טאבו ברגעים אחרים
אז מי שחיכה להוכחה מדעית- הנה היא כאן.
נשים פולניות מאריכות חיים עשר שנים יותר מבני זוגן. במילים אחרות. מי שנשוי לפולניה ימות עשר שנים פחות ממה שיכל לחיות, אילו לא היה נשוי לפולניה…. זהו ההפרש הגדול ביותר בכל מדינות אירופה.
זה פורסם בחדשות 2 לפני כמה ימים. אני לא ראיתי את זה, ותודה לכל הקוראים שדאגו לשלוח לי מייל עם קישור.
הנה הקישור לכתבה.
אם כבר עסקנו בחיים ומוות, אז לפני כמה ימים הלכתי לניחום אבלים בבית מכר. המקום המה מבקרים.
התישבנו חטובתי ואנוכי, מחליפים מילים נדושות עם המשפחה האבלה, לוחצים ידיים, מהנהנים. כל מה שצריך.
אבל אני, גם במצבים האלה מחשבותי ועיני נודדות למחוזות אחרים. וב"שבעה" הזו היו לא מעט כוסיות. כנראה מכרות של ילדי המנוח שהיה אדם צעיר יחסית. והנה קיבלנו דוגמא חיה שמשלבת את האור והחושך שמהם מורכב היקום.
עלמות חינניות בגופיות עמוקות מחשוף הסתובבו בשטח, ואני, מה לעשות, לא מסרב לנופים כאלו. גם כשהאירוע הוא כואב ומעציב כמו ניחום אבלים. למען הסר ספק, ואנחנו הרי נמצאים כרגע בעשרת ימי תשובה, אומר להגנתי כי ב"שבעה" על הורי, ישבתי על מזרן מונח על הרצפה, וכל הנקבות שבאו לנחם אותי ולחבק, התכופפו אלי, מה שהביא את פרצופי בדיוק לתוך המחשוף שלהן. ומה אתם חושבים, שלא הסתכלתי? בוודאי שהסתכלתי. וזה ניחם אותי מאד… ניחום אבלים כהלכתו!
נחזור לאירוע המדובר. אחת מהכוסיות צדה את עיני. היא היתה סקסית בטירוף. נראית כמו הזמרת שאקירה, רק יותר פרחה ממנה.
והשאקירה הפרחה הזו, כל עוד לא פתחה את הפה, היתה מלבבת כעץ שתול על פלגי מים.
אז התנתקתי לרגע מכל מה שסביבי, הבטתי בשאקירה הפרחה, ובדמיוני אני רואה אותה מבצעת מבחר תרגילי התעמלות אולימפיים.
בעירום כמובן.
בדיוק כששאקירה הפרחה היתה בעיצומו של תרגיל הקרקע, סרט אדום מתנפנף בידה, ולקחה סיבוב בשפגט על רחבת הפעילות שבמוחי, התחיל לדבר הרב. ברמקול עוצמתי , והוציא אותי מהאימאג'. הוא סיפר על זה שרוחו של המנוח מסתובבת בינינו ורואה מי בא לכבדו ומי לא.
לא הדבר הרצוי לשמוע אם בראשך עוברות המחשבות שעוברות בראשי…
רבנים ב"שבעה" הם כמו מוכרי פרחים בצד הדרך בערבי חג. זה היום שלהם. יש קהל שבוי, שאין לו הרבה מה לעשות חוץ מלשמוע, ולעזוב באמצע הנאום לא נעים. הנאומים הללו מכילים סיפורים צפויים שתמיד יש בהם איזה רשע, שהסבירו לו שהוא טועה, הוא הבין ומייד חזר בתשובה והפך לצדיק גדול. מוסר השכל פשוט. בגיהנום חם מאד ואין מזגנים. כולם לחזור בתשובה.
רק החטובה שלי מכירה אותי טוב….היא ראתה לאן מבטי נדד, ידעה בדיוק מה מתרחש בנבכי מוחי, וסימנה לי בעיניה לא להגזים…
נושאים: סיפורים מהחיים | 10 תגובות »
12 בספטמבר, 2010 בשעה 11:15
טזוטה,מאחלת לך אריכות ימים.חחחח….
אין לך גבולות,אלוהים ישמור.
12 בספטמבר, 2010 בשעה 12:46
שושו יקירתי…. ברכה ממך ועוד בעניני פולניה היא כמוסיקה לאוזני
12 בספטמבר, 2010 בשעה 13:05
אפשר להיות יותר פרחה משקירה ?????????
12 בספטמבר, 2010 בשעה 15:56
לשאקירה אין ציצים.
יא…צבוע…או שאתה אוהב חזה מפואר וגאה או שאתה אוהב ניצנים…אין באמצע.
שאקירה גם שרה "lucky that my breasts are sm,all and supple so you dont confuse them with mountains"
איזה אבלה היתה רושמת סוק כזה…מי משווה ציצים להר?
12 בספטמבר, 2010 בשעה 16:12
היי JJ . אם תקרא/י את הפוסטים שלי לאורך השנים, כולל הפוסט על ניפוץ המיתוסים אז תבין/י שאני אוהב את כל סוגי הציצים היפים. גם גדולים וגם ניצנים. הגודל לא מהווה פרמטר
13 בספטמבר, 2010 בשעה 20:14
טזוטא תשמע,לפני שנתים כתבת פה פוסט בשם משתלם להיות משוגע.בסוף הפוסט כתבת ואני מעתיק (חחח טוב שיש קאט ופסט):
"כבר כתבתי בעבר שאני לא בדיוק מתרגש ממה שנקרא "תגובת העולם". בואו נראה. יש כמה מטורפים בעולם ששמים זין על כל הכללים ועל כל הדיפלומטיה, אומרים ועושים מה שרוצים. למשל הוגו צ'אבז , אחמדינג'ד, בשאר אסאד, נסראללה ואפילו חמאס. מישהו עשה להם משהו רציני ? עזבו אתכם מסנקציות פה ושם. מישהו בכלל שוקל לתקוף אותם, לכבוש אותם, להפיל את שלטונם? ממש לא. במרבית המקרים מלטפים את ראשם, מלקקים להם את התחת ואף אומרים "בוא נבין את מצבם". ובינתיים ? הכלבים נובחים והשיירה (הגרעינית) עוברת.
אז אולי משתלם להיות משוגע ?"
והינה היום אני קורא בווינט שצרפת הולכת להתקרב לחיזבאלה כדי שלא יעשו בלגן אחרי שיאשימו אותם ברצח נשיא לבנון חחחחחחחחחחחחחח עברו שנתים וכל מילה שלך נכונה.הינה לינק לכתבה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3953578,00.html
13 בספטמבר, 2010 בשעה 22:02
רנקום אל תתפלא (-: מי שקורא את טזוטה לאורך השנים יודע שיש לו יכולת ניתוח וקריאת מצב מדהימה ונדירה בהמון תחומים,והרבה מאד פעמים הוא מצליח לחזות דברים באופן מדויק רק שהוא מסווה את זה בהמון הומור וציניות שיהיה קל לבלוע.
14 בספטמבר, 2010 בשעה 8:44
RANCOM לצערי זה בדיוק מה שקורה. כל המשוגעים מסביב מרימים ראש, מספיק לראות את הסיפור עם המסגד בגראונד זירו. עולם הפוך.
14 בספטמבר, 2010 בשעה 8:45
נירית!! מה זה הניתוח הפדגוגי הזה?….
את נשמעת כמו מורה באסיפת הורים של תלמיד טוב….מה שמעולם לא הייתי
14 בספטמבר, 2010 בשעה 21:38
טזוטה יקירי אתה יודע שאני אוהבת אותך (-;