עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

אין מנוחה לרשעים

16 באוקטובר, 2010 מאת tazuta

זין. איזה שבוע מתיש עבר עלי. בחמישה ימים עשיתי 2200 ק"מ. במרבית הימים התחלתי את היום בתל אביב, המשכתי משם לחיפה, חזרתי אחר הצהריים לתל אביב ובערב שוב חזרתי לחיפה, רק בכדי לשהות שם שעתיים ולחזור בלילה הביתה- לאיזור המרכז.
אז כבר הבנתם כמה שאני עייף. קמתי הבוקר ובכדי להתאושש מהעייפות התחלתי לסחוט לימונים. בימים האחרונים עץ הלימון שבגינה נתן את היבול הראשון לשנה ועשינו קטיף חלקי. אני הולך לעשות לימונים כבושים. מת על זה. סיימתי שלב ראשון, שלחתי את הלימונים הסחוטים להתבשל ולהתרכך קצת, וכדי לנוח גם מזה- התיישבתי לכתוב פוסט.
כשביקרתי את חמותי בבית החולים לאחרונה, מביט על תנועת המיטות והאלונקות במסדרון, שעליהן גוויות בהווה וגוויות לעתיד, חשבתי על שיווק. אנחנו חיים בעולם ממותג. כל דבר ממותג. הכל. המותגים מנהלים את חיי הצריכה שלנו. אין תחום שלא משועבד ללוגו כזה או אחר.
חוץ מאחד. תכריכים.
שאלתי את עצמי איך זה שעדיין אין תכריכים ממותגים. תארו לכם לוויות, שהמנוח מושלך למשכנו הסופי כשגופו עטוף בתכריכים לבנים ועליהם לוגו התנין של לה קוסט, או איזה CK ענק של קלווין קליין. נפטרות פרחות בטח ילכו על דונה קארן.
למה לא בעצם?…. פלצנות עד הסוף…

נעבור למשהו יותר חביב.
אם יש משהו שהחטובה שלי לא יכולה לסבול, זה לראות אותי יושב בשקט. התמונה שלי יושב בנחת, צופה בטלויזיה או סתם מנמנם על הספה צורמת לעיניה. אז היא חייבת למצוא לי תעסוקה.

בדרך כלל הישיבה הנינוחה שלי תחזיק שלוש דקות עד שתישמע הקריאה: "טזוטה! אני צריכה אותך !!!"
"מה קרה"? אני שואל בטרם אקום, ואז מגיעות תשובות מגוונות:
"אני חושבת שהמקרר נוזל"……"חייבים להוציא את הזבל"….."הברז מטפטף"……"תעזור לי להזיז את השולחן"…."תביא לי את המיקסר מהמחסן"…."אתה חייב לטעום משהו"….. ועוד ועוד….
הקריאה המתוחכמת ביותר היא כמובן "קשה לי….תעזור לי להוריד את החזיה" – מה שמבטיח את התיצבותי במהירות האור.
בקיצור, כאות הוקרה לאהבתי הגדולה לחטובה, החלטתי לעשות מעשה שיבטיח את אושרה גם לאחר הסתלקותי מהעולם בבוא יומי.
אני עומד לצוות שישרפו את גופתי. את האפר ירכזו, ואני רוצה שהוא יוכנס לתוך שעון חול ענק. שעון החול (בעצם האפר…) הזה יונח על השידה בחדרה של החטובה. מידי פעם כשהיא תגיע למסקנה שהמנוחה שלי יותר מידי נכונה, היא פשוט תהפוך את השעון ותוודא שגם לאחר המוות לא יהיה לי מנוח…

נושאים: יחסים | 14 תגובות »

14 תגובות

  1. מאת bitch87 :

    חחחחחחחחחחחחחחחח
    ואגב אם קנו לי מתנה שעון של דונה קארן מה זה אומר?!

  2. מאת ברני :

    אתה מטורףףףףףףףףףףףףף מטורףףףףףףףףףףףף אבל מצחיקקקקקקק

  3. מאת tazuta :

    ביצ'…. שעונים לא נחשבים….. רק הבגדים… :-) :-)
    מקווה שיצאתי מזה טוב :-)

  4. מאת tazuta :

    ברני :-) הצחוק טוב לבריאות…

  5. מאת ראסטה :

    גדול !
    אבל אם תחשוב על זה המצרים היו גדולים התחום – כל מה שהם לקחו איתם, משרתים , חתולים,זהב, כותנה מצרית.

    היום-או שאין לך וזה לא ממש משנה , או שהילדים כלכך שמחים שהלכת והשארת להם את המליונים-אז לא שמים לך כלום..

    בדיחה על הנושא:
    3 הומואים יושבים 7 על חברם המנוח.
    הראשון אומר, הייתי רוצה לקחת את האפר שלו לשיט בוונציה, כי הוא אהב כל כך לשוט.
    השני אומר, הייתי לוקח את האפר שלו למופע רוק, כי הוא כלכך אהב מוזיקה.
    השלישי אומר, הייתי מפזר את האפר שלו על צ'ילי חריף אש כדי שיקרע את התחת שלי פעם נוספת ואחרונה..

  6. מאת נירית :

    הרגת אותי עם "גוויות בהווה ובעתיד" אתה ציני ברמות שאי אפשר לתאר!!!!

  7. מאת tazuta :

    ראסטה..בדיחה לענין! אגב, תחשוב איזה באסה ליורשים במצרים העתיקה שראו את הירושה שלהם נקברת יחד עם המנוח..

  8. מאת tazuta :

    נירית- הרי כולנו גוויות לעתיד…..

  9. מאת אנונימי/ת :

    הגישה שלך על החיים והמוות מעניינת.
    אתה מבין שאחרי דקה באופק לא תמשיך לשהות בבשר שנפשך שוכנת בו כעט.

    הנבואה הזאת עוזרת לך לשים הכל בפרופורצייה…ומעוררת גיחוך בהווה.
    אין שום סיבה לקחת תחיים ברצינות…זה משחק…והצרצר לעומת הנמלה מהווה דוגמה למופת.
    הנמלה…הולכת סחור סחור, סוחבת פרור לחם ששוקל יותר ממנה…כשיצור אנושי פוסע עליה…בערב רומנטי על הטיילת.

  10. מאת bitch87 :

    חחחחחחחחחחח בדיחה טובה

  11. מאת יעל :

    ראסטה! בדיחה גדולה…יש עוד?

  12. מאת tazuta :

    לאנונימי/ת – בדיוק כך. אני מסכים לתפיסה. לכן צריך לנצל ולהנות מכל רגע בחיים.

  13. מאת ראסטה :

    יעל : בטח שיש..אבל צריך מוזה. אי אפשר סתם להפגיז. לא מנומס כלפי המארח שלנו….

    טאז: היורשים אולי מבכים את הזהב שיורד מידיהם, אבל תחשוב על העבד המסכן, שנותנים לו טפיחה על הכתף. ואומרים לו- בוא יא זלמה , הולכים לחיי נצח בפרמידה. והוא בסה"כ ממתין שתסתיים המשמרת כדי שילך למשחק קלפים חביב אצל חבר שלו או משהו

  14. מאת tazuta :

    ראסטה…. תרגיש חופשי :-) בדיחות טובות לבריאות!



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות