יומן ארוע
זה נשמע כמו התחלה של בדיחה. חמותי הפולניה קיבלה ארוע מוחי. לא תאמינו כמה אנשים הביטו בי בקנאה כשסיפרתי להם.
אבל במקרה שלי, וזה ברצינות, אני מאד אוהב את חמותי. היא הפולניה היחידה בעולם שיש לה את כל סט התכונות הפולניות הקלאסיות (כן, ברור שהיא אלמנה) אבל אין בה שום רוע. היא פשוט אדם טוב. אני יודע שזה שהמושג "פולניה טובה" זה אוקסימורון, אבל קבלו מילה של טזוטה. היא מותק.
כל המשפחה נכנסה כמובן לתרגולת בתי חולים, תורנויות וכל הבלגן המוכר והטוב.
ביקורים בבתי חולים עושים לי דז'ה וו לתקופה המחורבנת שביליתי בהם יום ולילה לצד הורי בימיהם האחרונים ומחזירים אותי לעובדה שלבתי החולים יש מחזורי ריח.
כשמגיעים בבוקר מקדם את אפך ריח חזק של גבינה לבנה וביצים קשות שמכה בך עוד לפני שאתה מבחין בעגלות המגשים העמוסות בארוחות הבוקר. בצהריים הניחוחות מתחלפים לריח דומיננטי של משהו שמבושל עם המון אבקת מרק עוף, אחר הצהריים יש ריח של חומרי חיטוי הן לבני אדם והן לרצפות, ובערב חוזר הריח המוכר מהבוקר- ניחוח גבינה לבנה כשמתלווה אליו ענן מתוק של דייסה.
הייתי שם אתמול והיום, וחשבתי על מחזורי ביקור של בני אדם בבית החולים.
זה מתחיל כשמבקרים את הרך הנולד בחדר התינוקות, מבקרים אותו מתישהו באמצע החיים לכבוד התקף לב או משהו, מבקרים אותו בזקנתו בבית חולים סיעודי, ולבסוף הביקור האולטימטיבי: זה שבסיומו מדליקים לכבודו נר פעם בשנה. אה, בעצם זה לא בבית חולים אבל בסדר…
זה כמובן לא פוליטיקלי קורקט לומר, אבל צוות בתי החולים מורכב משני מגדרי אוכלוסיה מובהקים. רוסים וערבים. אין שום דבר באמצע. כאילו יש פס יצור מיוחד שבמשך עשרות שנים מייצר דורות חדשים ומשובטים של רוסים וערבים לבתי החולים. לא יודע איך זה.
ובחדרי האשפוז יש תמיד תמהיל של כסאות. ואתה נמצא בדילמה. יש את כסאות הפלסטיק לאורחים. שהם לא נוחים וכואבים בתחת. וליד כל מיטה יש את הכורסא המרופדת שנועדה לחולה כשמורידים אותו מידי פעם. בדרך כלל היא ריקה, כי החולה במיטה, ואתה מתפתה לשבת על הכורסא הנוחה ולא על כסא הפלסטיק.
ואז אתה נזכר שעל הכורסא הזו מושיבים את החולה. לפני או אחרי מקלחת. עם חלוק בית החולים שכידוע אינו כולל חלק אחורי. משמע, ישבנו החשוף של החולה, במצבי צבירה שונים, הוא זה שמונח על הכורסה עליה אתה עומד להתיישב.
דילמה.
במרבית הזמן החולה ישן. ואתה משועמם. אחרי שסיימת לקרוא בפעם ה 326 את העיתון, כולל מדורים שלא ידעת שקיימים בו, אתה מתחיל לבהות סביב ולחפש כוסיות. ואז אתה בדילמה נוספת.
אתה מצליח לאתר כוסית שווה. אבל היא לבושה בחלוק כחול של כח עזר ולמרבה הזוועה יוצאת מחדר חולה עם סיר לילה ריחני ביד. גם כשהיא עוברת שוב ואפילו מחייכת אליך אתה לא יכול למחוק את האימאג'.
נושאים: סיפורים מהחיים | 16 תגובות »
7 באוקטובר, 2010 בשעה 15:46
וואוו… לא צפוי ):
אני מאחלת רפואה שלמה ומלאה אמא של החטובה ולכל חולי עם ישראל.
רק בשורות טובות.
ובאשר לך, טזוטה, אני מודה לאלא שיש לחטובה אותך- כדי לחלוק איתך רגעים כאלו, להביט עמוק בעיניים ואפילו לחייך מעט ולדעת שיש מישהו שיחזיק אותך למעלה גם כשנמצאים בירידה.
אני מחזיקה אצבעות להחלמה מהירה.
7 באוקטובר, 2010 בשעה 22:49
תודה רבה ליידי יקרה!
8 באוקטובר, 2010 בשעה 13:07
מוכר הקטע עם העיתון ..אני הייתי מוצאת את עצמי קוראת גם את כל העיתוני בריאות שיש שם ואפילו "הזמן הורוד" שאין לי מושג איך הגיע לשם….:O
העיקר שתחזור אלינו מהרר ובריאה!@!!
8 באוקטובר, 2010 בשעה 15:16
קודם כל בריאות לחמה הפולניה
הסבבים של הביקורים שאתה כותב פה נכונים ועצובים.אתה מפריע לי להדחיק
8 באוקטובר, 2010 בשעה 16:46
הרגת אותי עם הכסא המרופד חחחחחחחחח
8 באוקטובר, 2010 בשעה 18:39
גם בבית חולים את ה מסתכל על כוסיות חחחח אין גבול
8 באוקטובר, 2010 בשעה 19:19
טזוטא יקר אני אוהבת את הכתיבה שלך.איך אתה מצליח להצחיק גם כשהמצב לא משהו
8 באוקטובר, 2010 בשעה 20:11
מאחל לחמתך שתתאושש.אם היא אחת כזותי שאוהבים אז באמת מקרה נדיר
8 באוקטובר, 2010 בשעה 22:58
אני איתך!! כוסיות בכל מצב
9 באוקטובר, 2010 בשעה 2:39
אני לא אוהב את כל האזור הזה של בית חולים אבל אין ברירה.הריחות באמתצ אופינים למקום,הרבה בריאות
9 באוקטובר, 2010 בשעה 8:53
תודה לכולם על הברכות
9 באוקטובר, 2010 בשעה 18:28
תמיד נדמה שאזור הזמן בבתי חולים שונה מהאזור של ישראל (או בכלל)
יש גם את המנוי לקפה מגעיל .אם יש לך מזל , לא תקבל את הקפה ה10 חינם …
רק בריאות…
10 באוקטובר, 2010 בשעה 8:42
אההה…קפה של בתי חולים… מתכון לצרבת
12 באוקטובר, 2010 בשעה 11:47
טזוטה (:
מה המצב?- מה שלום חמותך?- אני מקווה שהיא מחלימה.
מה שלום החטובה?- ומה איתך?- איך אתה מתמודד עם כל זה?
נשיקות. שימרו על עצמכם.
12 באוקטובר, 2010 בשעה 14:25
היי ליידי DD !
תודה על ההתענינות. הפולניה האם מתאוששת ברוך השם. הרופאים אומרים שהבעיה היחידה שיכולה להיות, זה שאחרי הארוע היא תקבל תכונות של פולניה רגילה ותפסיק להיות טובת לב…. סתםםםםם
החטובה מותשת כמובן ואני עוזר ככל שביכולתי. לוגיסטית ונפשית
12 באוקטובר, 2010 בשעה 14:40
אהההה מותק (O:
איזה יופי!- שימחת אותי!!!
סומכת'עליך, נשיקות..