וילונות אדומים

הלקוח נראה מוזר כבר בפגישה הראשונה. מבטא זר ולא ברור אפיין את דיבורו. משהו רומני, אולי סלבי. לא הצלחתי לזהות.
ישבנו במשרדו בתל אביב. משרד צנוע. מסביבו חדרונים בהם ישבו אנשי המכירות ובקומה העליונה חדרי התצוגה למוצרים. הוא עוסק ביבוא ושיווק של ציוד היקפי למחשבים.
מה שאפיין את המקום היה השקט. לא המולה אופינית בדרך כלל למשרדי מכירות. "בוא" אמר לי. "נעלה למעלה".
מדרגות לוליניות מחוץ למשרד הובילו לקומה העליונה, בה הכינו עבורנו עמדת עבודה. עליתי בהן בזהירות ופתחתי את הדלת.
הדבר הראשון שבו הבחנתי היתה האפלולית ששרתה על המקום. אורות עמומים שבקושי אפשרו לראות למרחק של יותר משלושה מטרים.
הדבר השני שמשך את מבטי היו וילונות אדומים וכבדים שכיסו את הקירות. לא רק את החלונות. את כל הקירות.
בקצה החדר היה וילון אדום נוסף שכיסה על משהו מאחוריו.
השפלתי מבטי וראיתי שאני פוסע על שטיח אדום ועמוק.
במרכז האולם הגדול היו שני שולחנות ועליהם כמה פרטי ציוד. מסכי מחשב, דיסקים קשיחים.
הלקוח הסתכל אלי. "משהו לא בסדר" ?
"קצת חשוך כאן" עניתי.
אה, אין בעיה. נסדר לך מנורת שולחן" חייך.
ריח כבד ולא ברור עמד באויר. שילוב של בושם זול וטבק.
התישבתי ליד השולחן והנחתי את המחשב שלי. "טוב, אני יורד. אם אתה צריך משהו אני למטה" אמר הלקוח וירד.
כשיצא, נשארתי לבד והתחלתי להסתובב בחדר. אני מסתובב המון בשטח, אבל דבר כזה עוד לא היה לי. האפלולית, הוילונות האדומים, השטיח והריחות יצרו תחושה שאני נמצא בתוך בית זונות. אשכרה בורדל.
הבטתי סביב, אולי מאחורי איזה וילון יצוץ פתאום יו הפנר, לבוש בחלוק רחצה אדום ומסביבו שפנפנות.
הצצתי מאחורי הוילון הכבד בפינה. ראיתי ערימה של משהו שנראה כמו מיטות מתקפלות.
הטלפון שעל השולחן צילצל לפתע והחריד אותי. הרמתי את השפורפרת.
"שמע טזוטה" אמר הלקוח "רק שתדע שבשעה שש בערב אתה חייב לעזוב את המקום, אנחנו נועלים ולא הייתי רוצה שיסגרו אותך בפנים".
"אין בעיה" עניתי. התישבתי מול המחשב והתחלתי לעבוד.
לקראת השעה חמש וחצי, עלו שני גברים וצעירה יפה לקומה בה ישבתי. "היי, אני מבין שאתה בדרך החוצה" אמר לי אחד מהם. "כמובן". עניתי. הבטתי בצעירה. היא חייכה אלי חיוך רחב.
חייכתי חזרה וירדתי למטה. במדרגות הלוליניות עלתה מולי צעירה יפה ועמוקת מחשוף נוספת.
ואז הבנתי הכל…
הפרויקט שלנו היה קצר. ביצענו כמה עדכונים לתוכנת המכירות שלו. מספר חודשים לאחר מכן עברתי במקום וראיתי שהוא כבר לא שם. במקום ישבה חברה אחרת. לא שמעתי ממנו ולא נתקלתי בשם החברה יותר.