עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

קומה התנערה, עם עבדים -חלק ראשון

27 במאי, 2008 מאת

אני כותב כי נשבר לי הזין ממה שקורה במדינה האהובה שלי.

פתח דבר

"חרפה בחרתם מפחד מלחמה, הרי לכם חרפה ומלחמה גם יחד" –  סיר וינסטון צ'רצ'יל

מה לעזאזל קורה לנו כמדינה? כאומה?
האם איבדנו את השכל, האמונה, האומץ, הרצון, שלא לדבר על הכבוד העצמי?
ואולי זה הכל ביחד.
רק עכשיו חגגנו שישים למדינה ובקצב הזה……לא יהיה מה לחגוג.

שבע שנים מזוינות דרום הארץ מופגז יום יום. אנשים נהרגים ונפצעים, חוטפים נזקים כלכליים ונפשיים ואנחנו לא עושים כלום. כלום.
בעצם אנחנו כן עושים משהו. מתמגנים. כמו מטומטמים. כמו עכברים במחילה. ממגנים את עצמנו לדעת.
מייצרים, כנראה בכוונה תחילה ויכוח ציבורי שמתרכז ב"למה לא נותנים כסף למיגון" במקום לשאול את השאלה האמיתית: "למה אנחנו נמצאים בכלל במצב שבו מדינה ריבונית צריכה למגן את עצמה ". נו בטח. זה הרבה יותר קל להתמודדות.
מה שאנחנו עושים זה לטפל בסימפטום במקום לטפל במחלה.
יורים עלינו? בוא נתחבא יותר טוב. לאף אחד אין אומץ או שמא שכל, לקבל החלטה לטפל במחלה עצמה. די לטיפול הסימפטומטי.
עזבו אותי מהבולשיט של תגובה צה"לית מדודה, הומניות, שליטה. זה רק רעש ובזבוז תחמושת ללא תכלית.
אנחנו חוזרים מול החמאס בעזה בדיוק על אותן טעויות שעשינו בלבנון עשרות שנים ואכלנו רק חרא.
אנחנו חיים במזרח התיכון. מול מנטליות ערבית שהיא עולם ערכים, אמונות ומוסר שונה לחלוטין ממה שאנחנו היינו רוצים להאמין שהם.
חברים, אין מה לעשות. אנחנו לא באירופה, וניהול מו"מ בטרקלינים מפוארים על קוקטייל זה לא מה שהאויב שלנו מבין ומסתבר שגם אנחנו עדיין לא.
נכון, אנחנו מאד היינו רוצים שזה יהיה, אבל זה לא. בואו נבין ונפנים את זה כבר.
אנחנו כל הזמן שופטים את הצד השני בעיניים שלנו, בסולם הערכים שלנו, בלוגיקה שלנו.
שישים שנה זה נכשל כשלון חרוץ. יש סיבה שזה יהיה שונה?

אנחנו חולים. יש סימפטומים לכך.
הפכנו לאלופי העולם בלנמק באלף דרכים למה לא למגר את האויבים שלנו.
עכשיו לא מתאים…..יש ביקור בוש, ערב פסח מתקרב, יש ביקור קונדוליסה…..יש פריימריס….יש גמר אליפות העולם…יש ל"ג בעומר…..יש כינוס הליגה הערבית……..עומר סולימאן מגיע…..ציפי ליבני נוסעת…יש גמר כוכב נולד…יש חופשת קיץ…לא נלחמים בחורף….
די! די ! Give Me A break
כאומה, פיתחנו בעשרים ומשהו השנים האחרונות משהו שמעולם לא היה לנו בעבר.
סוג של נרפות ורמאות עצמית.
חסרים מים בכנרת? הבה נזיז את הקו האדום קצת והופ- נפתרה הבעיה.
ציוני התלמידים נמוכים? בואו ננחה את המורים לתת מבחנים קלים יותר, והללויה – הצלחנו.
מפגיזים אותנו מידי יום? הבה נקבע בכל פעם רף חדש ש"אם יחצו אותו"…..אוי ואבוי להם…. אז נכנס באבי אביהם.
אבל הרף הזה כל הזמן מוגבה…. פעם זה היה כמות הקסאמים, אחר כך התירוץ שלא היו נפגעים, אחר כך "הם לא יעזו להגיע לאשקלון"…..ועוד היד המטומטמת נטויה.
נכון שלא צריך להרחיב? הרי ברוח השנים האחרונות ניתן לחשב, על פי קו מגמה סטטיסטי פשוט איפה יעבור הקו האדום הבא כשטיל נגד מטוסים ישוגר נגד מטוס מעל נתב"ג.
הרי גם אז לא נגיב כי נגיד: הטיל החטיא… אבל הרף הבא יהיה "אם רק יעיזו להפיל מטוס"….
וכשיפילו מטוס? נגיד טוב, זה היה בגובה נמוך, מתוך 300 נוסעים נהרגו רק 100 . יכול היה להיות יותר גרוע….
סליחה על ההקצנה הגועלית אבל אני משתמש בה כדי לחדד את דברי.
המומחים- ולשמחתי אני לא מומחה, כך שזכותי לדבר שטויות, טוענים שהבעיה מסובכת ולא ניתנת לפתרון.
ואני טוען, שיש למרבית בני האדם תכונה לסבך הכל, ולחפש תמיד את הפתרון המורכב, הקשה והמסובך גם אם הפתרון הפשוט ביותר שנמצא מתחת לאף הוא הנכון והיעיל.
אני קורא למצב הנוכחי הקשר הגורדי הפלשתיני.
בואו נניח כמה הנחות יסוד, ואז ארגיש נוח יותר לשפוך את מה שיש לי.

1. תירוץ ראשון – מה יגיד העולם?
אנחנו מתרצים את חוסר המעש שלנו בתגובה למעשי הרצח והחבל הנתעבים של הפלשתינים או החיזבאללה בחשש מתגובת העולם.
בואו נראה כמה תגובת העולם ממש לא רבלנטית.

הבה נבחן את עצמנו קודם כל ואחר כך את העולם. אבל בואו נהיה באמת כנים.
אף אחד לא שומע.
האם הזוועות בעולם, שאנו נחשפים אליהן מידי יום בטלויזיה, באמת מזיזות לנו משהו?
האם מלחמת קוסובו על אינספור נפגעיה, עם מעשי שחיטה, מעשי אונס ברוטלי וכמעט רצח עם, הטרידה מישהו מאיתנו? הרי חצי דקה אחרי שציקצקנו בלשוננו מול המסך, זיפזפנו לערוץ אחר ולא זכרנו כלום ממה שראינו.

האם הצונאמי, לפני כשלוש שנים, שקטל רבע מליון בני אדם ברגע, תפס אצלנו כותרות ראשיות יותר מיומיים שלושה, שלא לדבר על חקיקה בתודעה כמשהו דרמטי?
מישהו בעולם בכלל זוכר את זה יותר מזכרון עמום , מלבד אילו שנפגעו?
בואו נסתכל לעצמנו בעיניים ונגיד את האמת. האם זה הזיז לנו כל כך ?
והשטפון שמחק את ניו אורליאנס ?
הנה, רק עכשיו במיאנמר ובסין אירעו אסונות טבע שקטלו תוך יום עשרות אלפי בני אדם. עשרות אלפים !!! זה פי כמה וכמה יותר מכל חללי ישראל והפלשתינים בכל שנות קיום הסכסוך.
וטבח העם המתרחש בדקות אלו ממש באפריקה, בסודן ובקניה. והרעב ?
מישהו קרא על זה בעיתון לאחרונה?
איזה גודל בעיתון תופסות בעיתונות שלנו , אומה "חולת חדשות" אם בכלל הכותרות על מכוניות התופת בעיראק שקטלו עשרות ומאות אנשים כמעט מידי יום? כלום. ממש כלום. משהו בעמוד הפנימי על אינץ' וחצי. עיראק? סדאם ? הלוווו?

מה אני רוצה לומר? שאנחנו לא שונים משום אדם אחר על פני הגלובוס. צרות של אחרים לא מעניינות אף אחד!
סטאלין אמר פעם: "הרוג אחד זו טרגדיה, מליון הרוגים זו סטטיסטיקה".
ואל תבינו אותי לא נכון. חיי אדם הם הדבר היקר ביותר עלי אדמות. אני רק מציין איך האנושות מתייחסת למסות הללו.

עכשיו קחו את הסכסוך הישראלי ערבי ושימו אותו בפרופורציות.
אנחנו אגוצנטריים וחושבים תמיד שאנו נמצאים במרכז היקום. וזו הטעות שלנו.
מכאן אנחנו גוזרים את ההחלטות שלנו ומחליטים מה לעשות, או גרוע יותר- מה לא לעשות.
תרשו לי לגלות לכם סוד ואל תספרו לאף אחד.
אנחנו לא באמת מזיזים לאף אחד בעולם שיערה אחת מהתחת. גם לא הפלשתינים.
אנחנו פשוט פרובינציאליים פאתטיים שכל נוד שתוקע ישראלי בחו"ל זוכה פה לכותרות כאילו הוא נחת על הירח. בין אם הוא הלך לאיבוד בג'ונגל דרום אמריקאי או שהוא מאמן קבוצת כדורגל בזימבאבווה.
האם מישהו שפוי, חושב באמת, שאם נתקוף איזה כפר בעזה אחרי ירי קסאם, ובמתקפה הזו יהרגו למשל 100 פלשתינים כולל חפים מפשע, זה יעשה משהו אמיתי לעולם?
נכון, יהיה רעש ביום הראשון ותמונות הזוועה ישטפו את מסכי העולם בחדשות.
האם מישהו חושב שזה יטריד את מר גוסטבסון משבדיה או את גברת אנדרסון מדנמרק? חה חה חה. זה יטריד אותם בדיוק באותה רמה שמטרידים אותנו בארץ כל האסונות שמניתי למעלה.
ומה יקרה אם חצי יום לאחר מכן, בתגובה לעוד קסאם, נפגיז עוד חלק בכפר ויהרגו עוד 150 פלשתינים?
אז שוב נעלה לכותרות. נגזול עוד 3 דקות בדיווחי החדשות העולמיים בין משבר הסאב פריים לרעידת האדמה בסין.
ואם זה יקרה כל יום במשך שבוע ? האם באמת אתם חושבים שאזרחי העולם המערבי והשבע יעזבו את טרדות היום יום, הקריירה, הכדורגל, המניות, הקפה של אחר הצהריים, ויתמכרו נון סטופ לדיווחי החדשות?
הרי כולנו מבלים בחו"ל מידי פעם ונהנים לחזור ולספר כמה שבעולם הם לא מוטרפי חדשות כמונו, ואף אחד לא מתיישב באדיקות, בשמונה בערב למהדורה המרכזית.
אתם יודעים שערוצי החדשות בעולם, כן, גם ה CNN זוכים לרייטינג בינלאומי של אחוזים בודדים אם לא שברי אחוזים? אנחנו בישראל מנפחים והופכים אותם לשופרו של אלוהים הרבה מעבר למשקלם האמיתי.
חברים, עצוב לומר, אבל בסופו של דבר מתרגלים להכל !
אחרי שבוע של תגובות איומות שלנו בעזה, כולם יתרגלו למצב החדש. עכשיו תורה של אינגה ממינכן לצקצק בלשון ולזפזפ לערוץ הבא.
בתחילת האינתיפאדה השניה, צה"ל הכניס כמה טנקים לעזה בתגובה לטרור, ותוך שעה התייצב הנשיא בוש והכריז שהוא דורש מראש הממשלה להוציא אותם מייד.
נו? ומאז? הרי נכנסים ויוצאים כמה שבא לנו וזה לא מזיז לאף אחד.

אז כמה מנהיגים ידברו, ישלמו מס שפתיים כמה זה נורא, ויחזרו לעניניהם!
אבל אנחנו נרויח קצת שקט.
חברים – זה העסק שלנו. זו המדינה שלנו. אלו החיים שלנו. לא של אף אחד אחר. ושלא נשכח זאת לעולם.

רוצים לראות שאני צודק?      גדר ההפרדה?  בית הדין בהאג ?  מצלצל מוכר?
אתם זוכרים שלפני כמה שנים נושא גדר ההפרדה גרר את ישראל עד לבית הדין הבינלאומי בהאג? זכור לכם משהו? בקושי.
המדינה עמדה למשפט בינלאומי, כותרות העיתונים זעקו על מצבנו הנורא, ואוי ואבוי, מה יהיה ומה יגידו.
וכמובן שבבית הדין הבינלאומי הפסדנו בגדול כמעט פה אחד. אם אני זוכר נכון מלבד שופט אחד (האמריקאי) כל שאר השופטים (כמדומני שהיו יותר מ 10 ) פסקו נגדנו.

אז הפסדנו. שמחת זקנתי.
האם קרה משהו רע לשיראל בגלל זה מאז? הרסנו את הגדר? מישהו עשה לנו משהו? לא! שינינו קצת את המסלול בכמה נקודות שבג"צ שלנו ביקש, וזהו.
הגדר חיה וקיימת, בולמת פיגועים וחוסכת בחיי אזרחים.
מישהו זוכר את בית הדין בהאג? מישהו בעולם מתייחס בכלל להחלטות שהתקבלו נגדנו?
אפילו אנחנו, כוכבי המשפט ההוא שכחנו מזה.

לחצו כאן לעבור ל החלק השני של הפוסט

נושאים: המדינה | 2 תגובות »

2 תגובות

  1. מאת berale :

    אתה צודק. כל יום שעובר אני רואה איך אנחנו חוזרים על טעויות. השאלה מה עושים עם זה מקבלי ההחלטות.

  2. מאת אל באנדי :

    השמאל בארץ פשוט נורא ואיום
    בעוד הם מצדדים בשמאל הם מחזקים את הימין של האויב מפני שהם מונעים מאיתנו להילחם בו

    לסיכום אגדיר את השמאלני המצוי במספר מילים:
    אדם שלאא מכיר ברוע ומפחד להסתכל לו בעינים ולהילחם בו

    הוא תציד ימצא תירוצים להגנתו של האויב מפני שהוא איננו מאמין במילה אויב וברוע

    לסיכום אם אתם רואים שמאלני שטוען שהרוע הוא ניתן למיגור ולא קיים פשוט תדרשו ממנו להסביר את השואה

    אה ותנו לו כף מצלצלת וכשהוא יבקש להגיב בחזרה תשתמשו במוטו הציני שלו

    " היי אל תעשה את זה אלימות רק תגרור אלימות"

    חחחחחחחחחחחח שמאלנים זה מצחיק

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות