רואה אותה. רואה אותי.

בכל פעם שאני מסתכל על זוגתי החטובה אני רואה בה משהו מעצמי.
רגע רגע. תרגיעו. זה לא איזה פוסט של השתפכות רומנטית, על כמה שהזוגיות שלנו הפכה אותנו לנשמה אחת וכל הטררם.
זה הרבה יותר מזה.

כשאנחנו הולכים לקניות של ביגוד קז'ואל, בעיקר חולצות טריקו, חווית הקניות המשותפת שלנו פשוטה מאד:
אנחנו מתפצלים. כל אחד לחנות אחרת. החטובה לחנויות הממותגות, אני לחנויות של ביגוד על המשקל.
אני ניגש למדפים של חולצות יפות ב 10 ש"ח ליחידה. תוך 3 דקות ו 27 שניות מעמיס 30 חולצות בצבעים שונים וגזרות שונות וקדימה לקופה.
יוצא החוצה עמוס שקיות, מתיישב על ספסל בקניון ומחכה לה. זה מסדר אותי עד השנה הבאה.
2 דקות ו 14 שניות מאוחר יותר החטובה מגיחה מאחת החנויות, בידיים ריקות, ומתפרצת: "אין כלום, אין כלום. עברתי שש חנויות בקניון המזורגג הזה ואין כלום !!!…..מה בסך הכל רציתי ? כמה חולצות ליום יום ???!! "
בימים שיש לה מצב רוח טוב היא מוסיפה : "עד שסוף סוף אני הולכת לקנות משהו בשביל עצמי….." ונאנחת בסאונד פולני למהדרין.
אני כמובן מספר לה על המבחר הגדול בחנות שקניתי בה ומציע לה להכנס ולבחור לעצמה חולצות, אבל היא אומרת בזלזול : "נראה לך ? הזבל הזה ?" וממלמלת משהו לא ברור שהמילים היחידות שאני קולט ממנו זה "אימבציל", "חוסר טעם" ו "דפוק".

ויהי ערב ויהי בוקר, חולפים חודשיים, ואני שם לב לעובדה מדאיגה. אין לי מה ללבוש. אני ממחזר את אותן ארבע חולצות וזהו. כמות חולצות הטריקו במדף שלי בארון מתאדה לאט לאט, וכמות החולצות בצד של החטובה תופחת כמו על שמרים.
בה בעת, כשאני מסתכל מידי יום על החטובה ומפרגן לטעמה המשובח והתאמת הצבעים, אני מרגיש כאילו שאני מסתכל על עצמי.
אאוריקה !!! היא לובשת את החולצות שלי ! היא פשוט השתלטה עליהן באלגנטיות …….