויבואו לסגור חשבונות….. ובכלל מה יקרה לענף הנדל"ן שסובל ממחסור גם ככה….איפה נכניס את כולם, איפה…מה שכן…מנתחים פלסטים יעשו קופה משיפוץ הגוויות המתעוררות. יתפתח ענף חדש של התאמת לוק עכשווי למתים לשעבר. שווה לנו כל זה, או שכמאמר השיר- הניחו להולכים…?
נושאים: פילוסופיה בגרוש | 7 תגובות »
19 בינואר, 2011 בשעה 15:00
יש ספר מעולה שקראתי
איוב – קומדיה של חוק וצדק
של רוברט היינלין
19 בינואר, 2011 בשעה 15:09
יש מעט אנשים שהייתי שמחה להחזיר,שאר האנשים שימשכו לישון,זה הכי בטוח לסביבה.
20 בינואר, 2011 בשעה 8:18
ראסטה – על מה הספר? תן בבקשה קצת רקע…
20 בינואר, 2011 בשעה 8:18
שושו- יש לי הרגשה שלראשונה את מזדהה עם פוסט שלי…התקדמנו קצת בקשר…
20 בינואר, 2011 בשעה 8:51
טזוטה,לאט לאט נגיע רחוק,אני חשה זאת.
20 בינואר, 2011 בשעה 11:55
בדיוק תואם לפוסט –
אחרי שניסה ללכת על גחלים בפולינזיה, החל העולם כולו להשתנות סביב הכומר הקנאי אלכס הרגנשיימר. משום מה הכול חושבים שהוא אלק גרהאם, איש העולם התחתון המצוי בעיצומו של רומן לוהט עם הדיילת שלו מרגרט – נקודת האור היחידה בכל התסבוכת המוזרה. העניינים לא השתפרו כשקרחון מסתורי הטביע את האונייה שלהם באמצע האזור הטרופי. או כשנחתו בליבה של רעידת אדמה כפולה. העולם שמסביבם המשיך להשתנות שוב ושוב, בעוד אלכס ומרגרט מוצאים את עצמם בתסבוכות מוזרות יותר ויותר. האירועים המשונים הובילו את אלכס אל המסקנה הבלתי נמנעת – סוף העולם עומד להגיע ממש בקרוב. ומרגרט, כאילו להכעיס, היא כופרת גמורה. איך הוא אמור להחזיר אותה לזרועות הדת כדי שיבלו יחדיו לנצח בגן העדן, כשהזמן אוזל והולך ומרגרט עקשנית להפליא? חייב להיות פתרון הגיוני לכל הסיפור. מובן שיש פתרון. אבל נראה שזהו פתרון שטני לחלוטין.
20 בינואר, 2011 בשעה 11:58
http://simania.co.il/bookimages/covers1/14929.jpg