פישפשים, ויברטורים ושווארמה

מסורת טיולי השווקים של ימי שישי הביאה אותנו אתמול לשוק הפשפשים ביפו.
אני מת על שוק הפשפשים. טיול בשוק הוא כמו מסע במכונת זמן שנמשך לאורך דורות. כשאני מסתובב בין הסמטאות, בדוכנים ובין המחצלות והשמיכות עליהם פזור הזבל הנפלא הזה, אני נפעם לגלות מכשירים ומוצרים שכבר מזמן מצאו את דרכם לפח הזבל ההיסטורי.
פה אני רואה מקרנת סרטים 8 מ"מ , שם אני מבחין במיקסר מתכת משנות החמישים, מצלמות פילם ישנות, מכשירי וידאו "בטא" (מישהו זוכר ? ….) מקרן שקופיות, ספרים ואלבומים עתיקים וחדשים גם יחד.
לעיתים אני נתקל באוספים שלמים של בובות, קלפי משחק, מחזיקי מפתחות ומה לא.
חיים שלמים של משפחות פרושות על המדרכה. מכשיר רדיו ישן, לצד מזלגות וכפות, ואלבום תמונות אישי. אני מדפדף בו, רואה תמונות של משפחה מחייכת. אבא, אמא, ילדים. בשחור לבן דהוי וצהבהב.
איפה הם היום ? מן הסתם כבר בעולם הבא, והנינים או הנכדים שפינו את הבית של סבתא רבא עשו זאת בחופזה, והעיפו הכל החוצה בלי סלקציה, העיקר לפנות את הדירה ולהשכיר אותה כמה שיותר מהר…
וככה מסתיימים חייהם של האנשים. הספרים שאהבו, התקליטים שליקטו בעמל רב, חפצי הנוי שהביאו ממסעות בעולם. התמונות האישיות היקרות והאינטימיות כל כך, מספרות סיפור חיים שנמחק. והכל מונח בחוצות, גלוי ,חשוף. עובר לסוחר. ניגוד מקפיא בין עולם סגור ומוגן של משפחה , לציבוריות הבוטה, הכמעט פורנוגרפית של דוכני הרחוב.
והנה ,אני נתקל בדוכן פרוש על האספלט ויש בו ערבוביה חיננית של חלקי מחשב, דיסקים לצריבה, וגם ערימה של ויברטורים. אין לי מושג מי תרצה לרכוש ויברטור משומש שרק השד יודע באיזה נקבים ביקר….
הייתי חייב לשלוף את הנייד ולצלם עבורכם:

ויברטורים בשוק הפשפשים

יש פינות בשוק הזה שאני קורא להן "מועדון הלבבות הבודדים" של שוק הפשפשים.
כאן אפשר למצוא שפורפרות בלי טלפון, שנאים בלי מכשיר, שלט רחוק בלי טלויזיה, מחוגים בלי שעון וכריכות ספרים בלי דפים.
לידם יש את דוכני הסלולר עם המכשירים שאך לפני שלוש שנים היו הגאדג'ט הכי נחשק ועכשיו הם מונחים עלובים, כה מיושנים ופאתטיים. תקועים במנהרת הזמן בנקודת הביניים האיומה שבה הם עדיין לא עתיקים מספיק בשביל להיחשב לקלאסיקה, אבל כבר לא חדשים בכדי שמישהו יחשוק בהם.

את הסיבוב בשוק סיימנו אצל ד"ר שקשוקה ליד השעון.
לד"ר שקשוקה ,למי שלא קרא כתבות אוכל בזמן האחרון, יש בייבי חדש במסעדה.
הוא שיחזר את השווארמה הטורקית המקורית שהיו מכינים במסעדה של הוריו לפני למעלה מ 40 שנה. הוא הצליח לאתר את אמן השווארמה הטורקי הזקן שעבד עם הוריו, והאיש היקר הזה עומד בדוכן וחותך לך פרוסות דקיקות של שווארמה אלוהית, עסיסית וטעימה יותר מכל שווארמה אחרת שאכלתי בימי חיי, ואני כידוע פריק שווארמות פנאטי שזלל בכל דוכן נחשב ממטולה ועד אילת…
אין לצד השווארמה שום סלט, צ'יפס או חמוצים. יש רק טחינה טובה, קצת חריף וזהו.
הבעיה אצל הדוקטור זה שהוא פותח את דוכן השווארמה רק אחת לשבוע, ביום שישי בלבד. בעיה קשה למכורים כמוני. ותבינו שאת השווארמה טרפתי בשעה 10:40 בבוקר….