נטורופתיה

עקרונית אני אוהב כל מה שמתחיל ב"נטורו". לא, לא בגלל איזה חיבור שלי לטבע, אלא בגלל שזה עושה לי אסוציאציה לנטוריזם, חופש, נודיזם, נשים עסיסיות מטופפות בטבע , נותנות דרור לחמוקיהן באור השמש……….אחחח…..תרגיע טזוטה! יש לך פוסט לכתוב.
אז איפה היינו ? אה, נזכרתי.
אני הרי לא ניזון ממזון שנחשב אהוד במיוחד על שוחרי הבריאות. התפריט שלי כולל הרבה בשר, הרבה פחמימות וכמעט אפס ירקות ופירות. לשמחתי ירשתי גנטיקה טובה, אז אני לא שמן ואפילו הכולסטרול סביר, אבל החטובה שיכנעה אותי להתחיל לטפל אצל נטורופתית. הגיע הזמן לדבריה, שאטפל בעצמי בצורה יותר טבעית.
נטורופתית לדעתי זה הכלאה בין דיאטנית למדריכה אירובית עם קורטוב של שאנטי.
אז הלכתי.
נאמן לגישתי הסקפטית, אני הרי יודע שהמטפלים, כל מטפלים, צריכים לבצע אצלך שינוי. אז קודם כל הם מתחקרים אותך על הרגלי המזון שלך למשל, ולאחר שהם שומעים מה אתה אוכל, הם מייד מכריזים שאתה לא אוכל נכון ובונים לך תפריט שמבוסס בדיוק על כל הדברים שאתה לא אוכל. לעובדה שאתה לא אוכל את אותם דברים בגלל שאתה שונא אותם, אין שום משמעות בעיניהם.
אבל ככה הם גורמים לך להרגיש שמשהו משתנה. חכם, לא?….
האמת שכשישבתי מול הנטורופתית בתחקיר, נורא התחשק לי לטמטם אותה. מה כבר יכול להיות אם אשקר לה שהתפריט היומי שלי מורכב ממיצי ירקות לארוחת בוקר, סלט קינואה לארוחת עשר, לחם דגנים עם עם ממרח דבש טבעי לצהריים ועוד מזונות "בריאים" כאלה.
הרי היא תשתגע…….מה היא כבר תשנה בתפריט כל כך בריא ?
היא הרי חייבת לשנות משהו. אז מה תעשה ? תמליץ לי על טוסט נקניק לארוחת בוקר, לאפה שווארמה בצהריים ואנטריקוט עם כבד אווז לארוחת ערב?
אבל אני כידוע צדיק, והחלטתי לספר לה את האמת. כמובן שקרה מה שחשבתי.
כל המאכלים הטעימים שלי סולקו מהתפריט בבושת פנים.
במקומם קיבלתי תפריט חדש של מזונות רעים ומדכאים וביניהם דייסת שיבולת שועל הידועה לשימצה. מי החולה נפש שראה את הדבר הזה גודל בשדה והחליט לעשות ממנו אוכל ? יש לחרא הזה מירקם של דבק פלסטי וטעם של נסורת. לא משנה מה מוסיפים לזה, סוכר, מלח, דבש, גרוגרת של תרנגול הודו – הטעם נשאר רע.
אבל בדרך היתה הפתעה. הנטורופטית אמרה בתקווה "אתה שונא ירקות, אז אתה בטח לא אוכל גזר".
חחחחחחחחחח טעות !!! סוף סוך יכולתי להזדקף בגאווה בכורסא.
אני מת על גזר. לא על הירק כמובן, אלא על מיץ גזר. כל אחד והסטיה שלו.
הבעיה היא שאני לא שותה הרבה ממנו כי הכנתו היא סיוט. צריך מסחטה מיוחדת, זה עושה רעש ולכלוך ובלגאן שלם.
אבל למען הבריאות ……..
אז מיץ גזר הוכנס לתפריט. סוף סוף משהו בריא שאני יכול לחיות איתו. קניתי ערימת שקיות של גזר בסופר וניגשתי למלאכה.
השלב הראשון היה למצוא את מסחטת המיצים הקשים במחסן. מסחטה כזו היא מסוג המכונות שקונים, משתמשים בהן פעם אחת, נחשפים בדרך הקשה לאמת המרה שזה מסורבל, מלכלך וממש לא פשוט כמו שזה נראה בערוץ הקניות וקוברים אותה במחסן, כמה שיותר גבוה וכמה שיותר רחוק.
מסחטה יש. עכשיו צריך לשטוף את הגזר.
לידיעת שוטפי הירקות- מלאכה ביזארית משהו. ניסיתם פעם לשטוף גזר ? זה מרגיש כמו לאונן, אבל לא עם הזין שלך.
אבל זה לא נגמר בזה. מסחטת מיצים קשים היא מכונה מפונקת. דחפתי גזר שלם פנימה והמכונה פרצה בצווחות אימה כמו אומרת "תוציא ממני את הדבר הארוך והקשה הזה !!!!" מסתבר שצריך לחתוך את הגזר לרצועות דקות יחסית כי אחרת הוד מעלתה לא מוכנה לסחוט.
אז אני עומד ודוחף רצועות גזר למכונה והמציאות האכזרית לגבי היחס הכמותי בין גזר לבין המיץ שלו מתגלה.
אני קורא לזה האנומליה של הגזר. בהערכה גסה – על כל 45 קילו גזר יוצא בערך חצי כוס מיץ ו 62 קילו פסולת. מוזר אבל אמיתי.
אני חושב שעמדתי ליד המכונה איזה שלושת רבע שעה והצלחתי לחלץ שתי כוסות מיץ. תחושות סיפוק ואושר מילאו אותי, עד הרגע שבו פתחתי את המכונה וגיליתי כמה חלקים יש לה, ושאת כולם צריך לנקות אחד אחד כי הגזר המרוסק הארור נכנס לכל חריץ וחריר.
מה שגרם לי לבלות עוד שעה וחצי ליד הכיור, מברשת ביד אחת וקיסם דקיק ביד השניה. מה אגיד לכם. המיץ הכי כפוי טובה בעולם.
מובס ומותש צנחתי על הכורסא מול הטלויזיה עם כוס ענקית של ליטר בידי. בירה כמובן.