עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

המשל והנמשל – סיפורו של ישראל התמים

4 ביוני, 2008 מאת

מעשה בישראל מדינה, איש קשה יום, העמל מזריחה ועד שקיעה לפרנסת משפחתו.
ישר ותמים הוא ישראל,  מסור בכל ליבו ליהודית רעייתו ולשלושת ילדיו- כנרת, גולן ויהודה.
מאז בגרו מעט הילדים , חזרה יהודית למעגל העבודה במשרה חלקית העוזרת למשפחה להתקיים בדוחק אך בכבוד.
יהודה הבכור, החכם והמוצלח , תקוות המשפחה, עזב את הבית לפני כעשור וחי בניו יורק. שם הוא עושה עסקים.
בבית המשפחה , שיכון קטן וצנוע, בשכונה מנומנמת בפאתי העיר מתגוררים ישראל ויהודית עם שני ילדיהם הקטנים.
מאז עזב לאמריקה, בא יהודה לבקר את הוריו רק פעמיים. העסקים, הוא אומר, גוזלים ממנו את כל זמנו.
יהודה בונה אמפריה כלכלית. הוא מושא חלומם של הוריו ותקוותם לעתיד טוב יותר.
הוריו המעריצים מסייעים לו ככל שידם משגת. הם החליטו, כשעזב את הארץ, לצמצם את הוצאות המחיה ככל שרק ניתן, ומידי חודש לשלוח ליהודה כמה שיותר כסף, על מנת שיוכל להשקיע אותו בתבונה בעסקים.
ההשקעה ביהודה היא עתיד המשפחה, חוזרים ואומרים ההורים הגאים ועליה הם שמים את כל יהבם. התשואה שיקבלו עליה תבטיח את עתיד ילדיהם הקטנים, ואת איכות חייהם בזקנתם.

ההחלטה להעביר ליהודה חלק ניכר מהכנסתם החודשית פגעה קשות באיכות החיים של המשפחה. הם מעולם לא החליפו או שיפצו את ביתם, אפילו כסף לצבוע את הקירות אין. הילדים הקטנים לובשים בגדים משומשים, המגיעים מתרומות.
אין כסף להשקיע בחוגי העשרה, או לקנות ספרים להרחבת דעתם של הילדים.
אין בבית מחשב ואין תקציב לאינטרנט. הטלויזיה הישנה מחוברת לאנטנה מרכזית וקולטת בקושי שני ערוצים.
הסיטואציה מכאיבה מאד לישראל וליהודית. הם רואים בעיניים כלות את ילדיהם משתרכים בשולי המעמד החברתי, ומקנאים בילדי השכנים הנהנים מחוגי העשרה, מורים פרטיים ובגדים חדשים.
ישראל מזיל דמעה בחשאי, כאשר הוא רואה את ילדיו מתפתלים להשיג ספר או לבקש טובה מחבר שידפיס עבורם חומר מהאינטרנט לשיעורי הבית.
הוא ויהודית כבר מזמן ויתרו על מנעמי החיים. ישראל הפחית על דעת עצמו את מינון התרופות ללחץ דם שהוא לוקח כיוון שאין ידו משגת לקנות את הכמות המלאה מידי חודש. על נופש או מסעדה הם לא מעזים לחלום.
למזלם, ילדיהם ניחנו בחוכמה ואורך רוח המאפשרים לדחות סיפוקים ולהבין כי הקורבן בהווה ישפר את חיי כולם בעתיד.

הם מתנחמים בשיחות הטלפון השבועיות עם יהודה בניו יורק. ההצלחה, הוא אומר, כבר מעבר לפינה. הוא צבר רכוש ונדל"ן רב, אולם אינו יכול עדיין להנות מפירותיהם כיוון שהרכוש משועבד וממונף לטובת הרחבת העסקים.
כסף מזומן עדיין לא זורם – אבל כולם יודעים שזו תעודת הביטוח המשפחתית ובבוא יום פקודה הוא יזרום. אפשר להמשיך ולהתאפק. יש בטוחה אולטימטיבית בדמות נכסים.

בחודש נובמבר גברו הגעגועים על ישראל. הוא היה כמה לפגוש את בנו בכורו שלא ראה כבר שנים.
את עינו צדה מודעת פרסום של אל-על. טיסה לניו יורק הלוך וחזור בסכום נמוך במיוחד. מבצע נדיר.
ישראל ויהודית עשו חשבון. עם הלוואה קטנה שיצליחו לגרד מהבנק, ישראל יוכל לטוס ולהפתיע את בנו. לחבק אותו ולהתגאות בהצלחתו.
הם החליטו שישראל יטוס לבדו. בלי להודיע ליהודה דבר. את הכתובת יש לו. הוא פשוט יגיע, ידפוק על דלתו של יהודה ויבלה עימו מספר ימים עד לטיסה חזרה.

גלגלי המטוס נשקו למסלול הנחיתה. ישראל הנרגש, שעזב את הארץ לראשונה בחייו חש את פעימות ליבו מתגברות.
נהג המונית הפקיסטני השליך בזריזות את המזוודה לתא המטען, והחל לנסוע לכתובת הרשומה על דף הנייר שישראל נתן לו.
בדרך חלפו בכבישים רחבים ועמוסי תנועה, וישראל החל לדמיין את המפגש עם בנו, את הבית רחב הידיים בו ישהה במחיצתו ואף את המטעמים שיעלו על השולחן.
החשש שמא הגיע לכתובת השגויה התגנב לליבו ברגע שהנהג עצר והודיע שהגיע ליעד.
ישראל הסתכל סביבו בחשש. הבנינים המוזנחים והכעורים שהקיפו אותו לא דמו במאום למה שיהודה סיפר ותיאר.
נערים לטיניים לבושים בגדים בלויים פטפטו בספרדית וסבבו סביב המונית , אחרים בעטו בכדור מסמורטט על מגרש מאולתר בחצר אחד הבתים.
ערימת אשפה בערה ליד הכניסה לבניין והפיצה ריח רע ועשן מדכא.
לאן שלא הביט ראה בטון אפור ואנשים כבויי עיניים.
אבל הכתובת על שלט הבניין תאמה במדוייק את הכתובת בפתק.
ישראל ההמום גרר את רגליו לכניסה לבניין. הוא חיפש את דירה מספר 3 , שהיתה בקצה גרם המדרגות.
כשעמד מול הדלת חיפש פעמון ולא מצא. ביד מהססת הקיש על הדלת. לא היתה תגובה.
כשהקיש חזק יותר שמע רעש של כסא נגרר וצעדים.
הדלת נפתחה ומולו עמד יהודה. בתחתוני בוקסר וגופיה. פרוע שיער ופניו עטויות זיפים.
ההלם על פני האב והבן היה נורא. הם הביטו זה בזה, ופרצו כאחד בבכי מר וקורע לב.
ישראל נכנס לדירה העלובה, עמד לרגע ואז שאל. "מה עשית עם כל הכסף ששלחנו לך?"

"לא יודע אבא" לחש יהודה מבוייש "הוא פשוט נזל לי בין האצבעות. לא ידעתי לשלוט בתקציב שלי, לא ידעתי לנהל את החיים. הכל הלך אבא. אין לי כסף אפילו לכרטיס טיסה חזרה".

ישראל הבין שחרב עליו עולמו. מה יאמר למשפחתו בארץ? כיצד יצדיק את כל מה שחסכו מעצמם ומילדיהם כל כך הרבה שנים? כיצד יפצה את ילדיו על העתיד העצוב שצפוי להם, בהיעדר יכולת לממן השכלה או בית?

סיפור עצוב. דמיוני?  כמה חבל שזה מה שקרה לנו ברמה הלאומית.

במלחמת לבנון השניה, חשתי כמו ישראל מדינה, גיבור הסיפור שלי.
במשך שנים, המדינה שלנו מתכננת את כל עולמנו על פי צרכי "הבטחון". וזה בסדר גמור. אין לי בעיה עם זה. בלי בטחון אין קיום ואין חיים.
ה"בטחון" דוחה הכל. החל מהשקעות בתשתית וכלה בסדרי עדיפות לאומיים בכל תחום של חיינו.
 אין כסף ויכולת להשקיע בחינוך ? מערכת החינוך שואבת רק מורים בינוניים שמוכנים להשתכר שכר מינימום? מערכת ההשכלה הגבוהה מתמוטטת? אין ברירה. צריך להשקיע בביטחון. אז מה אם גדל פה דור של טיפשים.
 שכר לימוד אסטרונומי באוניברסיטה? בוודאי. מה, אנחנו דנמרק? מי שרוצה ללמוד שישלם.
 זקנים מתים מקור בחורף או מחוסר יכולת לממן תרופות? אין דבר. הם היו מתים ממילא. העיקר שקנינו עוד 20 מטוסים שיכולים להגיע עד קצה העולם.
 סל התרופות מוגבל? חוק הבריאות הממלכתי לא מספק? חולי סרטן משוועים להכנסת תרופות לסל? עזבו אותם. עדיף לרכוש עוד 500 טנקים.
 אין תשתית תחבורה נורמלית? בכבישים אין גדרות הפרדה ואין תאורה בלילה? אין מערכת רכבות? הפריפריה מנותקת מהמרכז? אין כבישי רוחב, מי צריך את זה בכלל? אז מה אם אנשים נהרגים בתאונות דרכים. הבה נבנה עוד בסיסי צבא.
 אין מקומות פנויים בבתי חולים גריאטריים? חסרים מוסדות שיקומיים?  אין מספיק בתי חולים בכלל? רופאים מתמחים מקבלים שכר מינימום? לא צריך יותר מזה. אנחנו מדינה בסכנת קיום. אם לא נרכוש עוד צוללות חמקניות לא נשרוד.
 אין הכשרה טכנולוגית מספיקה? אין מספיק מכוני מחקר? עזבו. יש לנו יותר מידי אנשים משכילים גם ככה.
 אין הכרה בהוצאות טיפול בילדים לנשים עובדות? הביטוח הלאומי לא משלם די לנכים ומוגבלים , אשר צריכים לשבות כדי לקבל מינימום של זכויות?
 מוסדות למפגרים ומוגבלים נסגרים מידי יום כי אין תקציב? מעונות לנשים במצוקה פושטים יד?
 תנועות נוער לא מצליחות להתקיים? מועדוני נוער פועלים כמו במדינת עולם שלישי?
 המשטרה לא מצליחה לשלוט באלימות הגואה ובפשע כי אין מספיק תקציב לשוטרים וניידות? הפושעים צוחקים ברחובות? הפכנו לגן עדן לעבריינים?
 בתי המשפט קורסים מעומס תיקים ומחסור בשופטים?
 השקעה בתרבות? הצחקתם אותי. מי צריך רקדני בלט ונגנים תזמורת, כשאפשר בכסף הזה לפתח רובוט מיוחד שנראה כמו עכברוש, ויודע לזהות ערבי רע ממרחק של 5 קילומטר, להגיע אליו ולעשות נו נו נו?

אבל מה, תראו איזה צבא היי טק יש לנו !   הללויה !
מה אני מבלבל עכשיו עם אנשים רעבים שנזקקים לסיוע של עמותות, המספקות להם אוכל ושמיכות. מי רואה אותם בכלל? את הכסף הזה צריך כדי לשגר עוד לווין לחלל. משם היאוש נעשה יותר נוח…

ולמה אנחנו משקיעים את כל הכסף בצבא ובמערכות הבטחון תשאלו?
כדי להגן עליכם אזרחים יקרים. כדי שתוכלו לחיות לבטח במדינה בלי שאף אחד יאיים עליכם, יבצע פיגועים,  או ירה עליכם טילים כשמתחשק לו. כך תוכלו להסתובב בביטחה בכל מקום ואתר בארצנו היפה, מבלי לחשוש שמישהו ירה מנשק קל לתוך הבית שלכם (הלו? שכונת גילה שומעת?) , ישליך אבנים בצירי תנועה ראשיים או סתם יפוצץ את עצמו בבית הקפה השכונתי.

ויש לנו את כל האמצעים ואת כל הכח למנוע את זה. על זה אתם משלמים. לכן אזרחים יקרים, אנחנו מוותרים על כל כך הרבה. בנפשנו הדבר !
מה, זה לא שווה את זה? זה לא קורה? אנחנו לא מספקים את הסחורה?

זהו. שלא.

באה מלחמת לבנון השניה, וחשפה את ערוותנו ברבים.
פתאום שאלתי את עצמי לאן לעזאזל הלך הכסף? אם אינני טועה, רבע מתקציב המדינה לפחות הולך על בטחון וזה נמשך עשרות שנים.
מה עשו איתו? הרי כל השנים אנחנו משלמים את הפרמיה לביטוח החיים הטוב ביותר שכסף יכול לקנות.
ובבוא יום הפקודה – חברת הביטוח פשטה את הרגל.
המדינה גררה רגליים והתבזתה, עם כל הטכנולוגיה, עם כל ההשקעה, מול ארגון קטן שקירקס אותנו. עשה לנו בית ספר.
עזבו אותי ממליון הסברים מלומדים למה נכשלנו ומוועדות חקירה. אני מדבר על מבחן התוצאה ובמבחן הזה נכשלנו.
אז אולי נסחפנו קצת? אולי חוק התפוקה השולית הפוחתת פועל גם כאן?
אולי פחות זה יותר?  אולי אנחנו שופכים יותר מידי כסף על חשבון דברים חשובים יותר שלא לצורך?

אני רוצה לעדכן את הפרמיה. אם זו תעודת הביטוח שלי אני רוצה להתאים את התשלום לכיסוי שאני מקבל.

מסתבר שסדר העדיפות הזה, של "הבטחון דוחה הכל" נכשל כשלון חרוץ.
אולי צריך לשנות את החשיבה?

נושאים: המדינה | תגובה אחת »

תגובה אחת

  1. מאת עקיבא :

    טזוטא יקר.זכרתי משהו שכתבת לפני המון זמן וזה עלה לי בגלל מחדל השרפה בכרמל.כל הסופ שבוע לא זכרתי אם זה אתה כתבת או שקראתי במקום אחר.הפכתי את הבלוג כל השבת ומצאתי ים חומר ישן שלא קראתי!!!איזה כיף.ואז מצאתי את הפוסט הזה הויתרגשתי.כל מילה נכונה להיום וגם למצב הנוכחי.תודה

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות