עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

עיניים גדולות

20 באפריל, 2009 מאת

היינו רעים כמו שרק ילדים יודעים.
קראנו לה "עיניים גדולות". היא היתה זקנה נמוכה, כפופת גב. לבושה שמלה ארוכה ומעליה סוודר. מטפחת גדולה כיסתה את ראשה ונקשרה מתחת לסנטר.
אבל מה שבלט למרחוק היו העיניים שלה. עיניים כחולות גדולות, פקוחות לרווחה באופן לא טבעי.
ההבעה היחידה על פניה היתה של תדהמה קבועה.
היא היתה "שוטה הכפר" בשכונה שלנו. סוג של מכשפה מפחידה. כל הילדים פחדו ממנה. אף אחד מאיתנו לא רצה להיתקל בה לבד. אבל כשהיינו יחד בקבוצה, נהגנו לרוץ אחריה ולצעוק לה "עיניים גדולות!….עיניים גדולות!".
כשהיתה מסתובבת אלינו ומביטה בעיניה הענקיות , נמלטנו בצרחות. היא ליוותה את מנוסתנו במבטה וקיללה בקול מתנגן: "שיצאו לכם העינים…בקרוב עם האופניים"…..
היא היתה ערירית. נהגה לצעוד לבדה ברחובות, הלוך ושוב. בימים ובלילות. חסרת מטרה וחסרת מנוחה.
ביום אחד קרה מקרה. אחותי צעדה באחד השבילים, ולפתע מצאה את עצמה פנים מול פנים עם "עיניים גדולות". הזקנה נעצה בה את מבטה : "למה אתם פוחדים ממני ? " שאלה.  אחותי נמלטה בבעתה.
עשרות שנים חלפו מאז. כשבגרנו, כבר ידענו למה "עיניים גדולות" היתה כה תמהונית. היא היתה ניצולת שואה. את הזוועות שחוותה ואת שראו עיניה, שגרם להן להיות כה פעורות לרווחה, ניתן רק לדמיין. וגם אז אני לא בטוח שנוכל להתקרב בכלל לעוצמת הטראומה.

בכל שנה ביום השואה אני נזכר בה. עבורי, באופן אישי,  יום השואה הופך להיות כואב יותר ככל שאני מתבגר. וכל שנה יותר.  בילדותי יום זה סימל טקסים משעממים ונאומים טרחניים בבית הספר. וזה לא עשה לי כלום מלבד הרצון שיגמר כבר ואוכל להסתלק הביתה.  דווקא כשבגרתי, ואין טקסים, ואין נאומים, ואף אחד לא מכריח אותי ללבוש חולצה לבנה ולעמוד במסדר,  הכאב מכה בי בעוצמה שלא שיערתי. קול דמי אחיי צועקים אלי מן האדמה.

 

נושאים: סיפורים מהחיים | 8 תגובות »

8 תגובות

  1. מאת נירית :

    בוקר טוב טזוטה. ריגשת אותי ואני מוצפת דמעות. מאחורי כל הטראומה הכוללת הזו שנקראת "שואה" מסתתר בסופו של דבר אדם בודד, כמו עיניים גדולות עליה אתה מספר. והסיפור הקטן גדול מהסיפור הגדול. אני מקווה שהסברתי את עצמי כי אני בהתרגשות גדולה.

  2. מאת tazuta :

    היי נירית. אכן, אסון קולקטיבי מדחיק את הפרט. וכל אחד הוא פרט.

  3. מאת ראובן הדייג :

    כל שנה שעוברת יש פחות ופחות ניצולים חיים
    עוד מעטוהכל יהיה רק זכרון בלי עדים חיים

  4. מאת דניאלה :

    מדהים איך שאתה כותב מצד אחד על סוגי ציצים ומשעשע אותי ומידי פעם מוציא פוסט מרגש שגורם לי לבכות
    אתה כמו אוכל סיני -חריף-מתוק-מלוח והכל ביחד

  5. מאת רינת :

    היי טזוטה.
    המשפט האחרון גרם לי לדמעות.
    המבט העצוב של ילדי בן השבע כשהוא שואל אותי למה הם שנאו אותנו ואם הם יהרגו אותנו שוב פשוט גורם לי לקריסת מערכות.

  6. מאת tazuta :

    רינת…והתשובה לשאלתו הכל כך הגיונית של בנך נמצאת בימים ההם בזמן הזה.
    למה הם שנאו אותנו ? אפשר לראות גם היום כמה שונאים אותנו ואיך מנמקים את השנאה הזו. כנראה שהעם היהודי נועד להיות שנוא. ראי נאום אחמדינג'ד בזנבה לפני כמה ימים והתשואות שקיבל מחצי עולם.
    האם הם ינסו להרוג אותנו שוב ? כן. ניסו בעבר, מנסים בהווה וינסו בעתיד.
    האם יצליחו ? האם זה תלוי בנו ? האם נוכל למנוע ? שאלה טובה…

  7. מאת מסוקרנת :

    עם ישראל חי וקיים לנצח.היו הרבה אומות שניסו להכחיד אותנוואותם עמים נעלמו מן העולם לעומת עם ישראל שתמיד יהיה קיים .ולפי הנבואות שכתובות בתנך המוסלמים עוד ישלטו בעולם אך גם הם יעלמו כעמים אחרים ואנו נשאר לנצח ונשלוט בעולם

  8. מאת tazuta :

    ועל זה נאמר: "שבכל דור ודור קמים עלינו…והקב"ה מצילנו מידם".

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות