עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

האלכימיה של האוכל

9 במרץ, 2010 מאת

בימים האחרונים אני שוב נמצא הרבה בדרכים, גומא מאות קילומטרים ביום. ואם כבר מדברים על נסיעות- מי האדיוט ששם כזה שילוט מטומטם במחלף אשדוד החדש? נסעתי דרומה היום ו"הסתבר" לי שבכדי להגיע לאשקלון אני צריך לנחש שהכיוון הוא דווקא צפונה לכיוון תל אביב, בלי שום רמז, אם לסמוך על השילוט. מאד הגיוני.
נסיעות מרובות זה אומר הרבה אוכל רחוב. בתחנות דלק ובדוכנים. זה גם אומר הרבה זמן פנוי למחשבות בטלות שאינן ברומו של עולם. היום מחשבותי נדדו לעולם הג'אנק פוד. בבית ובחוץ.
זה קרה לי יותר מפעם אחת. עמדתי בתור של חומוסיה נחשבת (מאבו חסן ועד אבו עמאר) וקניתי חומוס בקופסא לקחת הביתה.
אין מה לעשות- לאותו החומוס, כשאוכלים אותו בבית, יש טעם אחר לגמרי. פחות טוב מלאכול במקום. בהתחלה הנחתי, שהזמן שחלף מרגע הקניה עד שהגעתי הביתה פגם בטריות (למרות שבד"כ זה לקח פחות מחצי שעה) אבל לא הייתי בטוח. בכל זאת, זה חומוס עבודת יד בלי חומרים משמרים.
אז קניתי, עברתי לצד השני של המדרכה ואכלתי את החומוס.
נאדה. זה לא אותו הטעם.
מסקנה: החומוס טעים יותר כשאוכלים אותו בתוך המסעדה, בצלחת של המסעדה. לא מקופסת פלסטיק.
למה ? לא יודע. כבר אמרו חכמים "אל לנו לחקור במופלא מאיתנו".
לעומת זאת, יש סוגי מזון שהרבה יותר טעימים כשמזמינים ואוכלים אותם בבית. אוכל סיני למשל.
אין כמו נודלס ישר מתוך קופסת הקרטון, שניצלונים ואגרולים מתוך שקית שמנונית. אין לי מושג למה ואיך הם מצליחים להישאר פריכים אבל זו עובדה. אותו האוכל בדיוק בצלחת של אותה המסעדה מאבד הרבה מהקסם. גם מבחינת הטעם וגם מבחינת החויה.
פיצה היא מזון סובלני מאד. הוא נפלא בדלפק הפיצריה ונפלא באותה מידה כשהשליח נוקש בדלתי.
באגט עוף מוקפץ אפשר לאכול רק בטייק אווי. משהו בזמן שחולף מסיום ההכנה ועד שהוא מגיע אלי משביח את טעמו. אולי הבשר ממשיך להתבשל עוד קצת, אולי הרטבים ועסיס הבשר נספגים בבאגט בדרך.
יש סוגי אוכל שאסור להזמין בטייק אווי. פלאפל ושווארמה למשל. לא משנה עד כמה איכותיים הם, חייבים לאכול אותם בדוכן עצמו. אפילו אם נזוז עשרה מטר מהדוכן הם כבר יהפכו לרכיכה חסרת טעם. משהו כנראה באנרגיות של היקום. עם סביח אין בעיה. הוא טעים גם כשהוא קר.
המבורגר הוא מזון מתעתע ותלוי בתוספת. הבורגר כשלעצמו מגיע מצויין ואכיל גם כשהוא פושר. הבעיה היא אם מזמינים לצידו צ'יפס, שאז גדולים הסיכויים לקבל סמרטוטי תפוח אדמה שוחים בשמן. מטמורפוזה. הצ'יפס שיצא מהשמן זקוף, יציב וחייכן, נכנס לשקית ומזדקן תוך 10 שניות.
על סושי אני בכלל לא רוצה לחשוב. אני לא סובל סושי. וניסיתי המון פעמים במשך לא מעט שנים. לא התיאשתי. חשבתי שזה טעם נרכש, כמו אספרסו, כמו ואגינה, כמו גבינת רוקפור. אבל לא הולך. לא טעים לי. במקרה שלי מעניין אם עושים משלוחי סושי לגיהנום. בטח כבר מישהו יכניס את זה לתפריט שלי.

נושאים: חברה וסביבה | 9 תגובות »

9 תגובות

  1. מאת שושו :

    גם אני לא אוהבת סושי.
    הכי כייף זה להזמין פיצה,אין כמו פיצה עם תוספות.

  2. מאת חלי :

    סינית בחורף הביתה זה מה שאני אוהבת,מרק תירס, יאממממי!!!!!

  3. מאת bitch87 :

    עושים משלוחי סושי לגיהנום.אני הראשונה שבדקתי את הנושא

  4. מאת ראסטה :

    אתה מתישהו תספר לנו במה אתה עובד?

    לא יודע אם הדפקט אצלי ,אבל קרו כמה פעמים שאני פוגש מישהו בעל מקצוע (עו"דים וכאלה) וחושב איזה משעשע אם זה יהיה אתה

  5. מאת tazuta :

    ביצ'ית… ברורררר!! עושים משלוחים במיוחד ליקירות הגיהנום….

  6. מאת tazuta :

    ראסטה, סיטואציות כאלו קורות גם לי. לפני איזה חודשיים אני מסתובב אצל לקוח ורואה על המסך באחד המחשבים בעמדת עבודה באופן ספייס את הבלוג שלי…
    אני עוסק בתחום טכנולוגיות המידע. החברה שלי מפתחת פתרונות מורכבים. לא ארחיב יותר מדי כי אני דמות ידועה ודומיננטית בשוק הזה, מה עוד שבמשך שנים רבות לימדתי דורות של סטודנטים בתחום זה באקדמיה (מתוך היותנו מובילי שוק- אני לא מרצה לפרנסתי…). המווווון אנשים מכירים אותי, אבל לא כטזוטה…

  7. מאת יעל :

    חחחח טזוטה אם היית מסתובב אצלנו היית מתבלבל כי רק במחלקה שלי אנחנוט 5 קוראים קבועים

  8. מאת ראסטה :

    בכבוד (-:

    אז תן לי לנצל"ש באופן חסר בושה את היותך מאסטרו בתעשיה- אם אתה יודע שמחפשים סיס אדמין מתחיל++ ללינוקס , im your man

  9. מאת tazuta :

    ראסטה – אם אשמע משהו רלבנטי אשמח להודיעך :-)

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות