עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

ונעבור לפרסומות

7 ביולי, 2009 מאת

טלויזה מסחרית אינה יכולה להתקיים ללא פרסומות. ניתן לומר שלוח התוכניות הוא רק אמצעי למלא את הזמן בין הפרסומות, וזה בסדר. טלויזיה מסחרית היא לא ארגון חסד. זה עסק כלכלי שצריך להרוויח כסף ולפרנס את בעליו ועובדיו. מי שרוצה לראות טלויזיה נטולת פרסומות שילך לערוץ הציבורי.

בערוצים המסחריים שלנו (ערוץ 2 וערוץ 10) מקבצי הפרסומות אורכים לרוב 8 דקות תמימות.
תאמינו לי. מדדתי.
8 הדקות של הפסקת הפרסומות הללו מורכבות מ 6 דקות מקבץ פרסומות ממש ומ 2 דקות של פרומואים ופרסומות מוסוות ("חסות"). חלקם לפני המקבץ וחלקם אחריו.
עזבו מה מותר ואסור מבחינת תנאי הזכיון והאם חורגים ממנו. זה לא הנושא שלי. בואו נדבר מעשית.
תעשיית סרטוני הפרסום היא תעשיה שמפרנסת המון בעלי מקצוע. תסריטאים, צלמים, במאים, מפיקים, אנשי סאונד, צלמים, שחקנים, סוכנויות ניצבים, מלהקים, מוסיקאים, קייטרינג, חשמלאים, עורכים, אולפנים ועוד ועוד ועוד…
האנשים היצירתיים הללו מקפידים על כל פרט בסירטון. על הלוקיישן הנכון, תפאורה, תאורה, פסקול, קריינות. משקיעים אנרגיה, מקצוענות ואהבה בכל פריים שמצולם. הכל מוקפד.
חלק לא מבוטל מסרטוני הפרסומת הם יצירות אמנות קולנועיות קטנות.

וכל זה בשביל מי ? מי רואה את זה ?

אקח לדוגמא אצלנו בבית. אתם יודעים מה אנחנו מספיקים לעשות בהפסקת פרסומת ?

8 דקות = הכנת ארוחת ערב מהירה.
8 דקות = מקלחת טובה.
8 דקות = השקיה ידנית של הגינה.
8 דקות = הכנת קפה, כולל הרתחת המים, פריסת עוגה, ושטיפת הכלים מהסבב הקודם.
8 דקות = זיון חפוז על הכורסא
8 דקות = החזרת טלפונים של "לצאת ידי חובה"
8 דקות = צפיה בשליש פרק מאחד הסיטקומים המוקלטים ביס מקס.

וזה בלי להזכיר את כל הצופים שאיך שיוצאים לפרסומות ישר מזפזפים לערוץ אחר.

אז אני שואל את עצמי. מי יושב , או מסוגל לשבת מול הטלויזיה במהלך אותן 8 דקות, מקשיב וצופה בעניין רב בכל הפרסומות ????
האם באמת קיים בן אנוש שאיך שיוצאים לפרסומות נצמד למסך ?
איזה אחוז אמיתי באוכלוסיה באמת נחשף למסרים ? הרי כל מספרי הרייטינג המופלצים לא באמת משקפים מי נשאר לצפות בפרסומות. רק את מי שהממיר שלו פתוח על הערוץ.
לדעתי זה טמטום מעיק לצאת כל 15 דקות ל 8 דקות פרסומות. עדיף לצאת כל 4 דקות למשך דקה אחת. יותר אפקטיבי, פחות צופים בורחים.
יש לי לפעמים הרגשה שהיחידים שצופים הם החברות המפרסמות, וכמובן יוצרי הסירטונים…
איזה מבאס ליוצר שטרח, לדעת שפרי יצירתו ועבודתו הם סה"כ טריגר למרבית קהל היעד לקום ולעשות משהו אחר ברגע שזה מתחיל….

נושאים: חברה וסביבה | 7 תגובות »

7 תגובות

  1. מאת מרגרט :

    עולם הפרסום הוא מעגל סגור של ברנז'ה שפועלת בתוך עצמה,ליפעמים נראה שהם עושים סרטונים בשביל עצמם

  2. מאת עקיבא :

    מי רואה? אף אחד לא רואה,כולם קמים לסידורים,שירותים ועוד,משאירים את הטלויזיה לצרוח
    כשצרחות נגמרות אתה מבין שנגמרו פרסומות חחחחחחח

  3. מאת ברווזון :

    חבל על הכסף שלהם
    תסתכלו בערוצים זרים,יש פרסומות קצרות ולא ברצף,וככה אין לצופה סיבה לקום,פה עיניים גדולות אז אף אחד לא נשאר 8 דקות ומפסידים מזה

  4. מאת אפיפיורית :

    דוקא הכי מענג זה לראות את הרעיון שלך על המסך.
    התהליך הכי כיף.
    זה הסיפוק.

  5. מאת tazuta :

    זה בוודאי כיף ליוצר.
    הענין הוא שאמנים זקוקים לקהל שיחשף ליצירתם. אמן בלי קהל הוא אדם מתוסכל. ואם הקהל שלך יוצא להשתין בדיוק כשהיצירה שלך מתחילה………..מבאס…

  6. מאת אפיפיורית :

    יותר מעניין בקטע של פרסומות זה טכניקת subliminal message
    שהללומשתמשים.
    מעניין מה תוכןשל המסרים הסמויים:

    "ציית"

  7. מאת tazuta :

    אפיפיורית, את מביאה לי רעיונות…אולי אשתמש בטכניקה הזו בפוסטים שלי ……. ;-)

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות