עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

הקומפרסור

20 בדצמבר, 2008 מאת

החטובה הסתכלה לי בעיניים. "אני צריכה אותך, ועכשיו".
ניגשתי אליה בצעד איטי.
"אני רוצה שקודם תוריד את הבגדים שלי" אמרה בשקט.
הורדתי את החולצה שלה.
הורדתי את החזיה.
הורדתי את המכנסיים שלה.
הורדתי את תחתוניה היפים.
נשארו רק הגרביים. הורדתי גם אותם.

"יופי. עכשיו תתחיל להוריד את הכביסה גם מהחבל השני" אמרה.
המשכתי, וכשסיימתי הכנסתי את כל הכביסה שהורדתי מהחבל לסל הפלסטיק ונשאתי אותו לחדר.
בימים כתיקונם, תחום הכביסה (להבדיל מהזבל ומשטיפת הכלים שרשומים עלי בטאבו) הוא נושא שהחטובה לא רוצה אותי בסביבתו. אבל הגב שלה שוב תפוס, אז היא מוכנה להיעזר בי בתקווה שאצליח לעשות את זה בלי לפשל.

עשיתי דרכי להכין קפה במטבח כשרעש נורא של זכוכית נשברת ולאחריו זעקה מקפיאת דם נשמע מכיוון החדר.
כוסאמממו…….סתם פרסומת מהטלויזיה שהיתה פתוחה.

בשנתיים האחרונות הפרסומות הפכו להיות מעיקות הרבה יותר מבעבר. אין בהן שום הומור, שום אינטיליגנציה יתרה כמו בסרטונים של פרסומות מחו"ל שניתן לראות ביוטיוב או מתגלגלים במייל. כלום. רק רעש וצלצולים, תרתי משמע.
כל הפרסומות ברדיו ובטלויזיה נשמעות כאילו אותו קריין או מקסימום אחיו התאום מקריינים את כולן.
הקריינות מתחלקת לשני סוגים:

1. דרמה.
כאן תמצאו את כל הפרומואים. לא משנה פרומו למה.
זה יכול להיות הגמר הגדול של איזה ריאליטי, או הפריימריז בליכוד, או יום השנה לרצח רבין, או משחק כדורגל מליגה ז' . הכל נשמע אותו דבר. קול חנוק ממעמקי הגרון מדקלם בדרמטיות :

מחר…מי יגיע לגמר…..מחר….כולם נפגשים בכיכר…..המתח בשיאו…..מי יהיה הזוכה ?…מיייד…כולנו נדע את התוצאות…
היא הלכה………אבל היא חוזרת….מייד…אחרי החדשות…….

 

2. היסטריה.
כאן תמצאו את כל הפרסומות שמטרתן להלהיב, להלחיץ לדחוק ולזרז.
בדרך כלל הן נפתחות בצליל גונג נורא, שבירת זכוכית, חריקת בלמים ושאר קולות רעים.
כמובן שזה אותו קריין מהסעיף הקודם, רק שבמקום לדקלם באיטיות, הוא צורח בהתלהבות מזוייפת, מדבר במהירות עצומה, אחרי כל מילה יש מאה סימני קריאה וחוזר בעיקר על המילים:

עכשיו !!!!! טירוף !!!!! רק במחסני טזוטה !!!!! ורק היום !!!!!!! מכירה מיוחדת !!!!!!   כן !!!!! ………..מהר לפני שיגמר !!!!!    מבצע מטורף !!!!!!  בוא עכשיו וקבל !!!!!

 

 וכמובן שמייד אחרי ההיסטריה תשמעו בשקט את המשפט : בכפוף לתקנון.

עכשיו. אין לי שום דבר נגד פרסום. זה הכרחי. אני איש עסקים. גם אני רוצה למכור וכמה שיותר וגם אני משתמש בסוגים שונים של פרסום.
אבל אני מנסה להיכנס לנעליים של המפרסמים ולנסות להבין משהו. כזכור לכם, אני אדיוט ולכן מותר לי לשאול שאלות מטומטמות.

מטרת הפרסומות היא כמובן לגרות. להדליק. לעורר עניין וסקרנות. לגיטימי.
אבל הפרסומת צריכה להיות בפורמט אפקטיבי. לא כל מה שמתאים לתרבות מסויימת ניתן להעתיק בקאט אנד פייסט לתרבות אחרת.
אני חושב שפרסומות מבוססות דרמה והיסטריה/לחץ ישיגו את מטרתן טוב יותר בתרבויות שקטות ושלוות. שם זה חריג.
אפשר להשתמש בדרמה. אפשר להשתמש באמצעי זירוז והלחצה. הכל נכון. אבל המינון, חברים, המינון.
בהתאם לשיטת העדר הישראלית – כל הפרסומות וכל הפרומואים בכל הערוצים הפכו להיות זהים. זה הטרנד- כולם הולכים איתו. אף אחד לא יוצא מהקופסא. כאילו כל הלקוחות באים למשרד הפרסום ואומרים לו "תעשה לי כמו של ההוא". אפילו אותו קריין ! שום יצירתיות, שום בידול.
בפינלנד, דנמרק, סקוטלנד, שוויץ ונורבגיה, שהדרמה היחידה שנחשפים אליה פעם בשנה היא כשנשרף הרוטב בפונדו, באמת צריך משהו שיעיר את האנשים ויטלטל אותם. שם צריך פרסומות מעירות מתים.
אבל בישראל…..מדינה שעשרות אלפים מתושביה שומעים 15 פעם ביום אזעקת צבע אדום, שהחיים השגרתיים בה מהווים דרמה אחת גדולה, מישהו בדק ומצא שהדרמה הזו עובדת טוב יותר ממשהו אחר ?
ואולי הפרסומאים שבויים בקונספט שגוי ?
אולי דווקא בישראל הלחוצה, התזזיתית, יש מקום לפרסומות שקטות שמעוררות קשב. כמו הפרסומות הרגועות שבהן אלכס אנסקי מספר על ספר חדש שיש להשיג בסטימצקי.
כשמתחילה פרסומת כזו (ויש עוד כמה) אני נדרך ומקשיב בקשב רב. זה מושך, זה מעניין, זה לא משתלט לי בכח על האוזן.
חשבתי שאולי אני כבר פאסה. שייך לדור אחר. אז ביררתי עם המון ילדים ואנשים צעירים שמקיפים אותי, האם הפרסומות ההיסטריות עושות להם משהו. התשובה השכיחה שקיבלתי היתה "איזה פרסומות? מי בכלל מקשיב ? זה רעש שעובר ליד האוזן". מרביתם, דרך אגב, זכרו היטב את הפרסומת השקטה שהיתה לפני איזה שנה ל "צו פיוס".
כלומר, הצעקנות גורמת לנו לשמוע. לא להקשיב.
המפרסמים אולי חושבים שהם מכוונים לדור הצעיר, אבל זה ממש לא בטוח. מה שבטוח שבינתיים כל הפרסום הרועש והמלחיץ במדיה הקולנית מתפקד על תקן של קומפרסור. מרעיש, מטרטר ומציק, אבל הדבר היחידי שיוצא ממנו זה אוויר.

די. שיכבה כבר.

 

נושאים: חברה וסביבה | 10 תגובות »

10 תגובות

  1. מאת דליה :

    שלום טזוטה\
    הגעתי לאתר מלינק ששלחה לי חברה למשהו שאהבה שכתבת על שופינג ואני מברכת אותה כול היום,שתדע שבמשך כל השבת נכנסתי וקראתי המון דברים שכתבת ואני רוצה להגיד לך שאני נהנית מכל מה שכתבת.גם כשאתה מדבר על משהו כואב ומרגיז את עושה אתזה עם הומור וחן .אתה קבוע אצלי מהיום

  2. מאת דדו :

    אהה, אתה צודק …

  3. מאת דרור :

    בכלל כל המדינה נהיתה שכונה. אוירת שוק בכל מקום,תצעקות ובלגאן. מי שצועק יותר חזק שומעים אותו וככה גם בפרסומות

  4. מאת אורן :

    בהמשך למה שכתב דרור-מה קדם למה-הביצה או התרנגולת..
    האם אנחנו צעקנים כי מושפעים ממה שמשדרים לנו או ששידורים מצלמים המציאות?

  5. מאת שושו :

    מדינה בטרוף מוחלט.מישהו חושב שאנחנו חרשים.

  6. מאת tazuta :

    שלום לכל המגיבים. דליה- ברוכה הבאה ותודה!
    לפחות הורידו קצת את הווליום של הפרסומות. עד לפני כמה חודשים היו מעלים את הווליום וזה היה חמור שבעתיים. דרור צודק שיש תחושה של שכונה בכל תחום. אולי לצערנו פשוט השתלבנו במזרח התיכון יותר מדי טוב ?….

  7. מאת ראסטה :

    ממש לא השתלבנו – האמריקניזציה\גלובליזציה משתלטת על כל חלקה טובה במדינה הזאת.
    אין מקום לחנות הקטנה שבשכונה (להבדיל מהצ'כונה)
    יש מקום רק לקונגלמרטים הענקיים שמאיימים לבלוע כל חלקה טובה.

    אני חושב שאנחנו כמו הילד המתלהב בשכונה שחושב שהוא מגניב כי יש כל הדברים החדשים (גרועים וטובים) מאמריקה וחושב שהוא יותר טוב מהשכנים הערבים שלנו .(וזה בכל המובנים האפשריים)
    איבדנו את הדרך-ואני חושב שיהיה מעניין לראות את מדינת ישראל גירסא 2100- ולהשוות לגירסת בטא 1948

    היי טאזוטה -כל פעם שאני מגיב זה נבואות זעם , אני חושב שהקטלוג המובטח והמתעכב יעזור יותר ממדיניות רווחה מתוקנת להסדרת מצב הרוח
    Gimme' some boobies !

  8. מאת tazuta :

    ראסטה יקירי…..אני שמח להודיע שהקטלוג כבר עודכן ואתמול פורסם הפרק הראשון והמפתיע שלו ! אתה מוזמן להכנס ולהתרשם!

  9. מאת ראסטה :

    אכן מפתיע..

    יש שם מישהי שמזכירה לי את המורה שלי מכיתה ג'.
    ניפלס כאלה לא שוכחים אף פעם.

  10. מאת tazuta :

    אוחחח…..למה לא הייתי בכיתה שלך….

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות