עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

למה זה מגיע לנו ?

27 בפברואר, 2010 מאת

אם יש פרסומת אחת שהצליחה לזקק את האופי היהודי והישראלי למשפט אחד נכון ומדויק, זו הפרסומת לכרטיס אשראי בכיכובם של קרן מור ויובל סגל. המוטיב החוזר בכל סדרת הסרטונים הוא הטרוניה שמעלה קרן מור :  "למה זה מגיע לי כל הטוב הזה ?" (ליחצו כאן לצפיה בפרסומת.)
כאלה אנחנו. פרובינציאליים שלא מסוגלים להשלים עם זה שלפעמים הכל בסדר. לפעמים באמת מגיע לנו.
הנה סיפור נחמד על הערכה עצמית:
גם מי שלא בדיוק חובב ספורט יודע שבמהלך העשור 2000-2009 קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב זכתה שלוש פעמים באליפות אירופה, ועוד איזה פעמיים שלוש בסגנות. הישג עצום בכל קנה מידה. הקבוצה היתה כה טובה עד ששחקני אותה קבוצה מיתולוגית מככבים עד היום ב NBA ובקבוצות צמרת אירופאיות.
אבל בתקופת ההצלחה, נמהלה שמחת הזכיה הרציפה בנימה ביקורתית/מתנצלת שעיתונות הספורט חזרה עליה שוב ושוב במהלך אותן שנים.
רוח הדברים היתה שההישג של הקבוצה אינו בעצם הישג כי: הכדורסל האירופי חלש. הקבוצות באירופה הן ברמה נמוכה מאד, הליגה האירופית לא מעניינת אף אחד והאולמות שוממים. (לא משנה שכשצופים ברשתות הספורט במשחקים מאירופה רואים אולמות מפוצצים בקהל ברוב המקרים…) וטיעון נוסף: הליגה כל כך חלשה כי מיטב שחקניה עוזבים ל NBA וכאן נשארים החלשים.
לכן, מכבי תל אביב בסך הכל בלטה בשלולית רדודה ואל לנו לשמוח יותר מדי.
הבה נשפוך מים צוננים על הישגים משמחים. למה מגיע לנו כל הטוב הזה ????….
אבל, רצה הגורל ובשנים האחרונות מכבי תל אביב לא מצליחה לשחזר את הישגיה מהעבר. פעם אחר פעם היא כשלה בשלבים מוקדמים והודחה. קבוצות אחרות שולטות בהגמוניה האירופית.
או. כאן קרה משהו מעניין. אותה עיתונות בדיוק, ידעה לתת הסברים מנומקים מדוע זה קורה: הליגה האירופית חזקה מאד. עובדה. שחקנים אירופים רבים עוברים ל NBA מה שמוכיח שהיא טובה. (מוכר לכם הטיעון? בדיוק כמו קודם רק בקונוטציה הפוכה…).
בנוסף, הקבוצות המובילות באירופה חזקות ומוכשרות, משקיעות עשרות מיליוני יורו בתקציב ורחוקות ממכבי שנות אור….מכבי תל אביב לעולם לא תצליח להדביק את הפער.
עכשיו הכל בסדר ! אנחנו שוב היהודי החלש והמוכה. המצב הטבעי והאהוב.
ולמה נזכרתי בסיפור הכדורסל? כי קורה עכשיו משהו דומה עם החיסול בדובאי.
אני איש עסקים. אני מודד כל דבר במבחן התוצאה ובמונחים של עלות תועלת.
לפי מדד זה, המבצע בדובאי הצליח. נקודה. לא ידוע מי ביצע אותו ומניחים שזה המוסד שלנו. בסדר. נחיה עם זה.
החולירע חוסל. המחסלים כולם יצאו ללא פגע מדובאי ואיש לא נלכד. איזה באסה !!!
למה מגיע לנו כל הטוב הזה ????
מאז משטרת דובאי יוצאת כל יומיים בהכרזה חדשה. קודם היו 11 מחסלים, עכשיו נוספו עוד 15 , סה"כ זה כמעט 30 איש….מה אגיד לכם. קורס סוכנים של המוסד קיבל כנראה פרויקט גמר קבוצתי :-) .  ממש עלי בבא ו 40 המחסלים.
נשמע הזוי לגמרי….לא ?
מאז יש מהומת אלוהים בתקשורת שלנו. איך לעזאזל זה הצליח, ואיך עושים מהסיפור הזה כותרות שימכרו רייטינג כמה שיותר זמן?
אז אנחנו- יותר מכל כלי תקשורת אחר בעולם מתחילים לחפור ולחשוף. עיתונאים ישראליים מתקשרים לעמיתיהם בחו"ל ומחממים אותם לפתח את הנושא.
אנחנו רואים רמזים עבים מצד ממשלות העולם שלכאורה דרכוניהן זוייפו להתחיל ולרדת מהעץ- אבל אצלנו לא. לחפור. עוד ועוד. אם הנושא נרגע ליומיים, מייד עיתונאי ישראלי מתקשר לפוליטיקאי זוטר במדינה זרה ושואל מה הם הולכים לעשות לנו בנדון…ואם אין לפוליטיקאי תשובות ראויות הוא מקבל הצעות בגוף השאלה…
פתאום הכותרות מדברות על "הכשלון". פתאום יש מאמרי דעה שמנסים לעורר דיון האם ראש המוסד צריך להתפטר.
אפילו שואלים בתמימות האם לא ידעו שיש מצלמות בדובאי , כאילו שכולנו לא יודעים שאנחנו מתועדים במצלמות אפילו בסופרמרקט (המחסלים ידעו גם ידעו. אחת הסוכנות מחייכת למצלמה בפרובוקציה גלויה) וחוזרים לשאלה מפורסמת משנות החמישים: מי נתן את ההוראה…
העובדה שהמבצע פשוט הצליח- עוברת תהליך של טשטוש ,מחיקה תודעתית והסבה לתפיסת כשלון. יש הרגשה של נסיון לתמרן את המציאות כך שבסופו של דבר משהו יצוץ ומרוב דיבורים על פאשלה באמת תהיה פאשלה. אובססיה.
לא עובר יום בלי עיתונאי חרוץ שמוצא עוד משהו ועוד משהו כדי לשמור את הנושא בכותרות לעוד יום ועוד יום. אבל מי שקורא וצופה בתקשורת הבינלאומית רואה שהנושא  כמעט ולא קיים בכותרות ראשיות. נמצא בפרופורציות הנכונות.
אפילו כותרות הדיווחים אצלנו מנוסחות במטרה לעורר תחושת כשלון. למשל : "האיחוד האירופי גינה את השימוש בדרכונים". זו הכותרת הזועקת. רק בגוף המאמר, מוצנעת העובדה שהגינוי היה לעצם השימוש והשם "ישראל" לא הוזכר אפילו. היחידים שמטילים בקול רם את האחריות על ישראל הם ה…ישראלים.
כותרת אחרת היתה "שר החוץ נסע לתת הסברים לעמיתיו באירלנד ובריטניה". ומה בגוף הכתבה ? אתה מגלה ששר החוץ נסע לכנס שרי חוץ בבריסל שתוכנן מראש ובו נמצאים שרי חוץ מכל אירופה. ממש לא נסיעת ספיישל. כמובן שהוא נפגש שם גם עם השרים הללו וברור שדיברו על הנושא. אבל מהכותרת משתמע שהוא נסע במיוחד. בבהילות ובדחיפות.
אין מה לעשות. חייבים לחרבש את המצב. לא יתכן שחיסול כזה יצליח. לא יתכן!   למה מגיע לנו כל הטוב הזה ???
הבה נחמם את העולם עלינו. בואו נתעסק בגוש החרא היבש הזה עוד ועוד עד שיסדק. אולי בפנים הוא עוד רך ויחזור להפיץ את סרחונו.

חג פורים שמח לכל הקוראים !!  שנחגוג עם סקס ואלכוהול עד דלא ידע מה נכנס לאן….

נושאים: המדינה | 12 תגובות »

12 תגובות

  1. מאת הפינחסולגית שלי :

    טזוטה, מה עם הפן האנושי…
    אתה לא חושב על זה…
    אתה לא חושב על התמונה הגדולה ועל המשמעות של מה שקרה לאלו שיש להם מערכת יחסים עם "האויב".
    אולי, האנשים האלה לא כפי שהתקשורת מקטגרת אותם
    אולי הם אנושיים?
    איך זה עוזר לבני אדם (לא משנה מאיזה צד הם בוהים בגבול) לריב.
    צריך שלווה

  2. מאת tazuta :

    לפעמים בחיים צריך לבחור. גם כשאני צופה בסרט טבע, ורואה לביאה צדה במבי חמוד ומביאה אותו לארוחת ערב יש לי דילמה. הבמבי חמוד ותמים וכואב לי שניצוד. אבל אם זה לא יהיה הוא- מה תביא הלביאה לגורים החמודים לאכול ? הם יגוועו ברעב.
    וצריך לבחור. זה או אני שאחיה או הוא. יש מצבים שאין בהם "גם וגם".
    אני מניח שיש למחוסל משפחה אוהבת ומותו כואב להם. אבל על כף המאזניים מונחים החומרים שהוא יבריח ויגרמו למישהו אצלנו שאוהב את משפחתו לא פחות, להתאבל.
    אני לא מתבייש לומר שאם מישהו צריך להתאבל- אני רוצה שזה יהיה בצד השני ולא אצלנו. אני לא מהאו"ם. אני ישראלי.

  3. מאת הפינחסולגית שלי :

    החייה האצילה והתמימה שלפתע הפכה למזון לאריה רעב…
    מסמלת תמימות וטעימות של השחקנים במחזה.
    התמימות הוא שהקהל הנרחב הצופה בחדשות מאמין שאם לא יתגונן בפני האחר…האחר ינצח.
    שני הצדדים מחונכים מאז ומתמיד לחשוב במונחים של הם או אנחנו…ואז אי אפשר להתאחד במטרה להשיג שלום.
    מי מרויח מזה?
    מי רוצה לשלוט ביקום…במדינה…בישוב… ובפטריו

  4. מאת tazuta :

    היו ימים שחשבתי כמוך. האמנתי ונאבקתי.
    עד שהמציאות הוכיחה לי שלא מדובר בבעיה גיאוגרפית, טריטוריאלית או פוליטית. מדובר במנטליות מובנית מושרשת ואולי אף מולדת, מהולה במלחמת דת אמוציונלית ונטולת רציונל. כאן הרמתי ידיים והפסקתי להשלות את עצמי.

  5. מאת אחותך הגדולה :

    מילים כדרבנות.
    חבל שעדיין קימים יהודים שלא הבינו עם מי יש לנו עסק. נמאס מהיפי נפש למיניהם.
    וכמובן, נשבר מהתקשורת העוינת שלנו.

  6. מאת עקיבא :

    חג שמח גם לך טזוטא איזה ליצנית הבאת לנו :-)

  7. מאת קריסטופולוס :

    אין פה קשר לפוליטיקה או צדק.לא חושב שזה נושא הפוסט, אם הבנתי נכון מה שטזוטה רוצה לומר זה האופי המחורבן שלנו שלא יודעים לפרגן לעצמנו.איך אמר פעם מישהו-אנחנו לא רוצים להיות חברים במועדון שמסכים לקבל אותנו.

  8. מאת אוהבת לצחוק :

    פנחסולוגית,ברור לי ואני מאמינה שגם בצד השני יש אנשים שרק רוצים לחיות בשלום איתנו.אבל קשרים בין תרבויות לא נבנים רק בין אינדבידואלים.ומה שקורה בשטח זה שמוכח לנו בדם כל פעם שיש רוב בצד האחר שמעדיף ובוחר לחיות בסבל ועוני ואת המליארדים שהשופך העולם אצלם כבר כמעט 20 שנה להשקיע את בתחמושת במקום בשיקום ובנית מדינה שמטרתה חיים ולא מוות.

  9. מאת בועז :

    תמכתי בהנתתקות ואפילו קיויתי שאחריה הפלסטינ ים ישתמשו בשטח שעזבנו לבנות שכונות מגורים גדולות ולפנות מחנות פליטים ,שיבנו שם אזור תעשיה,בתי חולים ועוד,הרי כסף לא חסר קיבלו מיליארדים מאירופה לשיקום.ומה עשו שם? כלום הכל נשאר חורבן ושטח לתחנות שיגור לטילים.אז עם מי אנחנו מתעסקים שם? פנטים בלי יוזמה.אין להם מספיק שכל כדי להבין בחיים צריך להיתפשר ולא הכל או כלום.

  10. מאת bitch87 :

    למה מגיע לנווו?????הפוסט הזה??? חסרים הפוסטים המצחיקים שלך….ליצנית ערומה זה לא מצחיק
    :)))

  11. מאת tazuta :

    ביצ'ית יקרה….. יש לי דווקא פוסט מפחיד ומזעזע בדרך…. אותך הוא בטח יצחיק :-)
    נ.ב. למה את התחפשת ?

  12. מאת bitch87 :

    יש לי תחפושת שחזקה כל שנה ….וגם השנה הי קצרה הצלחות -אני :)

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות