עוד יום במשרד

בטח במשרד. זין משרד. איזה קריז אני מקבל. מה שקורה בשבועיים האחרונים זה שכמעט כל הזמן אני מחוץ למשרד, שם עלי את בגדי המנכ"ל החדשים ונוסע לפגישות בשטח. בימים בלתי ברורים אלו, הקשר האישי עם הלקוח חשוב עוד יותר מתמיד.
אז אני מוצא את עצמי מתזז בין לקוחות מישיבה לישיבה ומפגישה לפגישה ובדרך תקוע בפקקי תנועה נוראים באמצע היום (איפה הימים היפים שהיו פקקי תנועה רק בשעות ידועות מראש ובמקומות מוגדרים – איפה ??? אי אפשר לזוז בשום מקום !) .
כלל מספר 103 של טזוטה הוא חוק החניה ההפוכה. זה אומר שאם אתה מגיע לפגישה חמש דקות לפני תחילתה, הסיכוי שלך למצוא חניה במרחק קטן מ 1000 מטר מהיעד שווה לסיכוי לקבל הרפס מאם המנזר. ברור שאם הגעת שעה לפני הזמן, תמצא חניה בדיוק מתחת לבניין, אבל בית הקפה הצמוד יהיה סגור.
ישיבות זה סבבה, אבל רק אם כלל מספר 45 של טזוטה תקף. זה הכלל שאומר שישיבה נחשבת למוצלחת אם בחדר הישיבות נוכחת לפחות כוסית שווה אחת שכדאי להישאר עירני בגללה. (זה הכלל ההפוך לכלל מספר 37 שאומר שישיבה בה נוכחים גברים בלבד או נשים מכוערות , אסור שתימשך יותר מ 17 דקות כולל הצגת המשתתפים).
כן, אני יודע. בשם הפוליטיקלי קורקט, לא מקובל להודות שנעים לשבת בחברתן של נשים יפות יותר מאשר מכוערות אבל זו האמת. אני מניח שגם הקוראות מעדיפות להעביר פגישה עסקית עם ג'ורג' קלוני מאשר עם דני דה ויטו. החדשות הרעות הן שכמות הנשים האיומות שיוצא לי לפגוש שוברת שיאים. ואני מדבר על נשים חסרות מותניים עם שפם, זקן וציפורניים של קברן.
וכדי שיהיה עוד יותר נחמד, בגלל המיתון אין לאף אחד אומץ לסגור עסקה, אז רק משגלים את מוחי והישיבות הופכות להיות מריחה של זמן. אז אני מעביר את הזמן בלשחק סוליטר בסמארטפון שלי (תוך התנצלות שאני משיב למייל דחוף…) ומחפש אסטרטגיית "ויברח". בטח כבר הבנתם שאני לא הכי חיובי היום……נסו להבין אותי. ביליתי אחר צהריים שלם עם סמנכ"לית משאבי אנוש שנראית בדיוק כמו יהודה פוליקר.
ולפני סיום : תגידו, גם אתכם הכלב לאקי מהפרסומת של מפעל הפיס מעצבן ? איזה יצור מרגיז ! גם פודל מכוער וגם מבטא צרפתי מבחיל……….הייתי קונה לבן זונה כרטיס בכיוון אחד לתאילנד.