טאו זוטה- הטאו של זוטה 19- קארמה קולינרית

"קארמה הוא מושג פילוסופי שמקורו בדתות הודיות, שמתאר מחזור מלא של יחסי סיבה-תוצאה. זהו סך כל מעשיו של האדם – בעבר, בהווה ובעתיד. השפעתם המצטברת של המעשים משפיעה באופן ישיר על המציאות – ומכך משתמעת אחריותו האישית של כל אחד על חייו. " (מתוך ויקיפדיה).
מה שזה אומר במילים פשוטות זה שהגישה לחיים, חשיבה והתנהגות מייצרים את המציאות שלנו. הקלישה "תחייך אל החיים והם יחייכו אליך" או "תחשוב טוב- יהיה טוב" היא קיטש מזוקק של תפיסת הקארמה. לתפיסה זו ניתן גם למצוא לא מעט התיחסויות של רבי נחמן מברסלב אבל אין לי עכשיו כח לצטט…
לו הייתי גורו, מן הסתם הייתי יושב כרגע באשראם החושני שלי, מוקף נשים סקסיות שעושות מדיטציה לפי הקאמה סוטרא המעודכן שהוספתי לו 6 עמודים לאחרונה. אבל אני לא גורו.
במקום זה אני יושב במשרד. יש לי בעוד שעתיים פגישה עם רואי החשבון שלי לחתימה על ערימה אינסופית של דוחות כספיים ומאזנים פיננסיים. אז במקום לעבור על החומר שוב (כי לא בא לי) החלטתי לקחת פסק זמן ולכתוב פוסט על תיאוריה מעניינת שפיתחתי לאחרונה.
נתחיל מהסוף. כבר כתבתי בעבר שזוגתי החטובה היא מלכת התלונות והקיטורים במסעדות. כמעט שום דבר לא מניח את דעתה. מהכסא ועד המלצרית. מהתאורה ועד כוס השתיה. אם תיכנסו לפוסט הזה תוכלו לראות שאפילו עיצבתי עבורה טופס קיטורים מיוחד שתמלא בעת ישיבה במסעדה. במרבית המקרים לי אין מושג מה לא בסדר ועל מה הקיטור- אבל זה לא בגללה אלא בגלל שאני סתם טיפש חסר רגישות, חסר טעם והבנה קולינרית שהכל טעים לו….
אבל לאחרונה שמתי לב שמשהו מוזר מתרחש לנגד עינינו. משהו רע קורה למנות שזוגתי מזמינה במסעדות.
המנות של כולם מגיעות בסדר- אבל עם המנה שלה באמת יש בעיות.
למשל – היא אוהבת את האוכל חם. אז הצלחות של כל הנוכחים בשולחן מגיעות לוהטות עד כדי כוויה אך הצלחת שלה מגיעה קרה. רק שלה.
יושבים כמה חברה בשולחן. כולם מקבלים את המנה שלהם בזמן. אבל היא לא. המלצר/ית מגיע ומתנצל שיש בעיה ויהיה קצת עיכוב. רק במנה שלה…ואז היא מקבלת את האוכל אחרי שכולם סיימו.
יש מצבים שהיא מקבלת בזמן את המנה – אבל לא את מה שהזמינה.  או שהיא מקבלת מנה נכונה- אם כי לא אכילה. בשר לא מבושל, חריפות מוגזמת, מרירות בלתי מוסברת ומה לא. ואז המנה חוזרת למטבח והחטובה הרעבה שאיתי מביטה בכולם אוכלים תוך המתנה למנה חליפית.
לפני שבועיים אכלנו קינוח נפלא במסעדה נחשבת, ופתאום תוך כדי ההתענגות היא שולפת מהפה חתיכת פלסטיק (!) שהיתה בקרם. אמיתי לגמרי.
לפעמים אנחנו יושבים בבית קפה מזמינים שתי כוסות קפה. הן מגיעות ביחד. הקפה שלה פושר- הקפה שלי לוהט וטעים. אני תמיד שמח להתחלף איתה בכוסות…שלא תתבאס.
אתמול בערב זה קרה שוב. בתדירות מאד גבוהה לפעמים הקודמות. ישבנו עם חברים במסעדה יפהפיה, האוכל היה טעים, האווירה נהדרת. חוץ מהמנה שלה שהיתה כשלון.
ופתאום קפצה לראשי המחשבה. זו הקארמה !
היקום שבמשך שנים סופג ממנה קיטורים אינסופיים החליט להכות חזרה. כאילו אומר לה: אם את כבר מתלוננת כל הזמן, אם צריך ואם לא צריך- הבה ניתן לך סיבה אמיתית…נוודא שכל מה שתזמיני יגיע תקול…
ואני לא צוחק. אני מאמין בזה. אני חושב שהקארמה שלה פועלת ובגדול. כנראה שגם הפולניה שלי תצטרך להתחיל לחייך ליקום – כדי שיחייך אליה בחזרה….או שקודם צריך לחכות שהגיהנום יקפא?