השגרה המבורכת

"אני רוצה מקוננות" אמרתי לחטובה.
היא הרימה את ראשה מהעיתון שבו עיינה. "אתה רוצה מה ?"
"אחרי שאמות, בבוא יומי, אני רוצה שתשכרי מקוננות מקצועיות. חבורת נשים מבוגרות לבושות שחורים שתצעדנה לפני הארון תוך כדי צרחות, מריטת שערות וזעקות מרות איך ולמה הלכתי" עניתי לה בכובד ראש.
החטובה נעצה בי מבט חודר. אני בטוח שנורמן בייטס מ"פסיכו" זכה למבט הזה מאימו.
"מה אתה מבלבל ת'שכל בשישי בצהריים ? אולי אתה גם רוצה שאלבש ביקיני וארקוד ריקודי בטן באירוע ?"
דמיינתי לרגע את המחזה, אבל מייד התעשתתי. לא רצוי שזיקפה שתבלוט מתכריכים תהיה הזכרון האחרון ממני.
"מה לא בסדר?" שאלתי כשראיתי את המבט שלה ננעץ בי שוב.
"תגיד לי, משעמם לך שהחלטת לשגע אותי עם השטויות שלך ?"
שתקתי וחייכתי. שמתי לב שמהזוית שבה אני יושב רואים היטב את קווי המיתאר של הציצים שלה מבעד לגופיית הטריקו שלבשה. לא רציתי שתזוז.
אני אוהב את שישי בצהריים. את השקט. את הריקנות הנעימה.

יש קללה סינית עתיקה : "שיהיו לך חיים מעניינים".
כן, זו לא טעות. זו הקללה הסינית. ולמה אני מזכיר אותה ?
כי לדעתי, יש להעריך את ה"שיעמום" בחיים. במקום להתלונן כמה משעמם וכמה שום דבר לא קורה, צריך לדעת להנות מזה. שיגרה זה לא משהו שלילי בהכרח. לא תמיד "צריך לעשות משהו".
נשמע פסיבי משהו ? לא בטוח. אולי זה סוג של "חוכמת זקנים".
תראו. "רק על עצמי לספר ידעתי" אמרה המשוררת ואומר גם הבלוגר. כל מה שאני כותב ומביע אלו עמדות אישיות, ואני ניזון מהפידבק של קוראי בכדי לדעת עד כמה עמדות אלו הן פרטיות שלי וכמה חושבים שונה או דומה. זה הכיף.
בתחילת העשור עברתי שנים "מעניינות" מאד בנוסח הסיני. שני הורי , אנשים בריאים בד"כ, חלו בעת ובעונה אחת במחלות קשות. נצמדתי אליהם וליויתי אותם במהלך שנות הסבל הנורא עד שהלכו לעולמם בכאב וצער. במקביל למחלת הורי, ואני בעלים ומנכ"ל של חברה העוסקת בטכנולוגיה, הייתי בעין הסערה בתקופת המשבר הגדול של ההיי טק בין 2001 ל 2003 . אתם יודעים…כשבאות הצרות…
קשה כשאול לחיות תקופה כה ארוכה בתוך משבר משפחתי כואב ואכזרי הדורש את כל משאביך הנפשיים והפיזיים ובד בבד להתמודד עם משבר עסקי קשה שמאיים על שרידותך הכלכלית ודורש בדיוק את אותם משאבים. לקוחות שמתרסקים, כספים שלא מגיעים, טיפול במימון.
האם זו היתה תקופה "מעניינת" ? בוודאי. הכי מעניינת שאפשר…. אלמלא החטובה שלצידי לא יודע איך הייתי יוצא מזה.
לכן אני אוהב את השגרה המבורכת ופחות הפתעות. הפתעה זה בדרך כלל לתקוע נוד ולגלות שיש לך שילשול, אף פעם לא לראות בעיתון את מספר כרטיס הפיס שלך זוכה במליון.
מישהו מכם אוהב לקבל מכתב רשום ? אני מניח שלא. מכתב רשום בד"כ מבשר שמישהו רוצה ממך משהו. כסף, כליה, דוח.

מתאים לי לצטט עכשיו את אריק איינשטיין בשיר "אוהב להיות בבית". א גיטע שאעבס לכולם !

יש אנשים שמטפסים על הרים
יש אנשים שצונחים מגבהים
יש אנשים שרוכבים על סוסים
ויש כאלה שגומאים מרחקים

אבל אני אוהב להיות בבית
עם התה והלימון והספרים הישנים
כן, אני אוהב להיות בבית
עם אותה האהובה ואותם ההרגלים