ענינים של חופשה
בשבוע שעבר החטובה הפתיעה אותי ליום הולדתי. היא הזמינה לנו סופ"ש בצימר ברמת הגולן.
לחטובה יש דרך מקורית משלה לאהוב חופשות. היא אוהבת את התקופה לפני החופשה- כשמצפים ומתארגנים, והיא אוהבת את התקופה שאחרי החופשה- כשנזכרים בנוסטלגיה כמה טוב היה.
עם מה שבאמצע יש קצת בעיה…
החטובה לא יוצאת לחופש כדי להשתחרר ולנקות את הראש. היא יוצאת למלחמת עולם מול היקום ופגמיו.
זה לא משנה אם מדובר בצימר בצפון, במלון יוקרתי באילת, או במלון קלאסי באירופה. זה ריטואל קבוע. מדויק ומתוזמן. אפשר לכוון את השעון לפיו, ואפשר לצטט אותו מילה במילה כמו הצגת תאטרון שמוצגת בפעם ה 750 או הסרט גבעת חלפון… יצאנו לאינספור חופשות במשך שנות זוגיותנו והריטואל הזה מדהים ביציבותו.
במהלך הנסיעה- הכל נפלא. היא במצב רוח מרומם, מצפה להגיע ליעד. אבל כשמגיעים למקום, רק חנינו- והמקום נקטל ונפסל על הסף. היא יוצאת מהרכב, מרחרחת וטוענת שיש ריח רע באוויר. (בכל מקום. בגליל, ברומא, בתל אביב, באילת….) בדרך כלל, היא גם תעיף מבט במארחים או בפקיד הקבלה ותשלול אותם על המקום. תמיד הם נראים "מעצבנים ולא נחמדים".
ואז היא צועדת פנימה עם פרצוף של "אני עושה לכם טובה שאני בכלל פה".
כשמקבלים את החדר, זה השלב שבו החטובה מפסיקה להיות אשה מתוקה והופכת להיות שמאי עוין של חברת ביטוח. היא נכנסת למקום בחשש ובפרצוף חמור מבע, כאילו מכל פינה בחדר עומד לקפוץ שד. נעמדת ומתחילה לסקור את המקום.
"כמה מלוכלך פה" יהיה תמיד המשפט הראשון. "תראה כמה עלוב ומוזנח" הוא המשפט השני.
למען הסדר הטוב אני חייב להבהיר: אנחנו לא הולכים אף פעם למלונות זולים, אכסניות סגפניות או צימרים מפוקפקים. אנחנו לא מחפשים חופשות ב"דילים" וכל מיני "מבצעים". תמיד בוחרים רק מקומות איכותיים. בעלי מוניטין ומומלצים.
אז אנחנו בחדר. אני עומד איתה ומסתכל בדיוק על אותם דברים ולא רואה כלום. הכל בסדר. הכל במקום. הכל נקי ומאורגן.
"איכס. גועל נפש המקום הזה" היא תמלמל, ותתישב על קצה המיטה בפרצוף חמוץ. "תראה איזה כתמים על הקירות, על השטיח, על הארונות, המזגן לא מקרר והמיני בר מטונף, ומה זה הטפט המגעיל הזה?".
לפרקים אני נזכר בסצינות מסרטים, כשהגיבור מרכיב משקפי אינפרא אדום ורואה מה שאחרים לא.
ואיפה אני בתמונה ? כאן אני לומד מחוכמתו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר. מדיניות "שב ואל תעשה- והדברים מסתדרים מעצמם".
אין לי צורך להגיב, אין צורך להתיחס כלל. אני בעצם לא צריך לעשות כלום. לתת לזה לעבור ליד האוזן ולאפשר לה לשחרר את הדקלום הקבוע, להוציא קיטור. בינתיים אני הולך לבריכה או מזפזפ בטלויזיה…שלא תראה את החיוך שמתפשט על פני…
כשבא לי להשתעשע, אני יכול לשאול "אולי נעזוב למקום אחר?" – אבל התשובה תמיד תהיה קבועה: "לא, לא. כבר נישאר פה"… היא נאנחת בכבדות ומתחילה לפרוק את המזוודה.
כמה שעות אחר כך- היא נרגעת והכל מסתדר….אפשר להתחיל בחופשה. מה שהפריע נעלם. היא שיחררה את הפקק. אני יודע שהיא צריכה את זה…
איך היה ? היה נפלא. רמת הגולן הוא חבל ארץ יפהפה. אני מאד אוהב את האזור ומקווה שלא יחזירו אותו רק בגלל שהוא יפה…אם לא מספיקות כל שאר הסיבות…
ביקרנו במסעדות נהדרות שאולי אכתוב עליהן מאוחר יותר, טיילנו במוקדי יצור של שמנים וגבינות, ומה שהכי חשוב…היינו ביחד.
וכן. לאחר היומולדת הזה יש לי פחות שנה לחיות…. אולי בגלל זה כולם שמחים לחגוג לי 
נושאים: סיפורים מהחיים | 24 תגובות »
3 באוגוסט, 2010 בשעה 11:16
טזוטה,מתי תבין?לנשים יש עין חדה,
וקריטריון שונה לחלוטין לגבי החיים בכלל,ועניין הנקיון בפרט.
מדוע אתה חייב לקטר באופן קבוע על החטובה?מין הראוי לפרגן על ההפתעה.בכול אופן ברכות ליום הולדתך בריאות ואושר.
3 באוגוסט, 2010 בשעה 12:35
שושו יקרה…
למה את תמיד נגדי….????
אני מסכים שנשים רואות ומבחינות במה שגברים לא. אפילו שמעון פרס אמר בשבוע שעבר שנשים נפגעות מדברים שגברים לא מודעים להם…
אני לא מקטר על החטובה…אני משתף את הקוראים באנקדוטות מחיי זוגיות. לעיתים אני מספר על תכונותיה המופלאות ולעיתים על השריטות שלה
תודה על הברכות ליום הולדתי!!!
3 באוגוסט, 2010 בשעה 13:55
טזוטה, במקרה האישה שלך פולניה? זה תכונה שמתאימה לפולניה
3 באוגוסט, 2010 בשעה 15:22
יום הולדת שמח איש יקר !!!!! אז אתה מזל אריה!!
3 באוגוסט, 2010 בשעה 17:27
ביוגרף רואים שאתה לא קורא ותיק חחח
החטובה באמת פולניה וחצי.אתה יכוללקרוא מלא פוסטים קודמים בטוח תהנה
3 באוגוסט, 2010 בשעה 17:50
ממה שכתבת אני מבין שגם לך יש איזשהו קשר לפולניות…
3 באוגוסט, 2010 בשעה 17:51
ליקריץ- תודה על הברכות !
3 באוגוסט, 2010 בשעה 21:05
למה היא כזותי קוטרית?? למה קיטורים למה?
אולי שתלך לחופש במלון סוג זין או לישון באוהל אז תפסיק להתלונן
היא צריכה להנות ממה שיש לה,ניראה לי היא אחת שלא
3 באוגוסט, 2010 בשעה 22:31
למרגנית
היא קוטרית כי היוא פולניה וזה בנוי לה באופי.לפולניות יש אופי רע שלא יודע להעריך כלום רק להתלונן. כימעט התחתנתי עם אחת כזו וניצלתי
3 באוגוסט, 2010 בשעה 23:13
הלו מן . מזל"ט!!
אני מתחיל לחשוד שמדובר במשהו נשי..
ולאוו דווקא פולני.
זה דומה מאוד לריטואל שאני חווה מראסטינה בתחומים שונים….
4 באוגוסט, 2010 בשעה 7:42
למרגנית,הביוגרף,אני ממליצה לשניכם רגיעון פורטה.מה הקטע שלכם עם הפולניות?טזוטה אין לי נגדך כלום,אני רק חושבת שאתה עושה אבל לפולניות ובפרט לחטובה שלך.לחיי הפולניות שבדרך……
4 באוגוסט, 2010 בשעה 11:32
טזוטה אולי תכתוב ספר על הבדלים בין גברים לנשים.בסגנון המיוחד שלך זה יהיה רב מכר
4 באוגוסט, 2010 בשעה 11:33
אה,עוד משו…
אם תזמין אותי לסופ,ש בצימר אני מבטיחה לא לקטר
4 באוגוסט, 2010 בשעה 12:20
חחחחחח מצחיק פה
4 באוגוסט, 2010 בשעה 12:26
יפית,כנראה שגם את זקוקה לרגיעון פורטה פלוס.טזוטה מבלה אך ורק עם החטובה.עוד לא הבנת שיש בניהם אהבה גדולה,בלי עין רע.
4 באוגוסט, 2010 בשעה 13:35
ביצית יקירתי,מה את אומרת?
4 באוגוסט, 2010 בשעה 15:14
ראסטה!! תודה על הברכות איש יקר.
אני מבין שאתה מזדהה עם דברי ממקור אישי….
4 באוגוסט, 2010 בשעה 15:17
יפית, אני באמת שוקל לכתוב משהו כזה…. אם כן תקבלי עותק עם הקדשה…
4 באוגוסט, 2010 בשעה 15:18
שושו !!!!! איזו הפתעה..
פתאום את מפרגנת לי ולחטובה…
מה קרה? הסולידריות הפולנית בהפסקה?
4 באוגוסט, 2010 בשעה 15:19
ביצ' מה קורה? את לא בחופשה הקיץ?
4 באוגוסט, 2010 בשעה 15:23
בעיקר אני מפרגנת לחטובה.
4 באוגוסט, 2010 בשעה 23:55
חחחחחחחחחחחחחחחחחח!
שושו אני אתך לאורך כל הדרך….
זוטא,השנה קצת לחוץ לי ,לקחתי סמסטר קיץ ברוב טימטומי אז נראה ..היום הגעתי לשיעור פעם ראשונה וכבר מצאתי מישהו שיארגן לי את כל החומר :))
5 באוגוסט, 2010 בשעה 7:29
ביצ'…. מפעילה קבלני משנה פראיירים..
ככה זה כשיש לך כזה לב זהב
5 באוגוסט, 2010 בשעה 21:38
לב זהב ורגליים מיהלומים חחחחחחחחחחחחח