עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

חוכמת הקלישאה הנדושה

28 ביולי, 2009 מאת

כמנהגי מידי בוקר, בעיניים חצי עצומות אספתי את העיתון ממפתן הדלת. התיישבתי בכורסא ואיך שהבטתי בעמוד הראשון הזדעקה מולי כותרת ראשית ענקית: מגפת שפעת החזירים.  קמתי לחלון והסתכלתי החוצה. לא ראיתי גופות נפוחות מתגלגלות במורד הרחוב, ומשום מה גם צוותי רפואה עם מסכות לא נראו בשטח. רק אתמול בערב ישבתי עם עשרות אנשים וכולם נראו בריאים מתמיד. ייחסתי את זה לשעה המוקדמת.

העיתונים היומיים כבר מזמן אינם רק גורם מדווח ומעדכן אלא כלי תקשורת היסטרי, צהוב וצעקן, מחפש תשומת לב בכל מחיר כמו ילד היפראקטיבי.
כותרות הענק שתופסות חצי מהעמוד הראשי, כבר לא מופיעות רק כשקורה משהו חריג כמו מלחמה או זכיה בגביע העולמי, אלא כמעט כל יום ועל כל שטות. אם זה משפט שחיתות של שר לשעבר, אם זה חשדות במעשה מגונה של דמות ציבורית או סתם איש עסקים שהמציא מדבקת קסמים…
שלא לדבר, שכשמתרחש אסון, על הקלישאות המגעילות שמנסות לסחוט מאיתנו אמפטיה בעוצמה של שואב אבק:
כותרות מעוררות דחיה שמופיעות באדום על עמודים שלמים, כמו :

"הילדה צעקה : אמא אני נשרפת"

"האמא צרחה: הרגו לי את הבן "

"האבא זעק שמע ישראל וצלל את מותו"

"לקחו לי את הבית – צעק המובטל וקפץ מהחלון"

"אמא – ירו באבא !" בכתה הבת

ואם אפשר לצרף תמונה ענקית של אשה בוכיה מניפה ידיה למעלה ביאוש- עוד יותר טוב.
כשצעיר אומלל נופל אל מותו מצוק בדרום אמריקה אתה כבר יכול לדעת שמחר תהיה תמונה מעפנה שלו על רבע עמוד עם הכיתוב "החיוך האחרון", ואם חייל נהרג בתאונה הכותרת תהיה "שבוע לפני השחרור" אלא אם המנוח היה כבר אזרח צעיר שיש לו חברה, אז יש לצפות לכותרת "לוויה במקום חופה".
לא אשכח את תמונות הזוועה הענקיות מתקופת הפיגועים שהוקדשו להם עמודים שלמים בקלוז אפ. אשכרה כמו סרט סנאף.
האם זה ציני ? גרוטסקי ? מה זה משנה. מכירת העיתונים מעל לכל. השימוש הכל כך מוגזם בקלישאות, השפה הנדושה, הנסיון לסחוט דמעות באמצעות בצל שמוחדר לך לעין. בעעעעעעעעעעעעעעע !!!!

כל תאונת דרכים שמעורב בה אוטובוס הופכת ל "אוטובוס הדמים" , וכל אסון שקורה במהלך נופש או טיול הופך ל"טיול המוות". כל זקנה שתשלום הביטוח הלאומי שלה התעכב ביומיים הופכת ל"ניצולת שואה רעבה".
כשהבורסה עולה באחוז וחצי יש כותרות ענק כחולות "חגיגה" וכשהיא יורדת באחוז וחצי יש כותרות אדומות "הקריסה"
מה גם שהעיתונות הפכה מגורם מדווח ,הנותן במה לדעות שונות, לגורם שמנסה לכפות דעה מסוימת, ולפחות לדעתי זהו אינו תפקידה. וכולם חוטאים בזה. להביע דעה – כן. לכפות דעה ? לא.
לכל סקטור יש את העיתון שלו, וכשאתה קורא את כולם באותו יום אתה מבין עד כמה לאותה "אמת" יש פנים כה רבות…הכל בהתאם לנקודת המבט ולפרשנות. אוביקטיביות ? לא בבית ספרנו.
כשאני רואה כותרות זועקות לעולם איני קורא את התוכן. אני מחפש דווקא את העמודים הפנימיים. שם נחבאים הענינים החשובים באמת. יצאתי מהמשחק. לפחות בעיתוני האינטרנט הכותרות בגודל אחיד….אין שם פונט מיוחד וזועק…

אולי אני לא מבין את העורכים. האם הם יודעים מה שאני לא יודע ? שקהל הקוראים כל כך מטומטם, שאם זו לא כותרת צעקנית והיסטרית הוא לא יקנה ?

לא פלא שהפכנו לכל כך קהי חושים, אלימים מחד ואדישים לזולת מאידך. הרי כשכל הזמן הזמן צועקים לך "זאב זאב!" גם כשמדובר בנמלה חביבה, הפרופורציות משתנות. סף הגירוי שלנו עולה, ואנחנו כבר לא מזועזעים כמעט מכלום.

נושאים: חברה וסביבה | 4 תגובות »

4 תגובות

  1. מאת ראסטה :

    אשכרה..
    בגלל זה אני ממעט לקרוא עיתונים
    אני מוצא שזה מאוד מרגיע…

    כמו שהיה אתמול בטלויזיה
    "צריך לחקור איך מפקד הבסיס אישר לראש הממשלה להכנס לבסיס שלו"
    לא עדיף לשים כתובית"אין לנו מה לשדר, במקום זה , תהנו משקופית של כלום ל5 דקות)"

    הם חושבים שאנחנו מפגרים.. ממש ככה

  2. מאת מוקי :

    חזק מאוד מה שאתה כותב,כמו שאומר ראסטה הם באמת חושבים שאנחנו מפגרים,כל העיתונים מיתחרים זה בזה למי יש כותרת יותר צעקנית.יותר גרוע מהטבלואידים של בריטניה,תושב השפיות!!!!

  3. מאת uberking :

    למה לא לפתח עוד הרגל חדש ובמקום לעיין עם פקיחת העיניים על הצהובון…בצהריים?
    זה רק יכול לרומם את האוירה.

  4. מאת אורן :

    בעקבות הכותרות עיתונים בבוקר אחרי הרצח במרכז ההומו לסבי קראתי שוב את הפוסט שלך ומה אגיד כל מילה נכונה\צהוב ומגעיל

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות