רומא של טזוטה

אין איטלקיות יפות ברומא. יש המון נשים יפות ברומא. גרמניות, ישראליות, צ'כיות, אמריקניות, רוסיות, סקנדינביות. אבל לא איטלקיות.
הרומאיות מאד אלגנטיות. לבושות נהדר. הכל יושב במקום. אבל הן לא יפות.
נחתנו בארץ אתמול אחרי שבוע חופשה ברומא.
הטיסה היתה משעשעת. קברניט המטוס תמיד נושא שם ישראלי סקסי. צברי. אף פעם לא תשמעו: "שלום, מדבר הקברניט ירחמיאל מנדל…" או "שלום, מדבר הקברניט פרוספר אפללו…"
קיבלנו מושבים נחמדים. צמודים ליציאת חירום, שזה סבבה, כי יש המון מקום לרגליים. אבל אז באה הדיילת, והשביתה את השמחה. היא הסבירה לנו שמי שיושב כאן "יש לו תפקיד" במקרה חירום….לעזור לדיילות לפתוח ולחלץ נוסעים…
רק יצאתי לחופשה וכבר הפילו עלי מטלות. כמו בבית… בטח יש יקום פולני מקביל שאני מסומן בו ב X גדול…
כל יום הלכנו ברגל משהו כמו 10 שעות. זו הדרך היחידה לדעת עיר. ללכת ברגל, לתעות בין סימטאותיה ולא להתמקד רק באתרים המפורסמים.
רומא היתה מפוצצת אדם. לא יכולת ללכת ברחוב בלי לדרוך על תייר שעיניו נעוצות במפה והוא הולך כמו זומבי. חרשנו את העיר לאורכה ולרוחבה. הלכנו במסלול עם יעד מוגדר- אבל לאורכו אילתרנו בלי סוף. נכנסנו לכל סימטה ולכל פינה שמשכה את עיננו.
וכמו בכל פעם שאני בחו"ל, אני תוהה איך ערים רבות ממצבות את עצמן כמוקדי תיירות הומי אדם, ואילו ישראל, שיש בה אתרים מרשימים ויפים לא פחות מבערים אחרות- נכשלת פעם אחר פעם.
מרבית אתרי התיירות בעולם הם אופטימיים, משרי שמחה ואושר. ברומא יש אגדה על מזרקה שמגשימה חלומות, בגרמניה יש בעיר ברמן פסל מפורסם שאמור לברך אותך… הכל שמח, חיובי.
ואילו אצלנו…..תייר שמגיע אלינו עובר מסע ארכאי ועצוב….כי מהם אתרי התיירות שלנו?
נפתח ביד ושם, כדי להתחיל לו את הביקור בכיף, אחר כך לכותל הדמעות…שישים פתק ויבכה, נמשיך לשוק בעיר העתיקה כדי שיסתובב לחוץ ומבועת מפיגוע או מסכין קצבים שתינעץ בכלייתו לפתע, משם למצדה, שיראה איך עושים התאבדות קולקטיבית כמו שצריך, ולקינוח נשהה בים המלח, המקום שאין בו פאבים או מסעדות, רק בתי מלון לועדי עובדים וחופים עמוסי זקנות חולות פסוריאזיס מרוחות בבוץ שחור.
דרך אגב…אם מדברים על מזרקות קסומות. בפעם הקודמת שהייתי ברומא, הייתי לבד. ביקרתי במזרקה שמטילים לתוכה מטבעות והיא מגשימה משאלות – "פונטנה די טרבי" . הטלתי מטבע והמשאלה היחידה שביקשתי היתה שבביקור הבא שלי ברומא החטובה תהיה איתי. והנה זה קרה…. לא כל כך טריויאלי, כי החטובה סבלה המון שנים מפחד טיסות. אז אולי יש בזה משהו
אבל נחזור לרומא…הו רומא.
בסה"כ אם לומר את האמת, רחובות ואזורים רבים ברומא מזכירים את דרום תל אביב….רחובות צרים, מלוכלכים ודחוסים באנשים ומכוניות. דוחק, המולה וצפיפות. רק שברומא הבנינים הרבה יותר אמנותיים, יש כיכרות ,מזרקות ופסלים בכל פינה. אבל צריך לשים לב לא להידרס בזמן שאתה מתפעל מהם. ברומא, רמזור אדום, איי תנועה או תמרורים הם לקישוט בלבד. אף אחד לא מתייחס אליהם ברצינות..
בחרנו מלון מצוין במרכז העיר. מרחק הליכה מכל אתר חשוב. כמו כל המלונות במרכז הערים האירופאיות, אתה נכנס פנימה ומרגיש שנשאבת במנהרת הזמן היישר לשנות ה 70 . טפטים אדומים על הקירות, שטיחים כבדים על הרצפה, שנדלירים כעורים משתלשלים מהתקרה, כלי האוכל כמו נלקחו מבית של דודה פולניה…
הזמן עצר שם מלכת. גם המסעדות העירוניות נראות בדיוק כמו לפני 30 ו 40 שנה. שום דבר מהעיצוב ההיי טקי שמאפיין את המסעדות הישראליות לא קיים שם. הכל אולד פאשן. ואולי טוב שכך.
האיטלקים הרומאים מאד דומים לנו, הישראלים. קולניים, קשקשנים, מלכלכים מסביב בלי חשבון.
בכל בוקר החטובה ואני יצאנו מהמלון והתחלנו לצעוד. הקפדנו ללכת למקומות לא מוכרים, מסעדות ובתי קפה שכונתיים מקומיים. יותר מכל אהבנו להסתובב בשווקי האוכל, במעדניות, ולהתמוגג מהמבחר העצום והאינסופי של גבינות, נקניקים, מיטבלים ומה לא…מטעמי כשרות לא יכולנו להשתולל עם הנקניקים…אלא לראותם בלבד, אבל העמסנו הביתה כמויות גבינה שלא היו מביישות את המחסנים של תנובה.

אכלנו בהרבה מסעדות וביקרנו בלא מעט פיצריות. האוכל טעים. שנינו חובבי אוכל איטלקי ואני יכול לומר בפה מלא (תרתי משמע…) שלא התאכזבנו בשום מסעדה שפקדנו. לא אכלנו במלכודות התיירים אלא בחרנו מסעדות נחבאות ואותנטיות על סמך המלצות ושיעורי בית שעשינו. אני אוהב את הפיצה הרומאית. היא דקיקה ופריכה, רוטב מעגבניות אמיתיות ולא רסק…מעט מאד תיבול. כל כך שונה מהפיצות העבות, העמוסות והמתובלות בהגזמה שהן הסטנדרט בישראל. שלא לדבר על הגלידות הנפלאות…בכל פינה נתקלנו בגלידריה עם מבחר גלידות ענק בטעמים יחודיים ויוצאי דופן…כל כך טעים… טוב שהלכנו הרבה ברגל… לא נתנו צ'אנס לקלוריות להיספג…
הבעיה שאני לא אוכל בשר בחו"ל מטעמי כשרות סלקטיבית…ולקרניבור כמוני להעביר שבוע בלי בשר…..אין לי מילים. אני צריך עכשיו חודש של חויה מתקנת במאורות ההמבורגרים הטובות…אבל נחתתי בדיוק על חג שבועות…..לעוד גבינה וירקות…
וכמובן, שברומא אי אפשר בלי ליפול על איזו מלכודת מרושעת…וגם אנחנו נפלנו בה.
מחירי הקפה בבתי הקפה ברומא נעים בין 1.5 יורו ל 3 יורו בממוצע. סביר ואף זול. החטובה ואני מוטרפי קפה, ועצרנו פעמים רבות לקפה במשך היום, בהמון מקומות. התרגלנו שאלו המחירים. עד ש…. בצהרי יום יצאנו מאיזור הקולוסיאום, שבסביבתו לא מצאנו קפה לרפואה. בקרן רחוב סמוך ראינו בית קפה והתיישבנו. היינו צמאים לקפה. היה תפריט על השולחן אבל לא טרחתי להציץ בו. והזמנו שני קפה. לחטובה קפה גדול ובשבילי בינוני. רק אחרי ההזמנה הצצתי בתפריט לראות מחירים.
אז הקפה הגדול עולה 12 יורו….והקפה הבינוני עולה 7 יורו…. עם השירות שילמנו 20 יורו לשתי כוסות קפה…. מאה שקל.
הגיע קפה ענק. בכוס של בירה. תראו בתמונה…. מרגיז קצת אבל חויה מצחיקה….

אבל נהננו מאד. כשאני בחופשה, קל וחומר בחו"ל, אני מתנתק מהכל. אני לא מהפסיכים שלוקחים איתם לפטופ ומתחברים למיילים, אני לא מחפש עיתונים ישראלים ולא נכנס לראות חדשות בארץ. על הזין שלי הכל. אני בחופש. אני סופג מקסימום אוירה מקומית.
היה נהדר שם….וכיף גם לחזור. לא יאומן כמה מהר מהרגע שחזרתי, הכל כמעט נשכח ושגרת העבודה השתלטה על הכל…