השגרה המבורכת
"אני רוצה מקוננות" אמרתי לחטובה.
היא הרימה את ראשה מהעיתון שבו עיינה. "אתה רוצה מה ?"
"אחרי שאמות, בבוא יומי, אני רוצה שתשכרי מקוננות מקצועיות. חבורת נשים מבוגרות לבושות שחורים שתצעדנה לפני הארון תוך כדי צרחות, מריטת שערות וזעקות מרות איך ולמה הלכתי" עניתי לה בכובד ראש.
החטובה נעצה בי מבט חודר. אני בטוח שנורמן בייטס מ"פסיכו" זכה למבט הזה מאימו.
"מה אתה מבלבל ת'שכל בשישי בצהריים ? אולי אתה גם רוצה שאלבש ביקיני וארקוד ריקודי בטן באירוע ?"
דמיינתי לרגע את המחזה, אבל מייד התעשתתי. לא רצוי שזיקפה שתבלוט מתכריכים תהיה הזכרון האחרון ממני.
"מה לא בסדר?" שאלתי כשראיתי את המבט שלה ננעץ בי שוב.
"תגיד לי, משעמם לך שהחלטת לשגע אותי עם השטויות שלך ?"
שתקתי וחייכתי. שמתי לב שמהזוית שבה אני יושב רואים היטב את קווי המיתאר של הציצים שלה מבעד לגופיית הטריקו שלבשה. לא רציתי שתזוז.
אני אוהב את שישי בצהריים. את השקט. את הריקנות הנעימה.
יש קללה סינית עתיקה : "שיהיו לך חיים מעניינים".
כן, זו לא טעות. זו הקללה הסינית. ולמה אני מזכיר אותה ?
כי לדעתי, יש להעריך את ה"שיעמום" בחיים. במקום להתלונן כמה משעמם וכמה שום דבר לא קורה, צריך לדעת להנות מזה. שיגרה זה לא משהו שלילי בהכרח. לא תמיד "צריך לעשות משהו".
נשמע פסיבי משהו ? לא בטוח. אולי זה סוג של "חוכמת זקנים".
תראו. "רק על עצמי לספר ידעתי" אמרה המשוררת ואומר גם הבלוגר. כל מה שאני כותב ומביע אלו עמדות אישיות, ואני ניזון מהפידבק של קוראי בכדי לדעת עד כמה עמדות אלו הן פרטיות שלי וכמה חושבים שונה או דומה. זה הכיף.
בתחילת העשור עברתי שנים "מעניינות" מאד בנוסח הסיני. שני הורי , אנשים בריאים בד"כ, חלו בעת ובעונה אחת במחלות קשות. נצמדתי אליהם וליויתי אותם במהלך שנות הסבל הנורא עד שהלכו לעולמם בכאב וצער. במקביל למחלת הורי, ואני בעלים ומנכ"ל של חברה העוסקת בטכנולוגיה, הייתי בעין הסערה בתקופת המשבר הגדול של ההיי טק בין 2001 ל 2003 . אתם יודעים…כשבאות הצרות…
קשה כשאול לחיות תקופה כה ארוכה בתוך משבר משפחתי כואב ואכזרי הדורש את כל משאביך הנפשיים והפיזיים ובד בבד להתמודד עם משבר עסקי קשה שמאיים על שרידותך הכלכלית ודורש בדיוק את אותם משאבים. לקוחות שמתרסקים, כספים שלא מגיעים, טיפול במימון.
האם זו היתה תקופה "מעניינת" ? בוודאי. הכי מעניינת שאפשר…. אלמלא החטובה שלצידי לא יודע איך הייתי יוצא מזה.
לכן אני אוהב את השגרה המבורכת ופחות הפתעות. הפתעה זה בדרך כלל לתקוע נוד ולגלות שיש לך שילשול, אף פעם לא לראות בעיתון את מספר כרטיס הפיס שלך זוכה במליון.
מישהו מכם אוהב לקבל מכתב רשום ? אני מניח שלא. מכתב רשום בד"כ מבשר שמישהו רוצה ממך משהו. כסף, כליה, דוח.
מתאים לי לצטט עכשיו את אריק איינשטיין בשיר "אוהב להיות בבית". א גיטע שאעבס לכולם !
יש אנשים שמטפסים על הרים
יש אנשים שצונחים מגבהים
יש אנשים שרוכבים על סוסים
ויש כאלה שגומאים מרחקים
אבל אני אוהב להיות בבית
עם התה והלימון והספרים הישנים
כן, אני אוהב להיות בבית
עם אותה האהובה ואותם ההרגלים
נושאים: פילוסופיה בגרוש | 13 תגובות »
23 בינואר, 2009 בשעה 14:20
you said it , buddy…
אין דבר יותר טוב מיקיצה של שינה ברוכה ,לשבת במרפסת עם החטובה האישית (או החטוב-אני לא מפלה) לאכול טוסט, לשמוע את הציפורים ולשמוע את השקט שבסוף השבוע
ולהרמת המורל ביום שבת חביב זה
אני מגיש להנחתה
http://funfoll.com/show/1974/99-Words-for-Boobs.html
23 בינואר, 2009 בשעה 18:50
ולזה אני אומר – שבת שלום – במיוחד בשבילך ראסטה
http://www.xxx-images.com/kristin_jackson/09.jpg
23 בינואר, 2009 בשעה 22:00
לומדים להעריך האת השגרה רק אחרי שעוברים משבר ואז דברים שנראים מובנים מאליו פתאום חסרים לנו. אני יודעת בדיוק על מה מדבר.עברתי משהו דומה. טזוטה-אני איתך. תחי השגרה!!!
24 בינואר, 2009 בשעה 11:20
מקוננות…….הרגת אותי מצחוק…משוגע!
אני חסידה של השקט המבורך והשלווה. מי יתן ונהנה ממנו תמיד.
24 בינואר, 2009 בשעה 11:58
אני מקווה שאנשים יגיעו למסקנה שטזוטא מציע כאן גם בלי לעבור משבר.להנות כל יום ממה שיש
24 בינואר, 2009 בשעה 14:41
אני הולכת לצתט את מה שאמרת על קללה הסינית של חיים מענינים,גם אני לא מחפשת רגיושים מזויפים,די מיציתי את הרעש ורוצה יותר שקט בחיים
24 בינואר, 2009 בשעה 18:02
נו…אולי כולנו נקים את מפלגת החיים השקטים….
25 בינואר, 2009 בשעה 8:38
טזוטה,גם אני רוצה מקוננים ,רצוי ערומים.
25 בינואר, 2009 בשעה 16:59
מקוננות???????????חחחח
עד כדי כך התחרפנת…
25 בינואר, 2009 בשעה 18:14
איכס שישי בצהרים…..שיעמוםםםם…שושו לארגן לך כמה מקוננים סקסיים במיוחד???חחחחח
26 בינואר, 2009 בשעה 12:19
ביצ'ית,אשמח מאד.תדאגי לד…
26 בינואר, 2009 בשעה 15:02
שושו , את יכולה לדאוג לי , אבל את באופן אישי , אל תשלחי לי כל מיני, אני רוצה את הדבר האמיתי !
רק תשלחי לי תמונה לפני זה…,ותעזבי את טזוטה הוא מסודר!
26 בינואר, 2009 בשעה 16:01
דדו צר לי,אין לי שום כוונה לדאוג לך.