צפוי מחסור

זה הטריק הכי ישן בספר, ובכל זאת זה כל פעם זה צץ מחדש. כמו כינים על הראש של הילד שחוזר מהגן, כמו הרפס בשפתיים כשיש גל קור,כמו מבט זועף של פולניה כשהיא קמה בבוקר.
אין פעם שלפני חג הפסח או לפני ראש השנה לא יצוצו כותרות בעיתונות, בחדשות הטלויזיה ותחת כל עץ רענן שיבשרו:

לקראת החג צפוי מחסור ב….

ו….כאן מתחילה היצירתיות.
בכל פעם זה משהו אחר – מחסור צפוי בעוף, מחסור בבשר, מחסור בשמן, מחסור באורז. בכל מה שתרצו. לפעמים זה גם וגם.
רק הערב בחדשות הטלויזיה כותרות ענק וכתבת תחקיר על מחסור צפוי בפסח ב…מצות.
תמיד יש תירוץ ונימוק קורע לב על בצורת, שריפה, חוסר במלאי חומרי גלם, שפעת עופות – מחק את המיותר.
ואתם יודעים משהו ? אף פעם, אבל אף פעם לא היה מחסור בכלום !!!!
אז כמה אפשר לחזור על הטריק הישן הזה ? כנראה שלנצח. ואני משווע ליום שבו הציבור יתבגר ויתחיל להבין שזה הכל תרגילים יחצניים ושיווקיים ויפסיק להתרגש מזה. אבל בינתיים- זה מגדיל את המכירות, כי תמיד חמישים אחוז מהשומעים ייפלו בפח ויגידו בואו נקנה עוד חבילה. אבל באמת- אף פעם לא חסר. תעקבו אחרי זה. תראו שזה נכון.

ואם כבר אנחנו עוסקים בצרכנות ובמחסור : אין דבר יותר מעצבן מבקבוק שמפו או סבון נוזלי שמגיעים לסוף.
השמפו שכל כך אהבת, הופך להיות מיטרד מאוס לקראת סוף הבקבוק. אתה כבר רוצה שהוא יתרוקן, שתוכל לזרוק אותו להשתמש בבקבוק החדש שממתין בסבלנות על המדף במקלחת.
אבל דווקא אז, מתרחש לו נס פך השמן של חנוכה. אם ה 95% של הבקבוק חוסלו תוך שבועיים, הרי שה 5% האחרונים מתחסלים תוך חודשיים בערך.
זה פשוט לא רוצה להגמר!
אז לפעמים אני מעיף את זה לפח וזהו, ולפעמים אני אומר בוא נראה כמה נמשוך….
אז אני משתמש באגרסיביות, סוחט את הבקבוק עד תומו – אבל לא. למחרת אני מגיע ומגלה שהבקבוק התמלא וחזר מחדש למפלס הקודם.
לא יודע מאיפה. מהדפנות, מרוח הקודש. אבל מתמלא.
אז אני מתחיל להשתמש בכמות כפולה. רק שיגמר. מסתבן כמו זונה גרמניה אחרי אורגיה. לא רואים אותי מרוב סבון. אני מתחיל למלא אמבטיות ולהשתמש בו בתור קצף. וזה לא עוזר. לא משנה אם זה בקבוקים של ליטר או חצי ליטר. הקצב הוא זהה.
אחרי חודשיים מגיע הרגע הגדול. הבקבוק באמת התרוקן. אני זורק אותו בשמחה לפח ומתחיל להשתמש בחדש.
ומה אז? תוך שלושה ימים הבקבוק החדש כבר בחצי. שבוע נוסף והוא מגיע לרבע. ואז הסיוט חוזר להתחלה….