הוי צרבת שלי

שמישהו יסביר לי את נפלאות הגוף האנושי.
יש לי בגוף קיבה, או קיי ?
עכשיו, התפקיד של הקיבה, הרי בשביל זה אני משלם לה משכורת, זה לעכל את כל המזון שאני דוחס פנימה (משהו סמלי, בערך שני כבשים ושלושה עגלים בחודש) באמצעות קוקטייל רצחני של חומצות שממיס את כל מה שנכנס לשם כולל העצמות מהחמין ומכסה של קופסת טונה שבלעתי שבוע קודם.
אז איך יתכן, שאם אני שותה חצי כוס מיץ תפוזים, או נוגס בעגבניה אחרי השעה שש בערב, עולות להבות אש מתוך הקיבה שלי שגוררות אחריהן צרבת קשה וממושכת.
עזבו אתכם מהסברים רפואיים. הם לא יודעים כלום. שאלתי את הרופא שלי. "הקיבה שלך רגישה לחומציות של התפוז" הוא אומר. מומחה בגאסטרו, עאלק. נרדם בכיתה ד' והתעורר בסטאז'.
כאילו, הקיבה שלי מכילה חומצות אגרסיביות יותר מחומר לניקוי חלודה, שבתוכן משתכשכות בנון שאלנטיות שאריות ארוחת הצהריים שלי באידיליה שלווה כשלפתע ……….קולות פכפוך קלילים ומייד היסטריה ! מיץ התפוזים הגיע !!! אמאלה !!!
איך מיץ תפוזים מעולל לקיבה שלי מה שכל חומצות הגיהנום שמציפות אותה לא עושות ? לא מסתדר לי.
החלטתי לעשות דווקא לגוף שלי. לחנך את הבן זונה לעשות מה שנוח לי ולא לו.
אז אני טוחן פיצות באישון לילה ומקנח בגלונים של מיצי הדר. אני גם מקפיד לשתות מידי ערב כוס תה עם לימון שלם סחוט בפנים. במלחמה כמו במלחמה.
כמובן שזה עולה לי בלילות של חוסר שינה, צרבות היסטריות וגמיעת ליטרים של סודה, שלא לדבר שאני מכרסם במשך כל היום כדורים נגד צרבת כמו אוגר. אבל בסופו של דבר זה יעזור.
אם לא יעזור ותראו שחלף שבוע בלי פוסט חדש שלי תבינו מה קרה…