תכונות גועליות ג' : הפלצן בשדה השיפון

פלצנות היא תכונה מעצבנת. מידי יום אני מקבל עשרות קורות חיים של מועמדים שנחשפו לפעילות החברה שלי באתר האינטרנט ושלחו קורות חיים. גם אם אנחנו לא מגייסים כרגע, אני תמיד משתדל להעביר ללקוח שזה עשוי להתאים לו.
כיום , עקב גל הפיטורים במשק, אנחנו מקבלים הרבה יותר.
אף שבאתר החברה מודגש שאנחנו חברה ישראלית שעובדת ופועלת רק בארץ, מרבית קורות החיים מגיעים באנגלית. לא רק קורות החיים באנגלית, גם הטקסט הנלווה למייל, שבו המועמד/ת מתמצת מדוע הוא מתאים לעבוד אצלנו, באנגלית.
וזה לא מייל שנשלח בתפוצת נאטו לעשרות חברות, אלא מייל בודד, שנשלח דרך לינק יעודי באתר שלנו, ולעיתים כולל פניה אישית אלי בשמי הפרטי. באנגלית כמובן. ואני לא אוהב את זה !
אני יכול להבין ולקבל סמנכ"ל/ית תפעול, מנהל/ת פיתוח או מתכנת/ת בכיר/ה בחברה בינלאומית שקורות החיים שלהם באנגלית, ובצדק, השולחים אלי את הקובץ. מילא, אני לא מצפה שיכינו סט נוסף בעברית.
אבל למה במייל הנלווה הם פונים אלי באנגלית ? אי אפשר לכתוב לי את אותם שישה משפטים בעברית ? לא לכבודכם, או שהמטרה להראות עד כמה השליטה באנגלית מוטמעת ומנטלית ? ולמה תפקידים אחרים, כמו מבקרי איכות, מזכירות לשכה ומנהלי משאבי אנוש כותבים את הכל באנגלית ?
עברי ! דבר עברית ! הרי קראתי את קורות החיים הללו. הכותבים נולדו בארץ, למדו בארץ, עשו תארים בארץ, וברוב המוחלט של המקרים גם עבדו רק בארץ ובחברות מקומיות.
**********

בשבוע שעבר הייתי בתיאטרון והלכתי להשתין לפני תחילת המופע.
לאורך המשתנה עמדו גברים שביד אחת החזיקו את הזין וביד השניה טלפון צמוד לאוזן.
שלא לדבר שגם מכיוון המחראות שמעבר לדלת שמעת אנשים מחרבנים ומדברים בו זמנית.
הטו אוזן לשיחות (ואי אפשר שלא- הרי כולם צועקים) ותגלו שברובן הן שיחות סרק. לא מדברים על שום דבר ברומו של עולם. הרוב זה "איפה את/ה ?" "אני עכשיו נכנס לסרט/הצגה" וכאלה.
מה קורה לכם בני אדם ? הלכתם לבילוי, להצגה. אי אפשר להתנתק לשעתיים מהמכשיר ?
אם אתה לא קרדיולוג בכוננות / סוכן חשאי לפני פעולה / מג"ד לפני פלישה לעזה, או זה שצריך ללחוץ על הכפתור האדום ברגע האמת, אתה בהחלט יכול לסגור את המכשיר הארור.
אין שום סיבה שכולם יהיו זמינים כל הזמן. צאו מהסרט. פאתטי לראות בבית קפה שני אנשים מסבים יחד לשולחן, ובמקום לשוחח ביניהם כל אחד מדבר בטלפון עם מישהו אחר.
כבר כתבתי פעם, ברמה האישית, שלקח זמן לחברים ולקוחות להבין שאני, עם כל זה שאני איש עסקים עסוק, לא זמין בטלפון אחרי שעות העבודה. יש לי חיים. אני לא צריך לענות לאף אחד בזמן שלא מתאים לי או סתם לא בא לי.
מי שרוצה- ישאיר לי הודעה ואחזור אליו. שום דבר דחוף לא יקרה בינתיים. די לזמינות המוחלטת הזו.
***********

ערוץ האוכל בטלויזיה הוא שומר המסך שלנו בבית. החטובה היא בשלנית רבת מוניטין ומבינה ענין, ושנינו אוהבים מאד לאכול, גם בבית וגם בחוץ.
אנחנו אוהבים אוכל טוב ושונאים אוכל פלצני. השף הטלויזיוני האהוב עלינו הוא חיים כהן. אין בו טיפת פלצנות. האיש מבשל אוכל מהלב, אוכל אמיתי.
בערוץ האוכל מופיע דור צעיר של שפים יצירתיים. מקצתם גאונים שמוציאים מנות מופתיות, ומרביתם פלצנים וזייני מוח, שהאוכל שיוצא מתחת לידיהם נראה טוב על הצלחת, אבל הטעם ? אלוהים ישמור. קקפוניה של טעמים. (אכלתי, ניסיתי…)
תקראו לי שמרן, טיפש וחסר תבונה קולינרית. לא רוצה נסיונות יצירתיים שמחייבים אותי לפתח "טעם נרכש" ואני לא מחפש "להבין את גאונותו של השף". אני רוצה לאכול ושיהיה טעים.
ראיתי שפים צרפתיים שהמנות הכי טובות שלהם מדהימות בפשטותן. נתח בשר טוב, צליה נכונה, רוטב פשוט ולא משתלט – ויש לך חוויה כל חושית שעשויה משלושה ארבעה מרכיבים. זהו.
ויש את ההיפך. נחשפתי לאחרונה להמבורגר מצויין, שמבחינת הקציצה עשוי להפליא. אבל השף היצירתי החליט שעל הקציצה שמים סלט פירות. אמיתי. עם תות שדה ופירות יער טובלים בסירופ אננס וקצפת מתוקה ליד.
סליחה. לטעמי זו לא יצירתיות, זו פלצנות. אני על הבורגר שלי רוצה פטריות, בצל, ביצה עין.
אני אוהב שילובים של מתוק/חריף/מלוח/חמוץ אבל רבאק – שימו גבול.
לא יושב לי טוב, לא בעין ולא בקיבה לראות שף פלצן צורב נתח סינטה מפולפל, שופך עליו סירופ אפרסקים, והתוספת שלצידו היא אגס טרי חתוך דק ומתובל בגרגרי פטל. אה, ועוד דבר. אם השף חותך פרוסות של אגס – זה פרוסות אגס. ממש לא צריך לקרוא לזה "קרפצ'יו אגסים".
מנת בשר היא מנת בשר , וקינוח מתוק הוא קינוח מתוק. שלא ישימו לי הכל בצלחת אחת.
גם המגמה המוגזמת של להגיש כמעט כל נתח בשר נא. בחייכם…
אני אוהב את הבשר שלי עסיסי, ואת הבורגר נימוח, אבל המרחק בין דרגת עשיה מחמיאה לבין אוכל נא הוא עצום. חצי מהמאכלים על הצלחות מוגשים נא. דגים, בשר. תרגיעו קצת…
לפעמים נראה לי שהשפים מתחרים זה בזה מי יפליץ מנה יותר קיצונית ויותר מופרכת. ואחר כך הם בטח מציצים מחלון המטבח לתוך המסעדה, מחככים ידיים בהנאה ואומרים לעצמם "אני לא מאמין שאנשים אוכלים את החרא הזה ועוד משלמים לי "…

לפוסט הקודם בנושא : תכונות גועליות ב'