טאו זוטה- הטאו של זוטה 20 – מה הקטע?

אני מבין את אחד הרעיונות המרכזיים בהתנהלות היקום. כל הפואנטה היא התחדשות. הכל מת ודברים חדשים צומחים במקומם. בעלי חיים, צמחים, בקטריות, בני אדם, יתושים, ג'וקים. כולם הופכים לקומפוסט שמזין את הדור הבא. וזה בסדר. ככה אלוהים רצה ותכנן.
אני מקבל בהבנה את המחלות שנובעות מבלאי של הגוף שלנו. אני מקבל בהבנה את המחלות שהורגות אותנו.
כל מה שהורג אותנו יש לו הגיון ואפילו מוצדק.
הרי צריך למות ממשהו. לא יתכן שיהיו חיים לנצח. אז יש מחלות שהורגות. מהר או לאט זה כבר סיפור אחר, אבל התוצאה הסופית זהה: מוות והתחדשות. זה רעיון הבריאה.
למדתי לקבל גם שכל מיני יצורים מעצבנים כמו חרקים מעופפים- ברחשים, "חומיינים" ושאר ירקות צריכים לחיות בעולם הזה. ולמה הם בכלל קיימים? כי הם משמשים מזון ליצורים מפותחים מהם.
אבל יש משהו שלא הבנתי. והוספתי את זה לרשימת השאלות המודפסת שבבוא יומי להתיישב מול בורא עולם בוועדת הקבלה הסופית- אוציא ואשאל אותו.
יש סוגי מחלות שלא הורגות. הן רק מציקות. אין להן סיבה, אין להן מטרה. רק להטריד. אין להן גם תרופה. אתה סובל כמה ימים, לא לוקח כלום כי גם אין מה לקחת נגד, וזה עובר מעצמו אחרי שהוציא לך את החשק לחיות.
קחו לדוגמא וירוסים.
מידי פעם חוטפים וירוס של יומיים במהלכו יש חום גבוה, שלשול והקאות. אף אחד לא ימות מזה, אבל האומלל שחוטף את זה נהנה מ 48 שעות של סבל בהם הוא מקיא ומשלשל בלי הפסקה עד שהוא מואס בחייו.
מה טוב בוירוס הזה? מה הוא מועיל ליקום לעזאזל?
או וירוס מעצבן של הרפס בשפתיים. פצעי קור- מתח. תקראו לזה מה שתרצו.
מה צריך את זה? למה זה טוב? פצעון מגעיל מתיישב על השפתיים. מגרד, כואב, מכוער. קשה לאכול, לשתות, בלתי אפשרי להתנשק. אם לא תפסת אותו בזמן ושמת משחת זובירקס – הלך עליך. שבוע תסתובב עם החרא הזה. זה לא הורג, זה לא מקצר את החיים. אז מה הקטע?
או הצטננות. מילא שפעת. חרא של וירוס, אני לא מתייחס אליה ברשימת המציקניות כי היא בקטגוריית המחלות שמתים מהן (בעבר חוסלו אוכלוסיות שלמות).
אבל הצטננות? זו לא שפעת. זה סתם תחושה שבא לך למות. האף סתום, הגרון מגרד, הפנים נפוחות והראש כואב.
למות לא תמות- אבל איזה הרגשה מזורגגת.
בשביל מה זה טוב? מה היקום/הבריאה/הקיום מרוויח מזה?
שאדבר גם על מחלות עור כמו פסוריאזיס וכאלה? כל מיני אקזמות וחולירות על העור?
לא כדאי לפרט. עוד לא שתיתי את הקפה השני של הבוקר….

נ.ב.
פוסטים נוספים של טאו-זוטה נמצאים בקטגוריית "פילוסופיה בגרוש".